לאבד אותן מרגיש כמעט כמו לאבד כוח על.
הן מעניקות לי את היכולת לראות את העולם בצורה אחרת, לעבד אותו ולחוש אותו בגוונים שלא נראים לכל אדם.
הייתי הולכת ברחוב והייתה לי שירה באוזניים, מלמולים של תודעה שהולכת ומשתלטת עליי יותר ויותר. הייתי מרגישה כמו צינור לרגשות חיצוניים ופנימיים, גוף שמעביר מסרים מפה לשם ויוצר משהו שלו-לא-שלו בכל רגע נתון. הייתי קמה באמצע הלילה עם הברקה, או מזנקת מהרדמות טובה עבור הרעיון.
והחיים, היו פשוטים יותר- כאשר אני מעבירה, לוקחת, מזיזה- רגשות של אחרים. רעיונות של אחרים שמעולם לא הצליחו לבטא אך אני רואה וחשה. כשאני מצליחה להוציא את עצמי החוצה בצורה כובשת, מהפנטת. ונראית על גבי מסכים ורקעים כמו רקדנית חושנית שמשחקת עם המוח במקום עם האיברים המוצנעים.
לאבד אותן מרגיש כמו לאבד כוח על.
אני חוזרת שוב ושוב לאותן נקודות חולשה,תקיעות. קצת כמו קוסם ללא שרביט אני לא מצליחה לשחרר את כל מה שסוער, והפיצוצים גובים עוד ועוד חלקים מגופי ותודעתי. והנה איני מאבדת רק את עצמי, אלא גם אותו ואותה ואתן ואותם. והכל, היה בזכותן- והן אינן, ואני איני.
מילים
אנא שובו
אתן
רוחי
כל
כולי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Orne