הנה הגענו לשלב שאני כבר נבוכה וצריכה לעשות את "השיחה".
האמת שאני לא כל כך יודעת מה להגיד, כי זה ישמע מתפלסף קצת בכל מקרה.
נתחיל מזה שהרגע יצאתי מקשר ארוך, אחרי שלא הייתי רווקה כמעט עשור. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה קשר.
אז אני כאילו לא מסוגלת להנות מהחיבה שאני מרגישה כלפיך כי אני לא באמת מסוגלת לממש את החיבה זו. אתה לא מישהו לזיין ולזרוק, שזה כל מה שאני יכולה להכיל כרגע מבחינת זוגיות. אה, ואני עדיין שוכבת עם האקס שלי, ואם היית יודע אז כנראה שהיית מעריך אותי הרבה פחות. אני בכלל חושבת שאתה לא באמת מכיר אותי, ובוחר להתעלם מכל החסרונות שכנראה יצרמו לך ממש עם הזמן.
לפעמים אני חושבת על זה שהיה נחמד אם היינו ביחד ולו רק כדי להראות לעולם שאתה לא תקוע בפרנדזון של כולן. אתה חייב להתנער מהתפיסה הזו לגביך. אבל נמאס לי להיות נחמדה מדי, זה למה לא הייתי רווקה שנים. כי כל פעם אני נותנת הזדמנות ואז נתקעת עם קשר שאני לא כזה מעוניינת בו.
והכי קלישאתי זה שאני לא רוצה להרוס את החברות שלנו, וזה לגמרי יהרוס. זה כבר הורס. אני לא יכולה להתמודד עם ההרגשה הזו כרגע, ההרגשה שאני חייבת למישהו דין וחשבון, שאולי תעלב אם אני אעשה ככה וככה. חוץ מזה שאני לא חייבת לך כלום אני ממש סולדת מקנאים. אבל כל פעם שאתה והאקס שלי באותה קונסטלציה אתה אוכל סרט. כל כך misreading the situation.
אני מרגישה כאילו זה באשמתי אבל באמת שלא יזמתי שומדבר ואני ממש לא זורמת עם אקסטרה הקרבה שאתה מפגין בימים האחרונים. נקודת השבירה הייתה לישון באותה המיטה אצל חברים. כאילו זה מה שהביאו לנו, והייתי קצת טיפסי ולא התעמקתי בנושא. תמימה סה"כ. בלילה זה הפך לקצת כפיות וכאלה, אומנם בלי שומדבר מיני או אפילו אינטימי מדי אבל מאז הכל פשוט gone to shit מבחינתי. RIP עוד חבר זכר.
האופי שלי כל כך לא מתאים למראה שלי, באמת. אני אמורה להיות כלבה מהגהנום אבל סה"כ אני בן אדם נחמד, למרות שטווח הרגשות שלי מתפרש על ספקטרום די צר.
טוב... או שנצא מזה מחושלים או שיפרדו דרכינו.
בכל מקרה אין ברירה אלא להיות בן אדם בוגר ולדבר על זה, למרות אינסוף חוסר הנעימות שאני מרגישה. כל כך לא רוצה לפגוע בך. אבל הבטחתי לעצמי שאשים את עצמי קודם. נמאס לי להתנצל.
כינוי:
מיאו דזה דונג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
