 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2015
סמי מוכר החלומות
בקניון ליד ביתי יש שלוש קומות עמוסות חנויות ודוכנים. הקהילה כאן בינונית בגודלה, רוב האנשים מכירים זה את ממסגרת זו או אחרת. בתי הקפה עמוסים לעייפה, החנויות מלאות בבוגרי תיכון טריים שמוכרים לחבריהם בזמן רגילה מהצבא. הכל אינטימי, הכל נע על מי מנוחות. עד לפינה בקומה התחתונה.
הפינה הזו, העמוסה ביותר מבין כל הפינות בקניון, היא המקום בו יעברו כל העוברים והשבים. יגידו שלום, יחייכו במבוכה-וילכו. הלוואי ויכולתי לספר לכם על פינת חמד קטנה, כזו שבה מוכרים מאפים ביתיים עם ריח משכר או צעצועים לילדים. אך כאן, בפינה הכחולה והכתומה-מוכרים תקוות שווא להמונים.
סמי, נציג המכירות- מגיע בכל יום באותה החולצה מכובסת, ריחנית מפרחים ומסגריות- שחורה עם סמל לבן דהוי. הוא מחייך לכל אדם, פונה אליו בשמו, מעניק את הטופס ועובר לבא בתור. כאשר הפתק חוזר אליו, מסומן בפסים קטנים, הוא מחזיר קבלה וחוזר על אותו המשפט, השחוק כמעט כמו חולצתו- "שיהיה במזל!", ומחייך.
האנשים ממהרים להכניס את הקבלה לכיסם, והולכים לדרכם. שלושה צעדים והם כבר מחוץ לפינת הבושה הבטוחה שלהם, צועדים בין נהרות הפרצופים המוכרים. אילו רק היו מבינים שביום זה או אחר, כל אלו פגשו בשיניו המצהיבות של סמי- אולי היו מרגישים יותר טוב. אילו רק היו יודעים שכולם ישובו לביתם וישבו, כוססי ציפורניים, למול ההגרלה בשעת לילה מאוחרת- אולי היו מבינים שנכלאו במשהו גדול מהם יותר.
אחרוני האנשים עזבו את הקניון, ורק המלצרים נשארו לנקות את השולחנות הדביקים בבתי הקפה. סמי נעל את הקופה וכיבה את אספקת החשמל למסך הדק שמאחוריו, עליו היה כתוב "מרגיש כי ההימורים חזקים ממך? התקשר לקו החם" עם מספר של עמותה אלמונית זו או אחרת. הוא נזכר בילדיו, שמאז בגרותם ממשיכים לשאול אותו פעם אחרי פעם מדוע הוא ממשיך לעבוד באותו המקום הנלוז. "אני מוכר תקוות לאנשים, חלומות בן שלי! האם אתה הגעת לזה בחייך?" הוא ענה. רגע לפני שסגר אחריו את הדלת הוא התחרט וחזר על צעדיו. לקח פתק כתום וכחול, מילא אותו בתאריכי יום ההולדת של הילדים- ושלשל למגירה. "אולי הפעם אראלה תתקשר" מלמל לעצמו, והשאיר אור קטן של תקווה וחלומות בדוכן- שיאיר בקניון החשוך.
| |
פחדים
אולי פשוט
אהרוג אותם בשתיקה
אהרוג אותם בחיוך
אהרוג אותם בתמימות
אולי פשוט
אפיל אותם בטפשות
אקסים אותם בצעירות
אכבול אותם בחביבות
אולי פשוט
אנצח אותם בחכמה
אערים עליהם בערמה
אמיס אותם בגומה
ואולי
כל אלו לא יועילו
במלחמה
נגד אמיתות חותכות
| |
כתם חי (שאלות אליכם, מוזמנים לענות)
נאמר והיה לכם כתם עצום, גדול ובולט, באיזור שכולם יכולים לראות אך אתם- לא. הייתם הולכים ברחוב בחיוך מתנוסס, או אולי מתרכזים במשהו. יושבים באוטובוס, מגיעים למסגרת שבה אתם כלואים, שבים הביתה אך לא לפני שעשיתם סידורים. נאמר והיה לכם כתם עצום, בלתי מאפשר התעלמות- על המצח, על הישבן או בגב. האם הייתם רוצים שיפנו את תשומת לבכם אליו?
ואם הכתם לא היה ניתן להסרה? האם הידיעה- הייתה מועילה לכם במשהו?
ואם לא תוכלו לראות את הכתם גם אם תצביע עליו אומה שלמה?
ואם...הכתם לא היה כלל בעולם המוחשי, אלא בנבכי נפשכם? גם אז, הייתם רוצים שיבחרו בהצבעה?
ואם אתם,
הייתם כתם?
מה אז?
| |
עירום הוא
חשיפה,
התרגשות,
שבירת מוסכמות,
גירוי,
התגרות,
חזרה לטבעי,
חזרה לעתיד
הוא
הכל חוץ מפיזי,
גופני
או מיני
הוא
רגשי,
סופני,
אמני
הוא
הפחד הקדום
מחושך
כשהראשון
היה מאור
הוא
מה שהיה ו
לא יוכל
לחזור
| |
ארוחת בוקר אופטימית
אני אוהבת את רחשי התסיסה והבעבוע, את התזות הנוזלים מהמחבתות ואת ריח הקפה והלחם הקלוי שממלאים את כל הבית.
אני אוהבת את המירוץ בין הרגע שהלחם נכנס לתנור ועד הרגע שכל הירקות צריכים להיות כבר חתוכים, מסודרים בשורות על פי צבעים בצלחת. את הקליק שמגיע מהקומקום ומודיע שעכשיו זמן קפה, ואת הריח שמודיע שהפטריות והבצל במחבת קוראות לנוזלים. אני אוהבת לקלף אבוקדו בצורה מושלמת, ואת החישוב המדוייק להתזה של הלימון והמלח עליו. תמיד יהיו פי שניים ממה שנראה שצריך, תמיד אשים פחות מידי. אני אוהבת לארגן הכל על צלחת גדולה, לשים עליה סכו"ם ולקחת כוס קפה כחולה פרחונית ביד השניה. והכי אני אוהבת, לחתוך דק-דק את הפלפל החריף הירוק, ולעטר איתו הכל, כל פרוסה ופרוסה. ואחרי כל נגיסה ממנו, לקחת לגימה מהקפה להעצמת החריף. כדי לזכור, שהחריף הזה, הוא כל מה שנותן את הטעם גם אם התאים בפה מתים.
לזכור תמיד, גם אם הם מתים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
