Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2015
ריבים
כשמילים של אחרים מקיפות אותי המילים שלי מתנהגות ממש כמו בני אדם במצבי לחץ- ברוב המקרים הן יכולות לקבל השראה ולהלחם במילותיהם של האחרים, לצרוח חזק יותר עד שאהיה חייבת להוציא אותן כדי להשאר שפויה. אבל לפעמים, לפעמים המילים האחרות כל כך עוצמתיות גם אם הן נלחשות בשקט באוזני ובמוחי. והן, הן פשוט מתמוססות ונוזלות להן ממני עד שנותר חלל שמתרפק על דפנות ליבי בלחץ פיזי עצום. ואז, גם הלחישות העדינות ביותר נשמעות מאיימות עם הד אינסופי בחדר חשוך וריק. ואני מתחילה, בלי רצון חופשי או שפוי- להאמין להן. אני נהיית הן ממש כמו שאני נהיית המילים שלי- הן נכנסות למחזור הדם ומרעילות אותו עד שעיני מאבדות את זיק החיים, שגופי מאבד את יכולת התחושה המאפיינת אותו. הכניעה הזו היא מלחמה אינסופית שאני מנהלת, הידיים מנסות לעלות מעלה מעלה ולקטוף מילים מהאוויר- אך הן נהיות כבדות יותר ויותר ככל שדמי מזוהם בחשיכה. ברגעים כאלו כל הסובבים אותי בטוחים שאיבדתי כל צל של אנושיות, אני הופכת לערפד מוצץ דם שמתעלק על כל מילה שהם אומרים גם אם היא רק ערימה של אותיות שחוברו להן יחדיו. אני נהיית המילים, ובגלל הזיהום כועסת את המילים. כועסת כל כך עד שזיק מהרעל עובר אליהם. החזקים, יעמדו בזה. הם יפנו את הגב וילכו, אולי כי מילים הן גם לא מקור האנרגיה העיקרי שלהן בדם. לא יהיה לרעל ממה להתקיים. אבל אנשי המילים, כמותי- רק ילבו את הרעל. וכך יוצא, שאני מאבדת את כל זכר לאנושיות- מעצמי ומסביבי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
