אני, עצמי ובין הרגליים שלי

והרי המבזק:

1. אני והבחור כבר לא ביחד. פנויה להצעות ;) חחחח..

2. היחסים בין ההורים שלי דיי בסדר עכשיו.

3. העבודה הזאת שמצאתי (בינתיים) דיי נחמדה.. שוב, עדיף הכנסה חלקית מאשר בכלל לא. חוץ מזה, יש מצב שיהיה לי ראיון עבודה בעוד מקום למשרת סטודנט מהממת! מקווה שזה באמת יצא לפועל :) ונאמר אמן.. חחחח :)

אולי לא סיפרתי פה, אבל התחלתי דיאטה, לפני חודש וחצי בערך, כשהתחלתי את הדיאטה שקלתי 71.8 (שמנה!!), מקודם נשקלתי ואני שמחה לבשר שירדתי 1.700, משמע אני שוקלת 70.1 ! אומנם זו ירידה איטית ואין ספק שהחג הזה לא מועיל בכלל ואף מזיק, אבל אני מאמינה שלאט לאט זה הכי בטוח! בהצלחה לי :)

בגדול היה אחלה חג!
ליל סדר בבית, למחרת על האש במושב, ברביעי ביקרתי וישנתי אצל דודים במרכז, בחמישי טיול בנחל בצפון עם הדודים, בשישי על האש אצל משפחה בחיפה ומשבת אני במנוחה.. אבל באמת מנוחה..

מחר חוזרת לעבוד :/
עשיתם משהו מענין בחג?

נ.ב
צריכה עזרה! חברה הכי טובה שלי מתחתנת ואני ועוד חברה הופקדנו על ארגון מסיבת הרווקות.

רעיונות/ דברים מגניבים שאפשר לעשות?

תודה!

עברו עליי מספר ימים מזעזעים.. בלי קשר לזה שהתקופה האחרונה לא טובה בכלל (אבל בכלל), הימים האחרונים היו פשוט קטסטרופה!
אני כבר לא עובדת 3 חודשים, הכסף נגמר.. התשלומים- מתרבים.. ומתרבים..
אני מחפשת עבודה המון זמן.. תמיד ידעתי שקשה למצוא באזור שלי עבודה, לא חשבתי שעד כדי כך קשה.
שבוע שעבר, הייתי בראיון עבודה, את הראיון עברתי, את המבחנים הפסיכולוגים לא, למה? כי הייתי יותר מידי כנה שסיפרתי שמתישהו בחיים שלי, שהייתי נערה מתבגרת גנבתי.
את האמת, אין לי איזה סיפור ספציפי שאני זוכרת שגנבתי או משהו כזה, אבל אמרתי לעצמי, נו מה.. בטוח גנבתי מתישהו, גם אם זה לא בכוונה.. בקיצור, לא התקבלתי לעבודה. זה שבר אותי. המשכתי לחפש.

היום במקרה קיבלתי הודעה מחברה שמחפשים עובדת זמנית במקום שהיא עבדה בו, ברור שהסכמתי! גם אם זה זמני.. זה עדיף מכלום!
כבר אחרי כמה דק' התקשרו אליי משם וקבעו איתי שאגיע כבר מחר לעבוד! אושר!!

ההורים שלי ברוגז.
כאסח. רציני.

וזה התחיל בגללי.. כי לא השארתי מים חמים לאבא שלי.
אני לא הייתי בבית כשהם רבו, אבל הבנתי שאבא שלי אמר מילים מזעזעות לאמא שלי, עליה ועליי..
כואב לי לראות את אמא שלי בוכה, כואב לי לראות שרע לה.
כשרע לה- רע לי.. שכואב לה- כואב לי.. כשעצוב לה- עצוב לי..

כבר יומיים שאבא שלי לא ישן בבית, אומנם זה לא רק בגלל הריב הזה, הוא פשוט עובד רחוק וזה יותר נוח לו לישון אצל אחיו.
אבל יש לי את החשש הזה (ואני יודעת שגם אמא שלי מדחיקה אותו), שהוא יעזוב את הבית..

הם אומנם הרבה פעמים רבים ומשלימים.. אבל הרבה פעמים גם לא..
הם יכולים להיות ברוגז חודשים שלמים.. ממש כמו 2 זרים.
אני יודעת שהפעם זה ריב כזה.. שיימשך ויימשך..

אני לא יודעת מה לעשות..
אבא שלי המפרנס העיקרי בבית..
אמא שלי לוקחת את כל המצב הזה קשה, אני יודעת שכואב לה, שהיא מדחיקה ומדחיקה.. וזה לא בריא לה. 

עד שמשהו אחד (בערך) מסתדר- העבודה, משהו אחר נדפק- ההורים.

אוף!

אני אסיים את הפוסט הזה בצורה חיובית.
אני וההוא מהפוסט הלפני אחרון השלמנו, ממיזמן.. וב"ה הכל בסדר.

הוא סוג של נק' אור בכל התקופה הזאת.

אז, אומרים שלא הכל טוב, אבל הכל לטובה!
" הכל זה לטובה, גם אם זה נראה עכשיו אחרת.. " (ד. אינטרנשיונל)

אני לא יודעת מה אני צריכה.. עידוד? לברוח מפה? הזדהות?