 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2016
לוכד החלומות
פחדתי שהיא תשוב ממסעה עם קלישאות של הודו מרוחות על המצח. היא נראתה שזופה, דקיקה ומוארת יותר מבעבר. עיניה היו שקועות יותר, סמל הסמים ההודים והג'ראס שלא ראוי להקרא סם. והחיוך, לבן כמעט עד מזוייף. היא ישבה מולי ונחלי המילים זרמו ממנה כמו הגנגאס, איפה השקט שהבטיחו לנו? איפה השלווה? ואז הכתה בי המחשבה שאולי היא שקעה בשקט כדי להפיץ, כדי להאיר. אך היא ברחה כמו שהתובנות מהשיחה והנקודות למחשבה פרחו להן באוויר. הבטתי בה, מגניבה ביס בין הררי מילים להררי מילים, והכתה בי שוב האמת הכואבת לפיה אני חיה דרך אחרים. הרי, לעולם לא היתי עושה ולו רבע ממה שחברי עושים. אני מתקשה לצאת מהבלוק בו אני גרה, טיסה עבורי היא מסע מפרך שמוביל לסבל אינסופי. כל רגע שעלול להשתשבש, להשתנות, עבורי הוא סיבה מספקת שלא להתחיל את ההפרתקאה מלכתחילה. היא הבחינה בבריחתי וניסתה בכל כוחה לשאוב אותי הרחק הרחק מהבור בו אני שקועה, אך לשווא. אולי ברחה ממני כשבחרה לעזוב את השולחן בתירוצים שונים ומשונים. אך זאת לא לפני שהשאירה בידי לוכד חלומות מעשה ידיה,
"שלא תשכחי לרדוף".
אילו רק הייתה רואה את מילותיי עכשיו, הייתה נפגעת. שהרי לא הייתה זו המציאות שלי או שלה כלל וכלל. אך זוהי מציאות החרדה השוכנת בתוכי ומקננת לה, אורבת לטרפי טרפים. אומרת שלא לצאת ולהפגש, לצאת ולדבר- רק כדי שלא תעוות גם את הטוב. הרי היא נתנה לי לדבר המון, שוחחה גם עלייץ לא הטיפה ולו במילה אחת, ניסתה לעזור בהכל. השיחה הייתה שוויונית, אף אחת לא הייתה מעלה או מטה. ואינה ברחה, אלא הודיעה לי מראש על מגבלות הזמן. אך עבור החור השחור שבתוכי, זוהי המציאות ואין שני לה. וכעת, במילים אלו, אני מנסה לשאוב אותו לתוך חור של אור.
חלומי הוא שאצליח, הלוואי וכוחו של לוכד החלומות יסייע לי במלחמה.
| |
עיר החתולים
אם כבר להיות חתול רחוב, אז להיות אחד בתל אביב. הכל כל כך קל ופשוט. הפחים מופרדים לך- אוכל, ניירות מסוכנים ושאר מוזרים. כל אחד בפח אחר. הפרווה לא הייתה מעולם מבריקה יותר, והשגרה צפויה יותר ממה שנדמה. האשליה היא שעוברים לתל אביב בכדי להביע את השונות שבך ולצבור קשרים אנושיים. מעיני החתול, הרי זו שטות אחת גמורה. אין לו ברירה לבן האנוש אלא להיות חלק מחייהם של כל שכניו. הקירות היו דקים יותר מעורו של חתול ספינקס, והבניה כה צפופה עד שאין שכן שאינו מעורה בחייו של האחר. בכל סיבוב של שכן חדש ברחוב עוקבות אחריו עיני החתולים והשכנים במקביל, אך ולו לאחד מהנוכחים לא נעדרת הבדידות ממחוזות הלב.
נראה כאילו נעדרת מעיניהם של האנושיים ההבנה הפשוטה כי מרכז העיר נשלט על ידי החתולים. הם אלו המגנים על תושבי הקרקע משלל מזיקים, באם יגמלו להם בהתאם. החיבה הטהורה היחידה שתתקבל ברחובות, בהמתנה לאוטובוס או בין רגלי היושבים בפאב תהיה על ידי חיכוך חתול בעורם. נשמע צבוע, אך האמינו למילותיו של החתול- זהו האינטרס הנקי ביותר הנצפה בטווח של קילומטרים. ידיעות רכלניות מועברות בגרגורים ותזוזות אוזניים מקומה לקומה, ובני האדם בבדידותם מצליחים לקלוט ולו מעט מן המסר, כאשר משתדלים היטב ללמוד שפה השונה משלהם.
בפאב פינתי ו-וותיק אחד מקפיד המוזג להחביא קערת מזון ומים ברווח קורות הבר. אין זהו טוב ליבו של המוזג, שהרי כמו כל תושבי העיר גם הם מתחלפים כמו גרביים. הם פשוט ממלאים תפקיד בתזוזה האינסופית לשום מקום. כמו כדור הארץ כך גם העיר- נפילה חופשית, תזוזה מתמדת לאי שם עד שלא מבחינים בשינוי. הדירות הן כמו חדרי זנות להשכרה- נכנס אדם,יוצא ומפנה לאדם אחר עם תקוות בדיוק כמותו. ועל כן, שגרתו של החתול לעולם לא משתנה. תמיד יהיה מי שידאג, מי שיתפעל מהפרווה המבריקה והמטופחת ומהעיניים העוקבות.
לפני שנים הייתי נכנסת לאותו פאב שכונתי, מזמינה בחצי רעד משקה אלכוהולי אסור לגילי ומתבלבלת בשמות הלועזיים. חתולים היו מתחככים בקרסוליי, וגרושים עבי כרס הנושקים לשנות החמישים של חייהם היו מביטים בי ובחברותיי בערגה. כל שהיה לי לעשות, הרי, היה להתאמץ ולהקשיב לאזהרותיו של החתול. הוא ידע שאיני מכאן, ועל כן היה לי קל להבין את שפתו. אינני יודעת לאילו מקומות רעים יכלו אותם הלילות להגרר אילולא זכיתי בחברתם.
מאז הדרתי את רגליי במשך שנים מהרחובות העמוסים והצפופים, עד אשר מצאתי עצמי בלית ברירה שוהה לפרק זמן ממושך באחד מהרחובות הידועים באיזור. יש שאומרים כי הבתים בתל אביב נועדו לשמאלניים, הצדק כמעט ועמם. החתולים ואני טוענים כי הבתים בתל אביב נועדו בעיקר לשמאליים. כל המתגים נמצאים, משום מה- דווקא במד השמאלי של החדר. כך גם מחזיק נייר הטואלט בשירותים, כיוון פתיחת הדלתות ואפילו צורת הסיבוב של ראשו של מעבד המזון. מייאושי הבלתי נגמר אשר נבע מהרצון להסתגל, מצאתי עצמי תרה אחר מזון מוכן מראש ומגיעה ביד המקרה לאותו הפאב הפינתי והותיק.
כשהתיישבנו, אני וזוגי, בשולחן הפינתי בפאב- חשתי כי עיניים ננעצות בי מרחוק. עד מהרה הבנתי שכמו במילוי המקום בדירות, כך גם במרחבים הציבוריים ישנם תפקידים עם ממלאי מקום. באותה הנקודה על הבר ישב גבר כבן חמישים, עב כרב ומקריח. במהלך הערב התיישבה אישה מבוגרת על ידו, דבר שלא מנע ממנו לשלוח לעברי ולעבר ישבנה של המלצרית מבטים עורגים. אילו רק הייתה מקשיבה לחתול השחור אשר הביט עליה מצידי הקערה המרופטת, אולי הייתה נמנעת מלחייך אל הלקוח. בסוף הארוחה הגשתי לה טיפ שמן, וסיננתי מילות תודה אל החתול. המארח חשב שמדובר בו, כמה מסכן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
