Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2016
הלבבות שלי בצנצנת
יש אנשים ספורים שאני מתארת בתור "הלב שלי בצנצנת". הם האנשים האלה שפילסו את דרכם עמוק עמוק לתוך הלב, בצעדים קטנים ובשקט מופתי. הם התמקמו שם בנחת, בנו בית קטן. ויום אחד, כשרצו ללכת, הרשיתי להם לקחת את אשר שייך להם. הם הרי זכו בבעלות על הקרקע- שילמו בשעות של הקשבה, דיבור, קיטור ויחד. וכיוון ואני דוגלת בקומוניזם מוחלט, הרי שלא כעסתי במיל על כך שלקחו את חלקת לבבי. הרבה פעמים אנשים חדשים שואלים איך קרה שאני לא יוצאת, לא מבלה, מרגישה שאין לי חברים. הם שואלים על ההוא או ההיא, ואני מחייכת ומסבירה שהם "הלב שלי בצנצנת". "נו" הם שואלים, "אז למה לא להפגש בעצם?"- לכו תסבירו שפגישה של שני לוחות קרקע יוצרת רעידת אדמה, גם אם לא מתכוונים. הם פשוט שם, כמו חיה מפוחלצת שוחה בפורמלין. יהיו שם גם אם אטען שאשנא וגם אם הם ישנאו לנצח. אני אוהבת אותם מרחוק, תמיד ובכל מצב. ולא משנה לי, שהם כבר לא כאן. כי הלב שם. הוא שייך להם ותמיד יהיה. ואני מקווה, יום אחד, שיסמכו עלי גם עם שטחים בלבבות שלהם.
| |
קפה בחלב
פעם היינו בוכים ביציאה מהמיטה,
בכניסה למקלחת,
בכניסה אל הגן,
מול שקדיה פורחת.
היינו בוכים לפני ואחרי האוכל,
בזמן עשיית צרכים.
בוכים בעצב,
בוכים כששמחים.
ואולי החיבוק
היווה נחמה
ואולי בקבוק
עם שתיה
חמה
היום,
מרתיחים מים לקפה,
ושותים, חצי נחמה
לגימה אחרי לגימה
מחממים את הפנים
מחזקים את החוץ
ויוצאים לעולם
מר
שלום לך
מר
גברת
או
ילד קטן
בוכה
מבפנים
ולוגם קפה
בחלב אמו
בכדי להתנחם
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
