smile is the best thing you can do

היי...

אני מוטשת, אני מוצפת מחשבות הראש שלי מתפוצץ אפאחד לא מבין מה אני מרגישה אפאחד לא יודע מה אני חושבת (וטוב שכך למה אם מישהו היה יודע הוא היה חושב שאני משוגעת (ישלי דימיון ממפותח מאוד)) אני נשברת, אני כולכך קרובה לזה לרגע הזה של ההתמכות לתחושה הזאת שהסכין נשמט מהיד, סחרחורת קלה, הגוף נהיה כבד ומה שאתה רואה זה רק טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה שנוגעת במים והמים נהיים אדמדמים הראש מסתובב ואתה לא מרגיש כלום לא חושב על כלום רק על הדם שממלא את המים בצבע אדום הרגע הממכר הזה שאני מכורה אליו כבר ארבע שנים אבל אני לא יכולה אסור לי להשבר אני ישבור את כולם אחרי אני יתחיל את הגל אני לא מסוגלת לחשוב על זה יותר i just want to die, מה יקרה עם אני לא יהיה פה, המשפחה שלי, היא תפגעה יהיה לה קשה, למורים פחות ילדה ללמד, לילדים שמחה ואושר הנה הילדה שצעקו עליה אופפ איזה באסה למה את לא יכולה להשאר חולה לנצח, לילדים שהיו נותנים לי מכותצ, לילדים שהשפילו אותי הם, הם בכלל לא זוכרים אותי, לא יודעים כמה הם פגעו בי, אני לא רוצה להיות פה יותר, אני לא שמחה, לא מאושרת, כולם חושבים שהדיכאון נגרם מהאדרל אחרכך מהריקוטן אבל אפאחד לא חשב שאני בדיכאון כי רע לי בחיים כי הבריונות שאני מספרת עליה היא הגורם זהו "בעוד ארבע חמישה חודשים גג את תהיה שמחה זה רק בגלל האדרל" אבל את האדרל לקחתי רק לפני חמישה חודשיים ואני בדיכאון כבר ארבע שנים "אני אופטימי" אבא שלי איים שכל מה שאני עושה לי הוא עושה לעצמו הוא כמעט חתך בגללי כואב לי הלב עליהם הם הסיבה היחידה שאני עוד חייה.
אני צריכה ללכת לפסיכולוג, לילה טוב <3 

היי קוראים לי מעין וזה הבלוג החדש שלי
אעממ אז אני אספר לכם על החיים שלי.

בכיתה א' הייתה לי חברה ממש ממש טובה אבל היא כל הזמן הייתה רבה איתי כועסת עלי מעצבנת אותי לפעמים גם זורקת עלי כסא או שולחן בכיתה ג' ד' הפסקנו להיות חברות היא נהייתה פרחה (אני שונאת פרחות) באמצע כיתה ג' כמה ילדים מהכיתה באו אלי ואמרו לי שאם אני לא ירביץ ל**** אז יעשו עלי חרם ירביצו לי גם פחדתי באמת שפחדתי היא לא הייתה חברה שלי אבל לא רציתי להרביץ לה, לא הסכמתי וכמו שהבטיחו גם קיימו עשו עלי חרם אבל הוא היה קצר חרם של שלושה חודשיים שלאחריו באו גלים של קללות השפלות הם היו זורקים עלי ניירות עם כל מיני רכילויות מדברים עלי מאחורי הגב שמים לי פתקים בקלמר לפעמים קצת מכות סבלתי באמת שסבלתי אבל לא סיפרתי לאף אחד לא הייתי מסוגלת לחשוב על מה יקרה אחרי שאני יספר. הרגשתי כאילו כל האחריות נופלת עלי ספגתי את כל הסבל כדי שאחרים לא יסבול. ישלי תאריך שמהדהד לי בראש ה4/2 הייתי בכיתתה ה' זה היום שהתחלתי לחתוך :( היה לידי סרגל ישבתי לבד בבית אחרי יום קשה בבצפר לקחתי תסרגל והתחלתי לשרוט את עצמי לא ידעתי מה אני עושה רצתי למטה לקחתי את הסכין הגדול של אמא והתחלתי לחרוט עוד חריטה ועוד חריטה הכול היה מלא בדם עד שחתכתי פוצצתי לי חמישה וורידים כמעט התעלפתי עליתי למעלה ניסיתי לעצור את הדם. אבל הוא זלג, נכנסתי למקלחת התחושה הזאת עשתה לי נעים הסחרחורת אך שהמים נהיים אדמדמים לא הרגשתי כלום לא חשבתי על כלום עוד מאט אני חותכת כבר ארבע שנים אני שונאת את זה אני מנסה להפסיק אבל זה קשה. בסוף כיתה ו' התחילה ביריונות ברשתי מתחשק לגנוב לי גם אותם והיא מנסה שוב ושוב להתחבר. להגיד את האמת זה קשה, זה קשה לראות את הילדה שהרסה לך את החיים שבגללה אתה לוקח כדורים נגד דיכאון וכל שנייה מתקשרים לבדוק שהכול בסדר שאישפזו אותך בגללה כל היום פסיכיאטרים ופסיכולוגים הילדה הזאת שכל החיים שלי נהרסו בגללה מחבקת את החברות הכי טובות שלי. אני מקנאה. זה גורם לי למועקה לחולשה. חפרתי ואני יודעת פחות או יותר ככה אני חייה שכחתי להכניס הרבה חלקים כמו ההערהבות וההקאות הפרוייקט ועוד הרבה מקרים אבל זה מספיק בינתיים., קיללו אותי כתבו עלי מלא מלא פוסטים, פתחו קבוצה "אנחנו שונאים את מעין" הם לא ידעו שאני בקבוצה הם צחקו עלי השפילו אותי שמו את הפרצוף שלי בתוך תמונות עשו עלי בדיחות זה היה סובב אותי לא יכולתי לעצור את עצמי בתחילת כיתה ז' סגרתי תפייסבוק התנתקתי, התחלתי את כיתה ז' והיו לי מלא מלא חברות, אבל הייתה ילדה ששנאה אותי וניסתה להפריד ביני לבין החברה הכי טובה שלי במשך שנה וחצי שוב פעם היאר נגררה שוב פעם סליחה שוב פעם להפגע אבל עכשיו (כיתה ח') היא הצליחה להפריד ביננו החברה הכי טובה שלי התחילה להתנהג אלי לא יפה זה הדרדר מרגע לרגע כל החברות שלי נטשו אותי.

ניסיתי להתאבד.

לא הצלחתי.

אחרכך היא הלכה וסיפרה ליועצת בצפר ולכל השכבה מעין חותכת וורידים מעין ניסתה להתאבד. היא צחרה לי מול הפרצוף שניסיתי להתאבד.

אחרכך הכרתי ילדה ממש חמודה (אחממ אחממ הילה) והיא הכירה לי מלא מלא ילדים נחמדים כאלו שאנייודעת שבחיים לא יפגעו בי, אבל לחברה הקודמת הכי טובה שלי מנסה לגנוב לי את החברות החדשות. לא נעים לי להגיד את זה אבל אני מקנאה, אני פגועה לראות את החברות הכי טובות שלי מסתובבות עם הילדה שבגללה כמעט מתתי שבגללה ניסיתי להתאבד, אני לא יכולה להגיד להם לא להיות חברות שלה אני יצא מגעילה אבל אני שונאת את הרגע הזה שאני מתרחקת ואז אני לבד ולא טוב לי להיות לבד
טוב ממש חפרתי אז אני יפסיק