Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2014
נוער הגבעות
ביציאה מוואדי ערה, היכן שההרים מתחילים להתפתל ולא רואים את השמיים- צריך רק טיפה של אמונה בכדי לדעת שהאוטובוס לא הולך להתהפך והשמיים לא יהפכו להיות הקרקע. בחורף, כשהירוק והאפור נפגשים- מרגישים לרגע אחד בארץ אחרת. ונזכרים לרגע שעבור רבים אחרים לאדמה הזו קוראים בשם אחר.
ביציאה מוואדי ערה, היכן שהראש מתחיל להסתחרר והמציאות והדמיון מתערבבים להם כמו שמן ומים שנהיים לאמולסיה- אני מתחילה להאמין שאולי גם הטוב הוא לא טוב והרע הוא לא רע. ושכל טוב, הוא הרע של האחר. וכל רע, הוא הטוב של האחר.
ביציאה מוואדי ערה, היכן שנגמר הפחד ומתחיל שחר ילדותי- אני מבינה שרק קו האופק הוא המעניק תקווה לי ולילדים מהצד השני. רגליי כמו רגליהם חבטו בכרי הדשא של האדמה הזו, חזרו על עקבות סבי-סבינו ורצו אל עבר הלא נודע באמונה שלמה.
ביציאה מוואדי ערה, אני מעניקה לעצמי את הזכות להסתחרר לרגעים ספורים ולחזור אל רגעי טרום הבריאה. השמיים לא מופרדים מהמים והאופק הוא רק קו דמיוני שאיתו אנו מנסים להכיל את המציאות. אני לוקחת נשימה עמוקה ביציאה ממחילת הארנב הזו, ופוקחת את עיני בחוזקה בניסיון לחדד את מראה הכאן ועכשיו. יש לנו דרכים ארוכות לעשות בגבעות הללו, והן לא יעשו ברגליים שבחרו שוב ושוב באוטובוסים על פני צעדים יחפים על אבנים לוהטות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
