אנחנו חיים את החיים אנחנו אלה שקובעים,אנחנו מסתררים מהצל של עצמנו,
משקרים שאנחנו בסדר,
משקרים שלאכפת לנו מה אחרים אומרים,
הולכים אחרי כולם בלי שישימו לב ,
זה קורה ויקרה זה חלק מאיתנו רק מתי נתגבר על זה רק מתי ניתחבר לצל של עצמינו,
מתי נפסיק לשקר ונהיה אמיתים לנו ולאחרים,
מתי יפסיק לנו להיות באמת אכפת מה האחר חושב,
מתי נלך בזרם של עצמינו אלה השאלות .
כמה טקסטים שכתבתי בזמן האחרון:
הרצון לשכוח, גורם לי לברוח , הרחק ממך ,הצל שלך ,עוקבת, נסתר סוטרת, היא נמצאת בכל ,בכול מקום ,אחרת לא תמצאי, כי הלב שלה שלך ,לא היא לא יכולה לברוח, היא כלוא, היא רק לא מודה ,היא לא מודה ,כי רק שלא תדע, כי החיים הם שקר, שקר כמו האהבה, האהבה שלך ,האהבה שלנו ,האהבה שלא היתה ,האהבה שלא נשכחה ,אהבה שנקברה באדמה.
האור חוזר, החיוך המשקר , חוזר ואומר ''אתה איתי'', אבל הבדידות ההיא זו ששוררת , הרוח אותי מלטפת, הקור החודר בדפני ליבי , הוא מקפאי, לעמוד ולצפות, את כל כך יפה היא צורחת, הדמעות לא פוסקות, אנשים מקיפים אותי, הקולות המהומה מבולבלת היא לא עונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
