ישנו מטבע בעל אינסוף מימדים ופן אחד בלבד, אשר סוחר בנו מבלי משים ושולט בנו בכוח עז יותר מכוחה של הסחורה הפיזית. אם רק היה ביכולתי או בינתי, הייתי מכמתת את האינסופיות שלוכדוריות קטנות ובלתי חדירות, ממספרת אותן וסוחרת בהן לכל המרבה במעשים טובים, נכונים. אך שלא כמו כל אותם הכוחות בעלי העצמה, הרי שהוא אינו מעשה ידי אדם. אם הייתי יכולה הייתי משתמשת בו כמו נשק יום הדין- כל אומה שלא תגיע להסכמים על שטחי ריבונותה, כל חברה אשר תאיים בפגיעה בחפים מפשע- אנושיים, חיים, צומחים או דוממים, תתוזכר במסרון קטן על קיומו של המטבע ותחדול בה מהבלי הסחורה החומרית. כל ניצול, כל פשיעה, כל עבדות ושעבוד- יתפוררו למול המחשבה על כוחו האינסופי של המטבע. וכל טוב, כל טוהר נכון אשר יוביל לאיזונו של העולם הזה, יזכה בתוספת. עד אשר הכדור הנלוז יהיה נקי מאינטרסים, נקי מבעלות, נקי מגבולות ונקי מאבחנות בין שווים. ואז, רק אז, אוציא מהכספת הבלתי חדירה את הכדורים הריקים ואחשוף בפני העומדים כי כל שרצו היה בידיהם מאז ומעולם. וכי כל שהשתוקקו לו, פחדו ממנו- לא היה רק הזמן בעצמו, אלא גם מה שיצר. ומה שיצר הוא הם, שביטלו את תוצרם, ונכנעו ליוצרם. וידעו, שהוא יוביל לכליתם כך או כך- רק שעתה, באושר גדול יותר.
אם אמשיך לקרוא מרקס אשתגע מדכאון ושמחה גם יחד.