אלכסנדריה - סיפור בהמשכים

הגדר נתקעה בעור החשוף שבין מכנסי הג'ינס שלי לבין חולצת הבטן שלי ושיפשפה את עורי. פלטתי אנחת רוגז וסובבתי את ראשי לאחור "אולי תזוזו כבר אחורה, מפגרות?!" צרחתי.

שתי הבנות שרק לפני רגע נצמדו לגבי, התרחקו מעט ונעצו בי עניים גדולות וסקרניות, אני רק גלגלתי את שלי וחזרתי להביט קדימה.

מכונית המירוץ האדומה של אדוארד השלימה סיבוב חמישי. רק עוד אחד...רק עוד אחד...

המכונית השחורה של ניק ווטסון דלקה בעיקבותיו עד ששתי המכוניות נעלמו בעיקול. פלטתי קללה, מנסה להפסיק לנתר מעלה ומטה מרוב היתרגשות.

"לקס!!! אני רואה את האדומה!" בחורה עם שיער שחור וגלי שעמדה לידי צרחה לתוך האוזן שלי.

הרמתי רגל, ואז בזינוק אחד עליתי על הגדר, מתיישבת עליה. ידה של הבחורה שרק לפני רגע צרחה לתוך אוזני, תמכה עכשיו בגבי שלא אפול אחורנית ואני ישבתי על הגדר הארורה כששורט הג'ינס שלבשתי עולה במעלה ירכיי וצרחתי בלי סוף את שמו של אדוארד.

אחרי שתי שניות ראיתי את המכונית האדומה טסה לסוף המסלול, לרגע הלב שלי נעצר ובדמיוני כבר ראיתי את המכונית לא מספיקה לעצור ונכנסת ישירות לתוך העצים הקרובים.  אדוארד בלם מטה מטר לפני קו הסיום וסיבב את ההגה בכול כוחו, המכונית שלו נעצרה בחריקת בלמים והסתובבה על מקומה פעם אחת.

הקהל שמאחורי צרח את שמו ואני זינקתי מהגדר ומהרתי לרוץ לעבר אחי, שיצא מהרכב.

"מי תותח?!" צעקתי וזינקתי ישירות לתוך זרועותיו הפרוסות. שיערו החום של אדוארד היה לח וזיעה בצבצה על מצחו, אך עניו הירוקות ברקו והוא לא הפסיק לחייך כשהרים אותי באוויר וסובב אותי במקום.

"אין כמוך אחות קטנה," אדוארד פרץ בצחוק כשרגליי נגעו בקרקע אך אני לא הפסקתי לחבק אותו. התקדמנו לעבר הגדר, ראיתי את סקיי מזנק ורץ לעברנו גם, צועק כמה אחי תותח.

"אני אוהבת אותך אד," חייכתי לעברו והוא נשק לראשי. קיוותי שהוא לא יעלם לי למשך שארית הערב כמו שתמיד היה קורה, הנוכחות של אדוארד הייתה הדבר שהיה הכי חסר לי לאחרונה.

לבסוף, כשרוב חבריו עברו את הגדר נאלצתי לשחרר מאחי ולעמוד בצד, בזמן שהבנים וכמה בנות בלבוש זנותי במיוחד לא הפסיקו לקרקר סביבו.

ראיתי את ניק עומד לבדו ליד הגדר, ידיו תפסו את ראשו. החזרתי את מבטי לעברו של אדוארד, שעכשיו חיבק מישהי בשמלת מיני אדומה וידו נחה על התחת שלה. החמצתי את פניי, הוא לא יכול לעשות לי את זה שוב!

"בן של זונה..." פלטתי ובהחלטה מהירה פניתי לעברו של ניק.

"היי חתיך," נשענתי על הגדר לידו של ניק.

הוא הרים את מבטו אליי ואז פלט אנחה "מה את רוצה, אלכסנדרה?".

"אתה יודע שאני שונאת שקוראים לי ככה." שילבתי את ידיי ונעמדתי מולו, מבליטה את החזה שלי.

"ואת יודעת שאני שונא לחטוף על הראש מאחייך אחרי שאת נמרחת עליי." הוא זרק לעברי בארסיות אך ראיתי את עניו מטיילות על גופי; מצב הרוח שלו עלה במקצת.

"אני לא חושבת שאדוארד יידע משהו היום," היד שלי ריפרפה על חולצתו.

ניק פלט אנחה, "את חתיכת זונה, את יודעת?".

החמצתי את פניי "כאילו שאני לא המועדפת שלך."

"את ואדוארד חולים בראש, אני לא מסתבך איתו יותר." ניק הזיז את ידי מהחזה שלו ואני רק חייכתי ורכנתי לעברו.

"קדימה ניק, כאילו אתה לא רוצה אותי כמו שבוע שעבר," לחשתי באוזנו.

הוא נשף אוויר החוצה "זאת הייתה טעות."

"טעות שאהבת מאוד," השפתיים שלי נסגרו על אוזנו והוא פלט אנחה.

עשיתי כמה צעדיים אחורה והבטתי על ניק, יודעת בדיוק איך ייגמר הערב. "אתה בא או מה?" קרצתי לעברו והתחלתי ללכת לכיוון העצים, לא שוכחת להביט לעברו של אחי, שעדין התחכך בזונות שלו.

אנני 2011-

שיחררו אותי מבית החולים אחרי אישפוז של לילה אחד. ד"ר רוסו, אותו הרופא שטיפל בי בזמן שהייתי בתרדמת, שלח אותי לכול צילום ראש אפשרי ולבסוף קבע שכנראה לחץ ומתח נפשי הם אלו שגרמו לי לאבד את ההכרה.

אילו רק היה יודע מה קרה באמת.

סוואנה לא זזה מהמיטה שלי במשך היומיים האחרונים ואיתה ביחד גם גרייס. אמא שלי הייתה היסטרית ולא הפסיקה לשאול אם לדעתי אני הולכת להתעלף כול שתי דקות. סוואנה לעומתה הייתה שקטה יותר ורק דרך ענייה יכולתי לראות שהיא דואגת לי באמת ובתמים.

הנוכחות התמידית של גרייס מנעה ממני לשאול את סוואנה על סקיי. לא ראיתי אותו בבית החולים והייתי בטוחה שהוא לא יופיע כול עוד גרייס כאן. האם הם מכירים?

הייתי כמעט בטוחה שסקיי מכיר את גרייס, אחרת, למה שילך ?

ביום שישי, כמה שעות אחרי שחזרתי מבית החולים, השמיים התכסו בעננים כבדים וגשם זלעפות התחיל לרדת. שכבתי במיטה שלי ובהיתי בטיפות המתנגשות בחלון.  גרייס בדיוק יצאה מחדרי אחרי הסבר ארוך על שני הכדורים החדשים שהרופא רשם לי ועל כך שאני צריכה לנוח, היא נעצה בסוואנה מבט חמור סבר ויצאה מבעד לדלת, סוואנה קרצה לעברי ונשכבה על ידי.

"היא לא באמת חושבת שאני אשאיר אותך לבד, נכון?" סוואנה גילגלה עניים וסידרה את אחת הכריות שלי מתחת לראשה.

כול הגוף שלי כאב, ובקושי הצלחתי למלמל לסוואנה תשובה בחזרה. התרופות החדשות גרמו לי להיות עייפה וישנונית תמיד.

ידעתי שסוואנה לא באמת מפחדת להשאיר אותי לבד מהחשש שאתעלף, היא פשוט חברה מספיק טובה כדי לדעת שאני לא רוצה להישאר לבד עם המחשבות שלי.

סקיי נעלם מחיי באותה מהירות שבה הוא נכנס אליהם, אני וסוואנה לא שמענו ממנו שום דבר וסוואנה הייתה מלאה ברגשות אשמה על כך שלא לקחה ממנו את מספר הפלאפון שלו.

"אני תמיד יכולה לנסוע לסטרוק, את יודעת?" סוואנה מלמלה כאילו ידעה על מה אני חושבת.

פלטתי אנחה "אולי אני לא רוצה שתסעי." לחשתי.

היא התרוממה על מרפקה כדי להביט בי "למה שלא תרצי?".

"אני פשוט..." נשכתי את השפה התחתונה שלי. "אני מרגישה שזה קצת גדול עליי עכשיו."

"אוה," היא חזרה לשכב ונעצה את מבטה בתיקרה. "את מפחדת לגלות מה כול הסיפור השלם?".

הנהנתי. למרות שסוואנה לא באמת ראתה את ההנהון שלי ידעתי שהיא יודעת שזה נכון, היא מכירה אותי טוב כל כך.

"אני פשוט," לא ידעתי איך להמשיך את המשפט ומה לספר לסוואנה, היומיים האחרונים בבית החולים היו מלאים בחלומות שלא הפסיקו להטריד אותי. "אני חושבת שאני אשמה בכל הסיפור המטורף הזה." פלטתי לבסוף.

סוואנה התרוממה שוב ונשענה על מרפקה הימני, כך שפניה פנו להביט בי "מה את לא מספרת לי?".

פלטתי אנחה עמוקה "אני חושבת שהייתי שוכבת עם ניק." ענייה של חברתי נפערו לרווחה.

"את מה?" היא קירקרה.

"סוואנה זה לא-"

"איך את יודעת? חלמת משהו?" היא קטעה אותי ומיהרה לקום ולהתיישב בישיבה מזרחית על המיטה שלי, ענייה נעוצות בי.

"אני...חלמתי שאני גוררת את ניק באחד מהמרוצים הדפוקים האלה." מלמלתי, הרגשתי נורא נבוכה ולא באמת ידעתי איך אני אמורה לספר לחברה שלי שכנראה הייתי זאת ששוכבת עם כולם פעם. געלתי מעצמי, האם כול האשמות של אדוארד בחלומות שלי הן נכונות? האם אני שוכבת עם כול החברים שלו מגיל ארבע עשרה?

"אני לא מבינה," סוואנה פלטה.

"חלמתי על אחד מהלילות בהם הייתי במרוץ. אדוארד ניצח ואז ראיתי את עצמי הולכת לניק וכמעט מתחננת שיזיין אותי," מלמלתי, מרגישה את פניי מאדימות מרוב בושה.

"אנני...."

"הייתי זונה סוואנה, באמת זונה. כל הקללות שאדוארד תמיד מטיח בי בחלומות כנראה נכונות." דמעות של ייאוש התחילו להופיע בזוויות עניי, לא ידעתי מי הייתי פעם ואיך התנהגתי, אבל לאחרונה הרגשתי שאני גם לא רוצה לדעת. מה אם אגלה שהייתי הבחורה הכי לא מכבדת את עצמה בעולם? מה עם אגלה שאני אשמה במוות של נייק?

"את חושבת," סוואנה התחילה וענייה פגשו את שלי. ידעתי מה היא הולכת להגיד אפילו לפני שפתחה את פיה.

" את חושבת שאדוארד הרג אותו בגלל ששכבתם?" סוואנה העבירה יד בשיערה החום "אלוהים ישמור! למה שכבת איתו בכלל? היית בקטע שלו?" הקול שלה עלה קצת.

נאנחתי והסתרתי את פניי בידיי, רציתי שהאדמה תבלע אותי באותו הרגע, "אני רוצה להתחיל ללכת לפגישות עם אמא שלך." 

סוואנה שתקה כמה דקות ולבסוף, שהסתרתי את הידיים מהפנים, ראיתי שהיא נושכת את השפה שלה. "את חושבת שהיא תעזור לך להיזכר בעוד דברים?"

"לא," לחשתי. "אני חושבת שיש לי בעיה אחרת."

המצח של חברתי התקמט "אני לא בדיוק מבי-"

"אני חושבת ששכבתי עם ניק כדי להכאיב לאדוארד," אמרתי את זה מהר, מרגישה איך משהו בתוך בטני מתכווץ. "אני חושבת שמשהו ביני לבין אדוארד לא היה תקין."