דילמות.
מכינה שני סנדוויצ'ים. אוהבת רק את הטבעות החיצוניות של הבצל, רק את החלקים הקשים של החסה. יושבת וחושבת, איך לחלק את המעט שיש- בכדי שאהיה מרוצה. ועולה השאלה, האם לשים את כל החלקים הטובים בסנדוויץ' אחד? או שמא, לחלק, ולשים את החסה הטובה בימני ואת הבצל בשמאלי, בכדי שיהיה משהו טוב בשניהם?
לוגמת מהקפה.
מעניין, כל כך מעניין. האם טוב דבר אחד "מושלם" על פי ההגדרה, או שמא כמה קטנים עם מאפיינים נהדרים?
גם הסנדוויצ'ים הם רק רגע חולף, גם אם הם כל עולמי לאותו הרגע.
אז מה אתם אומרים?
(במאמר מוסגר, יצא לכם לחשוב פעם מה היה קורה אם במכונית היו שישה מושבים ולא חמישה? האם נראה לכם שרוב המשפחות היו מביאות לעולם ארבעה ילדים, ולא שלושה כממוצע?)