טוב לא העליתי פוסט כבר די מלא זמן..
כיף לחזור לכאן , להמשיך לכתוב את המחשבות שלי, לפרוק קצת .
אז עברתי קצת על הפוסטים שלי ושמתי לב שהייתי בן אדם די דכאוני, היו לי תקופות כאלה,
זה נבע מכמה סיבות, הצבא שהשפיע עליי די הרבה, מכל מיני בחינות אבל מצד שני גם די אתגר אותי.
הריבים עם ההורים, מערכות היחסים שעברתי ..
אבל עכשיו אחרי השחרור, אחרי התחלה ודרך חדשה שהתחלתי עם עצמי,
אני ללא ספק יכולה להגיד שאני מרגישה בן אדם אחר, רגוע יותר, שמח.
למרות, שמערכת היחסים שאני נמצאת בה כרגע לפעמים מעלה לי כל מיני שאלות, ספקות עם עצמי..
למה זה כל כך קשה לסמוך ? למה כל פעם אני נתקלת בסיטואציה עם עצמי,
שאני לא מפסיקה לחשוב על מה הוא עושה, עם מי הוא מדבר..
אבל זה נובע בעיקר בגלל שערערת לי את הביטחון, את האמון בך .
נפגעתי ממך כמה פעמים .. ואני משתדלת לעצור ולהגיד לעצמי "תתני לזה צ'אנס,
תשחררי ותלמדי לסמוך .."
כי מה זה מערכת יחסים ללא אמון ? זה לא מערכת יחסים .
אני רוצה לאהוב , אני רוצה לסמוך, אני רוצה להאמין כמו שאתה מאמין בי .
אני רוצה שתיתן לי את ההזדמנות להגיד לך שאני אוהבת אותך ,
אבל בידיעה שזה 100% מעצמי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
