מתלבטת כמו רוב הקולות פה, אם להסיר הכל או לתת לקירות להישאר מקושטים.

מרגיש לי לא נכון וכמעט לא קשור להמשיך לנצור עוד רגש, עוד זיכרון וחוויה נוספת

כאילו כל המהות מתכלה כשהדקות עוברות

היא חסרת טעם הכתיבה פה

הקהל הקסום יתפזר, המילים ימשיכו להדהד בשקט חרישי בחלל 

אני מפחדת שאקח הרבה דרכים שגויות בחזרה אל הכתיבה

גם זה כואב, ומרגיש מיותר ולא רלוונטי

אני חזקה לא משנה כמה צרה המותן, וכמה קל לי לכתוב קוד

כמה אהובה אני בעיניו, וכמה אני כואבת את עצמי.

אני מאמינה שיהיה באמת טוב, עוד בתחילת הדרך כאן האמנתי.