אסור לך להיות איתי כי אני לא באמת נחמדה.
אני לא נחמדה לעצמי וסביר להניח שגם כלפי אחרים.
אני לא אוהבת את עצמי וכנראה שזה לא ישתנה לעולם.
אני יודעת שאני לא באמת יפה כמו שאתה אומר ומפחדת שיבוא יום ואפגע בך.
אין לי אומץ להגיד לך את זה ועד עכשיו לא היה לי אומץ לכתוב אפילו פה.
אני פחדנית ולא מסוגלת לספר שקשה. אני לא מסוגלת לשתף.
וזה לא משנה גם אם תגיד שאני יכולה לדבר איתך על הכל. יש דברים שלא רוצים לדבר עליהם, ובטח שלא לשמוע אותם כל היום.
אז אני כותבת לך פה שתדע. אתה לא באמת רוצה להיות איתי. מגיע לך יותר.
רוב שעות היממה אני חושבת על המוות, נלחמת ביצרים.
לאחר שבועיים וחצי של מלחמה שוב פגעתי בעצמי. ואני לא מסוגלת לדבר איתך על זה. אבל אתה באמת לא רוצה להיות איתי.
האצבע שלי עוד כואבת מאז, כלום לא השתנה.
אני עדיין קמה מכוסה בדמעות, מי יודע אם אהיה פה בעוד שנה.
אני לא רוצה להשמע בכיינית. לא רוצה להשמע מעצבנת.
אבל לא כיף לי לבכות כל הזמן. לא כיף לי לסגור את עצמי בחדר.
מגיע לך יותר. אתה לא צריך כאב ראש כמוני.
וכן, כשאני מדברת איתך מצב הרוח הרגיל על השהייה. הכל מתהדה.
אבל בשנייה שאני שוב לבד, או עם כל אחד אחר, הכל בפנים דועך ושוקע, הכל חוזר.
סליחה שאני כזאת, באמת שכל חיי הקצרים אני מנסה להשתנות.
ובבקשה, על נושאים כאלה אני לא רוצה לדבר. רק מגיע לך לדעת שאתה שווה יותר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
