"יש לי 422 חברים ולמרות זאת אני בודד
אני מדבר עם כולם כל יום ועדיין אף אחד מהם לא מכיר אותי
תסתכל למעלה..
הבעיה שעומדת בפניי היא בין להסתכל בעיניהם או בשם על המסך
לקחתי צעד לאחור ופתחתי את עיני, הסתכלתי מסביבי
והבנתי שהדבר האחרון שהיא- זה רשת חברתית
כשאנו פותחים את המחשב, זו הדלת שלנו שאנו סוגרים
כל הטכנולוגיה שיש לנו היא בסך הכל.. אשליה
קהילות, ידידות, הרגשת שיתוף..
אך כאשר אתה עוזב את המכשיר האשלייתי הזהאתה מתעורר לעולם של בלבול
עולם שבו אנחנו עבדים לטכנולוגיה שבה אנו שולטים
שבו מידע נמכר על ידי ממזר עשיר
עולם של אנוכיות, גימוי עצמי, קידום עצמי
שבו אנו משתפים את המיטב שלנו ומשאירים בחוץ את הרגשות
אנחנו הכי שמחים עם חוויה שאנחנו משתפים
אבל האם זה אותו הדבר אם אין שם אף אחד?
תיהיה שם בשביל החברים שלך והם יהיו שם בשבילך
אבל אף אחד לא יהיה אם הודעה קבוצתית תספיק
אנו עורכים ומגזימים, משתוקקים הערצה
מעמידים פנים שלא שמנו לב לבידוד החברתי
אנחנו לא יודעים אפילו אם מישהו מקשיב
להיות לבד זאצת לא הבעיה, תרשו לי רגע להדגיש
אפשר לקרוא ספר, לצייר ציור, לעשות כושר
אתה עושה משהו פורה ועכשיו לא מתבודד
אתה עירני ומתחשב ומנצל את הזמן בצורה טובה
אז כאשר אתה בציבור ומתחיל להרגיש בודד
תשים את הידיים מאחורי הראש ותתרחק מהפלאפון
אתה לא חייב לבהות בתפריט או באנשי קשר
דברו אחד עם השני, תלמדו לחיות בדו קיום
אני לא יכול לסבול את השקט שברכבת עמוסה
שבה אף אחד לא מדבר מחשש להיראות משוגע
אנחנו הופכים להית אנטי חברתיים
זה כבר לא מספק לתקשר עם מישהו אחר
או להסתכל בעיניו של מישהו
אנחנו מוקפים בילדים שמאז שנולדו
ראו אותנו חיים כמו רובוטים וחשבו שזה נורמלי
לא סביר שתיהיה האבא הטוב ביותר
אם אתה לא יכול לשעשע ילד בלי להשתמש באייפוד
כשהייתי ילד כמעט ולא הייתי בבית
הייתי מבלה עם החברים בחוץ, משוטט באופניים
הייתי עושה חורים בנעליים ומתלכלך בברכיים
הייתי בונה את המועדון שלנו גבוה על העץ
עכשיו הפארק כלכך שקט זה עושה לי צמרמורת
לראות שאין ילדים בחוץ והנדנדות עומדים מלכת
אין קפיצה על חבל, לא קלאס, לא בית כנסת ולא אומנות
אנחנו דור של מטומטמים
טלפונים חכמים ואנשים טיפשים
אז תרימו עיניים מהפלאפון, תכבו את המסך
תסתסכל על הסביבה ותפיק את המיטב מהיום
חיבור אחד זה כל מה שצריך להראות לך מה להיות שם יכול לעשות
תיהיה שם ברגע שהיא נותנת לך את המבט
שבו ייזכר לעד שהאהבה השתלטה
הפעם שבו לראשונה היא החזיקה לך את היד או נישקה אותך
הפעם הראשונה שלא הסכמתם אחד עם השני וגרם לכם להתאהב מעל הראש
הפעם שבה לא היית צריך להגיד למאת אנשים מה עשית
כי אתה רוצה לחלוק את הרגע הזה רק עם האחת
הפעם שבה מכרת את המחשב כדי שתוכל לקנות טבעת לנערת חלומותייך שהיא עכשיו הדבר האמיתי
הפעם שבה רצית להקים משפחה
והרגע שבו אתה מחזיק את ילדתך הקטנה מתאהב מחדש
הפעם שבה היא השאירה אותך ערה כל הלילה וכל מה שרצית זה מנוחה
והפעם שבה ניגבת את הדמעות שלך כשהילדה הקטנה עזבה את הקן
הפעם שהילדה הקטנה חוזרת עם ילד בשבילך להחזיק
ויום אחד הוא קורא לך סבא וגורם לך להרגיש זקן מאוד
הפעם שלקחת את כל מה שהשגת רק על ידי תשומת לב לחיים
ואיך אתה שמח שלא בזבזת אותם על הסתכלות למטה על איזו המצאה
הפעם שבה החזקת לאישתך את היד וישבת ליד מיטתה
אמרת לה שאתה אוהב אותה ונתת לה נשיקה על הראש
היא לוחשת לך לפני פעימת ליבה האחרונה שהיא ברת מזל שהיא נעצרה על יידך בהצטלבות הרחובות
אבל כל הדברים האלו לא באמת קרו
מעולם לא היה לך כלום מכל אלה
כשאתה כלכך עסוק בלהסתכל למטה, אתה לא רואה את ההזדמנויות שאתה מפסיד
אז תרים את העיניים מהפלאפון ותכבה את המסך
הקיום שלנו ומספר הימים שלנו הוא סופי
אל תבזבז את החיים לכוד בתוך הרשת
כי באחרית הימים אין דבר גרוע יותר מחרטה
אני אשם גם בהיותי חלק מהמכונה הזאת
העולם הדיגיטלי הזה שבו אנחנו נשמעים ולא נראים
כשאנחנו מדברים ומקלידים מדברים וקוראים
אנחנו מבלים שעות ביחד בלי ליצור קשר עין
אל תיכנע לחיים שבהם אתה עוקב אחרי התרמית
תיתן לאנשים אהבה, לא לייק
תתנתק מהצורך להישמע ולהיות מוגדר
תצא לעולם ותשאיר את ההרס מאחורה
תרים את העיניים מהפלאפון ותכבה את המסך
תחיה את החיים בדרך האמיתית"
קרדיט:
"סרטון חובה לכל מי שיש לו פלאפון" ביוטיוב
(שווה הרבה יותר לראות, מאשר לקרוא את זה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
