אני כל כך מפחדת מהגיל הזה שכבר לא יהיה לי מסלול משורטט כל כך יפה
הרגע הזה שאני אצטרך לשרטט לעצמי את המלול
הבחירות
ההחלטות
הגורל, הגורל שלי שייקבע
ואם הוא כבר קבוע?
אם מחר אני הולכת למות בתאונת דרכים?
אם תהיה לי מחלה שתחסל אותי?
אם מישהו מהיקרים שלי ילך לעולם שלו?
אם אני לא אצליח להוציא תעודת בגרות טובה?
אם לא יקבלו אותי לאוניברסיטה שאני רוצה?
אם, ואם, ועוד הרבה אם שהייתי יכולה להוסיף לרשימה הזאת
ואם, אם בכל זאת אני כן אצליח להגשים את החלום שלי, אם בכל זאת יש משהו לא טיפשי ברצון שלי, בתקווה היחידה שלי, בדבר היחיד שאני טובה בו, בדבר היחיד שגורם לי להתעורר לחיים מהמוות היום יומי הזה.
אני מפחדת כל כך מדברים שאמורים להיות כל כך רחוקים במחשבה שלי
מפחדת מדברים שאנשים יותר גדולים ממני מפחדים
זה יותר מדיי פחדים בשבילי
זה יותר מיידי מחשבות בשבילי
זה יותר מיידי בשבילי
אני מרגישה שהקיבה שלי אוכלת לי את כל האיברים הפניימים
את הלב
את הריאות
את הגרון
את המוח
את הדמעות
אני רוצה לזכות לספר את הסיפור שלי לכולם
אני רוצה להשאיר חותם בעולם הזה
אני רוצה שמישהו יסתכל עליי בעוד כמה שנים ויגיד "בגללה אני לא וויתרתי, בגללה האמנתי שגם אני יכול, בגללה ידעתי שיש לי עוד תקווה"
אני רוצה לעורר השראה בלבם של המונים, אני רוצה להיות כאן, פשוט להיות כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BreatheMe