לפעמים אני מתפוצצת מרגשות כשאני איתך ואני רוצה לספר לך מה אני מרגישה אבל פשוט לא מוצאת את המילים. בכלל נעלמה לי קצת ההשראה ליצירה בתוך המסע לחיפוש עבודה. אבל היי! תוך פחות מחודש התקבלתי למשרה מעולה שעולה על כל הציפיות שלי.
אז אקח רגע לתת לעצמי את הקרדיט שמגיע לי ומרוב צניעות אני תמיד מונעת מעצמי. אז הנה.
התקבלתי למשרה ללא תואר רלוונטי, ללא שום השכלה רלוונטית לצורך העניין, ללא נסיון רלוונטי באמת... כל קשר למשרה הזו הוא שרירותי בעיקר ומתבסס על הסקרנות והתחביבים שלי. במסגרת המיונים עברתי גם אבחון מקצועי שהרגיש כמו מבחני קבלה לגהנום. הרגשתי שהלך לי גרוע אבל מסתדר שהם המליצו עלי לתפקיד! אני יושבת בבית עם החוזה לצדי ועדיין מופתעת שהציעו לי את השכר הגבוה ביותר שמקובל לתת לג'וניור. הולכים להכשיר אותי במשך כמה חודשים ופאקינג ללמד אותי מקצוע מאפס. כשאסיים את ההכשרה אז גם יהיו לי בונוסים ואני הולכת להגיע למשכורות ממש יפות. אה, ויש גם תן ביס. נספרסו במטבחון! הייטק שלום.
אז בחזרה אלייך בייבי. כל זה מרגש אותי אפילו יותר בגלל התמיכה שלך. האמונה והבטחון שלך בי. זה נתן לי פוש רציני ואני אסירת תודה. בחודש האחרון תמכת בי כלכלית ונתת לי להרגיש שזה קול לגמרי. אפילו כששקלתי ללכת לעשות הסבה של חצי שנה של לימודים אינטנסיביים אמרת שתצליח לסחוב את שנינו. זאת מבחינתי שותפות אמיתית. לא הכסף.. אבל הסיפור ש*לא* נעשה בגלל הכסף. אז מה שמרגש אותי עוד יותר, שהחיים שלנו ביחד רוקמים עור וגידים. הנה אנחנו גרים ביחד, ועכשיו אני גם מתחילה קריירה. אני אוהבת את החיים שלנו ביחד שרק נבנים ומשתפרים. יש לנו אחד את השניה, אבל על אמת. בכל הרמות. אוהבים גם בבריאות וגם בחולי. משחקים דסטיני 2 ביחד. יוצאים לסיבובי פוזה בעיר. יוצאים להרפתקאות ברחבי הארץ. מבשלים מטעמים. מדסקסים אקטואליה. ממליצים אחד לשניה על ספרים. שותים יין וזוללים פיצה על הגג. בירות פופקורן וסרטים. אירועים משפחתיים. קניות בסופרים צפופים. פלאפל וקניות בואדי. סקס לא מהעולם הזה שלא משתווה לשום דבר אחר שהיה לי. מכורה לגוף שלו. ועוד מעטטטט גם פאקינג קרוספיט ביחד! איכשהו הצלחתי לשתול הרעיון הזה בראש שלו והוא גדל ופרח שם בלי שאתאמץ בכלל. ליטרלי לא היה לי כסף ללכת להתאמן והדבר הראשון שאני אעשה עם משכורת זה להרשם לבוקס. איך התגעגעתי להרים דברים כבדים, ואו.
בקיצור מה עוד אפשר לבקש?
כל כך אסירת תודה.
עדיין לא מעכלת לפעמים שהילד הבלונדיני עם החולצה של סליפנוט זה אתה. גדלת להיות כל מה שחיפשתי בגבר ופרטנר לחיים. מישהו שיכול להכיל אותי ואת כל האהבה הזאת. מישהו עם אישיות משל עצמו, ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע. זה מצחיק אותי לחשוב במונחים של "ידעתי כבר אז!" כי זה נורא פגאני.. אבל אני מניחה שברמה הביולוגית והתמימות של תחילת גיל ההתבגרות הצלחתי לראות בבהירות שיום אחד תהיה לי האחד שלי. לקח לנו קצת זמן, כל אחד סורר בתקופתו שלו. העיקר שמצאנו אחת את השנייה שוב, ובאמת שלא משנה כמה אני כותבת על זה אני כאילו לא מצליחה לתאר את האסטרונומיות של הדברים. נכון שאנחנו רק זוג מבין מיליארדי אנשים על כוכב אחד מתוך אינסוף אבל אני סופסוף מרגישה שיש ל משמעות כלשהי. שאני לא סתם גרגיר אבק ביקום. אני ואתה יצרנו משהו יפה שמעורר בי גאווה וחמימות ומשמעות שלא הרגשתי קודם.
איי לאב יו
כינוי:
מיאו דזה דונג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
