"100% חומר, 70% מים. ממש כמו גוף האדם" הוא אמר וצחקק, "אם את רוצה חלות רכות באמת, תחשבי על להוסיף קצת מרגרינה. אם את מפחדת, אז שמן. העיקר שתוסיפי משפר אפיה, אחרת לא יצא טוב". נהג המונית היה מדורג נמוך ב"גט טקסי", הוא נראה כנהג חדש וחסר נסיון. כמעט ודחינו אותו על הסף, עוד רגע והזמנו נהג אחר. אבל היינו עייפים, וממילא הנסיעה היא בין 8 ל-17 דקות. נתגבר על זה.
מעולם לא השתמשתי בהודעת תחומי העניין והתחביבים של הנהג ביישומון. אחרי הכל, אני גרועה בלדבר, בייחוד עם זרים. הקונספט של נסיעה ברכבו של אדם זר מלחיץ אותי לפחות כמו הליכה לבד בסמטה חשוכה בלילה. אבל הנה, אני יושבת לי במושב האחורי במרצדס ישנה ומתפרקת, פותחת חלון למרות שיש מזגן ומדברת על אפיית חלות. "יש לי עסק קטן, את יודעת? בעיירת פיתוח שאני בא ממנה. היתה גם חנות, אבל סגרתי. היום אני רק מנסה לשרוד, לא להרוויח. אני שם מארבע בבוקר, ובלילה עד חצות עובד במונית"- "ככה זה כשאתה רוצה לעשות את מה שאתה באמת אוהב" הגבתי, "כן, אבל זה לא משתלם. אני רק רוצה להחזיר את כל ההשקעות על המכשירים. מחזיר, ומסיים. זה לא יעבוד יותר. אני אשאר במונית" הוא אמר בפנייתו לרוב של ביתי.
"אל תשכחי לרסס את החלות בקצת מים" אמר בעודו סוגר את המונה, "אני אעשה את החלות שלך השבת, אל תדאג. אני מאמינה בכך שאנשים טובים זוכים להצלחה, אם לא בתחום אחד אז בתחום אחר. אם לא בעסק הזה אז בזה שלאחריו. אבל לאנשים עם לב טהור ורצון לעזור, הטוב תמיד ידפוק בדלת. אני מאמינה בך". חייכתי אליו ויצאתי מדלת המונית, היישומון שאל אם ארצה להוסיף טיפ. לחצנו על הטיפ המירבי, שיהיה. אולי יעזור לעסק.
"לפחות אני יודעת מה אני אכתוב היום בהכרת התודה" אמרתי לו, והלכנו לנו שלובי ידיים אל הבית החם. התנור קרא לי מפינתו החשוכה, אז כיסיתו אותו במטלית של חלות לשבת. שירגע, אתם יודעים. יש לו למה לצפות.