אני, עצמי ובין הרגליים שלי

הוא הסם שלי.

הוא החולשה שלי.

זה לא אמיתי כמה הוא תופס מקום בחיים שלי.

אני לא מאמינה על עצמי (בד"כ חושבת על עצמי..) כמה אני מוכנה לתת לו ולעשות למענו.

למה אתה גר כ"כ רחוק? :(

למה לא הכרנו קצת קודם?..

תסכול. עמוק. כבד.

מחר- קצת טבע, חבר טוב, אוכל טוב, קצת שלווה.

אם תיהיו מספיק נחמדים אעלה כמה תמונות (:

עד אז, לילה טוב, אבל באמת טוב!