תבואי אליי עם הבעיות הקשות שלך, זה בסדר
תתני לי הרגשה שאת לא צריכה אותי,
אני אהיה כאן בשבילך ככל שתתני לי,
תזרקי לי הכל בפרצוף, זה בסדר
אה, והוא יבוא ויהיה שם בשבילך, זה הכי בסדר
תספרי לי מה כואב לך, תבכי לי בפלאפון, אבל תתני לו להיות שם בשבילך,
תתני לי הרגשה של סמרטוט,
אני אף פעם גם לא מספיקה,
אל תתני לי לעזור לך, תמשיכי עם הרחמים העצמיים,
תתני לי להרגיש שהיא תמיד תהיה צד אחד לפניי,
אה וגם הוא,
אני פה רק שרע,
אני פה לאכול את החרא שלך,
אני פה בשבילך לזרוק את האמת המכוערת,
הם שם בשביל להבין,
אז כשאמרתי לך "אל תבכי לי, לכי תבכי למישהו שבאמת אכפת לו", הלכת, נפגעת ממני, בכית יותר ממה שבכית בחייך, ואני, הרגשתי טוב, הרגשתי שחרור, הרגשתי רעה, הרגשתי שטן, כמו תמיד, כמו שאני אוהבת להרגיש.
אולי יש בי חלק סדיסטי, אבל אני אוהבת להכאיב לעצמי, אוהבת להיות הרעה בסיפור, אין דבר הגורם לי תחושת סיפוק יותר מזה.