החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אוף איזה לילה עבר עלי אתמול. 

לא הצלחתי להירדם אז ראיתי סרט.

ואחריו עדיין לא נרדמתי אז נכנסתי לגוגל.

ושב סיפורי אימה על נשים שעשר שנים לא מצליחות להרות. ושוב סיפורים על כל מיני סיבוכים ועניינים.

אני נכנסת להתקף חרדה.

הדופק דוהר.

למה אני עושה את זה לעצמי????

בעלי ישן ויום עבודה לפניו אז אי אפשר להעיר אותו.

נכנסת למיטה. משאירה לו פתק על השידה שעבר עלי לילה סיוטי ושאני מצטערת שאני תמיד מפילה הכל עליו.

מבקשת ממנו שיעיר אותי כשיקום כי אני רוצה מילת עידוד וחיבוק.

זה נשמע מטורף למה להעיר אם כבר ארדם אבל ככה הרגשתי באותו רגע.

הוא העיר אותי קצת לפני 8. זה עשה לי כל כך טוב על הלב העידוד שלו. הוא משרה עלי רוגע.

אחרי שתי דקות נרדמתי. עם הרגשה טובה.

******************************************************************************************

אני קמה בשתיים בצהריים.

גם זה בקושי.

מיותר לציין שגם היום לא עבדתי.

שוב התבלבלו לי היום והלילה.

מחר צריכה לקום מוקדם לבדיקת דם.

מאוד מקווה שבערב אהיה עייפה וככה אחזור לשעות שינה נורמאליות.

רק שלא ארדם בצהריים....

******************************************************************************************

כתבתי פה אתמול על הידיד שלי י' ועל זה שיש לו מישהי בעבודה במצב נפשי לא טוב.

היום דיברנו. אני וי'.

סיפר לי שלקח אותה אתמול לים לעודד אותה. סיפר לי שישבו לאכול. שהוא הרגיע אותה.

אני מקנאה בה.

מצבה הנפשי רע ובכל זאת קצת ים וקצת אוכל והיא מרגישה יותר טוב.

אני איזה ים ואיזה מסעדה? כלום לא יכול לעודד אותי. כל עוד אין לי ילד אין משהו שיכול לשמח אותי :(

לא באמת...

******************************************************************************************

עם כל יום שעובר אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי יותר ויותר.

עם כל חודש נוסף של אכזבה אני מכירה את עצמי פחות ופחות.

איפה הבחורה המטופחת שהייתי פעם? איפה הבחורה השמחה ונטולת הדאגות שהייתי פעם? איפה אני, זאת שכל מיני דברים עניינו אותה ולא רק הריון.

אני מתחילה לפחד שבסוף כשיהיה כבר ילד אני לא אמצא את עצמי.

אני נעלמת לי...

******************************************************************************************

מחר יום לא קל.

אמורות להגיע תוצאות של שלוש בדיקות:

1. הבטא שאני אעשה בבוקר שתגיד האם יש הריון או ששוב כשלתי,

2. עוד בדיקות שלי שלא קשורות להריון אבל קשורות לזה שכמעט ממתי אחרי הIVF. שריר הלב שלי שטיפה נפגע ורוצים לראות שמחלים, הכליות שספגו גם הן מכה ועוד כמה דברים אחרים. רק ששום דבר לא החמיר. בבקשה אלוהים.

3. בדיקת זרע של בעלי (שעשה אותה כבר בתחילת התהליך אבל הרופאה רוצה בדיקה חוזרת ליתר בטחון).

וואי, אני רק חושבת על זה וכבר רואה בעייני רוחי את כל הריפרשים (רענון) שאעשה מחר במחשב בתקווה שהתוצאות סוף סוף יתעדכנו ושסוף סוף הן גם יהיו טובות.

******************************************************************************************

כתבתי פה בעבר שאני נוהגת ללכת לכותל אחת לשבוע.

כתבתי שזה לרוב בימי חמישי.

השבוע אני מחליטה ללכת מחר ביום שלישי.

למה? כי:

1. אני גם ככה קמה ומתארגנת לבדיקות דם אז אם כבר אצא מהבית אלך גם לכותל.

2. מחר אמורות להגיע שלוש תוצאות של בדיקות - בטא, בדיקות נוספות שלי ובדיקת זרע של בעלי. במקום לשבת בבית לכסוס ציפורניים ולמרוט שערות עד שהתוצאות יגיעו אני מעדיפה לצאת מהבית. חוץ מזה לא יזיק לבקש מאלוהים שיהיה תוצאות טובות...

3. מרגיש לי יותר טוב ללכת לכותל יום לפני הנסיעה חרופאה שלי מאשר יום אחרי הנסיעה.

ברור כמובן שהסיבה העיקרית זאת הסיבה השנייה. רוצה להרוג זמן עד לתוצאות.

******************************************************************************************

כזכור ביום חמישי התחלתי לשתות חליטה חדשה. 100 מ"ל.

הרופאה אמרה שאם לא יהיו שום תופעות לוואי אז שבשבת אעלה ל150 מ"ל.

אני נורא רגישה. לכל דבר יש לי תופעות לוואי. לכן חיכיתי יומיים נוספים.

הכל נראה טוב. העליתי מינון. מקווה שימשיך להיות טוב. מקווה שסוף סוף יעזור.

******************************************************************************************

במשך השבוע האחרון אימא שלי ניסתה להשיג לי פסיכיאטרית פרטית.

רציתי מישהי שעושה ביקורי בית. אין לי כח להיגרר לשום מקום.

חשבתי שהיא תיקח כמה מאות שקלים. 400 למשל.

בסוף הפסיכיאטרית שרציתי לא עושה ביקורי בית.

והמרפאה שלה בבית חולים מקום שמעורר בי זכרונות איומים.

והיא רק דרך שר"פ.

וזה אלף שקל.

זה המון. במיוחד עם כל ההוצאות על טיפולי הפוריות האלטרנטיביים שלי.

התאכזבתי נורא.

כל כך קיוויתי שהעזרה בדרך.

לא היה לי מושג שמדובר בסכומים כאלה.

וגם מילא הכסף לא אהבתי את הגישה שלה. כאילו שהיא עושה לי טובה.

היא מכירה טוב את אימא שלי. קיוויתי שתטפל בי פרטי בלי שר"פ. קיוויתי שאחסוך בעלויות לבית חולים לפחות.

דיברתי עם בעלי.

גם הוא התאכזב. מאוד.

ובזמן שהתקלחתי הוא ואימא שלי דיברו בטלפון. בעלי ביקש שתדבר עם הפסיכיאטרית שתוותר על השר"פ ועל המיקום המדכא בבית חולים.

אימא שלי נסתה אבל הפסיכיאטרית לא רוצה לשמוע. לא מעניין אטתה שכמעט מתתי. שבית חולים זה דמעות וטראומה. אמרה לאימא שלי "שתאסוף את עצמה ותגיע". אם הייתי יכולה לאסוף את עצמי לא הייתי נזקקת לשירותיה. 

ציפיתי ליותר ממישהי שמכירה את אימי היטב. ציפיתי ליותר ממישהי שאמורה לעסוק בנפש של האדם.

אחרי כזה חוסר רגישות וחוסר גמישות כבר לא בא לי עליה.

אבא שלי ידבר מחר עם פסיכיאטרית שהוא מכיר. נראה לאיפה זה יוביל.

אגב אשמח מאוד אם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטר פרטי (רצוי פסיכיאטרית פרטית) בירושלים 

******************************************************************************************

הייתי היום בבריכה. הידד!!! זה עושה לי הרגשה כל כך טובה. היו זה היה בלי להיאבק בעצמי שעות כדי לקום ולהתארגן.

היום בעלי בא איתי. ועוד ביוזמתו.

זה עשה לי כל כך טוב. גם השחיה אבל בעיקר זה שלא הייתי צריכה לאסוף את עצמי שעות לפני רק כדי לגרום לי לצאת מהבית.

ביום רביעי יש לי תור אצל הרופאה. בדרך כלל מעדיפה לשחות יום לפני. זה עושה לי טוב. אבל העדפתי לשחות יומיים לפני אם זה אומר שבעלי בא איתי לבריכה.

משום מה איתו הכאב הנפשי פוחת. הוא מסיך את דעתי. איתו הכל הרבה יותר קל.

******************************************************************************************

בעלי חזר היום הביתה מהעבודה קצת לפני שש. הלך לישון אחרי חצות. בין לבין כמעט כל זמנו הוקדש לי. וקצת לעבודה.

מסכן. אין לו שניה לעצמו.

הוא רק מטפל בי ודואג לי ומרגיע אותי ואני מרגישה כמו תינוקת מגודלת.

ישר אחרי העבודה שלו בעלי הלך איתי לבריכה כי אני תינוקת שלא יכולה לבד.

חזרנו בשמונה ואז בעלי עבד קצת.

מתשע ועד אחרי חצות היה איתי כי אני פסיכית מטורפת שירדה מהפסים.

הוא דיבר איתי. ועודד אותי. עשה לי אוכל. ותה. ועוד תה. 

דיברנו על הפסיכיאטרית ועל עוד דברים.

אני כרגיל בכיתי. למה זה לא מצליח ומתי כבר יצליח והאם בכלל יצליח.

הוא הרגיע. הבטיח שעד גיל 30 שלי זה יצליח. אמר שכל החרא ישאר בשנות העשרים.

אני כל כך רוצה להאמין לו שתוך חצי שנה באמת נכנס להריון.

כל כך רוצה לפתוח את גיל 30 ברגל ימין.

ומשום מה אני מאמינה לו. נכון הוא לא אלוהים אבל הוא בעלי. ואני מאמינה לו.

******************************************************************************************

היום בדרך מהבריכה אני ובעלי קפצנו לרופא שלנו. 

הקונבנציונאלי.

זה יתרון שבעלי בא מתחום הרפואה.

הרבה קשרים.

אפשרויות לקבוע תור בדקה ה90.

אמרנו שמחר עושה בטא ושאם נכשלנו חושבים להיעזר בתרופות.

הרופא אמר שנתחיל עם איקקלומין

למרות שבעבר כבר היינו בסרט הזה.

הוא אמר שניתן לזה עוד צ'אנס לפני שעוברים לגנאל F (גם בסרט הזה כבר היינו).

מצד אחד איקקלומין הרבה יותר משמחת אותי מגנאל ,אני לא מתלהבת מזריקות יומיומיות.

אבל עדיין קשה לי לשמוח, אני לא ממש מחבבת את כל התופעות לוואי שאיקקלומין עושה לי (כאבי ראש, סחרחורות ועוד מגוון דברים טובים).

גם גנאל עושה כל מיני תופעות לוואי אז מה זה כבר משנה....

******************************************************************************************

כתבתי שאתמול בלילה ממש לפני המיטה גיליתי שאני מכתימה. זה לא ממש נראה כמו מחזור אבל זה בהחלט הזמן בו הוא צריך לבוא.

נבהלתי נורא.

בבוקר (שהיה בעצם צהריים) לקח לי שעה לקום מהמיטה וללכת לשירותים.

כל כך פחדתי לראות שאני במחזור.

למזלי הכל היה נקי. וואו איזו הקלה.

רק שכנראה השמחה הייתה מוקדמת.

בלילה נכנסתי לשירותים ושוב אני מכתימה.

יותר מאתמול.

זה כנראה התחלה של מחזור.

כנראה עוד מחזור שלא צלח.

ישבתי משהו כמו רבע שעה על האסלה פשוט בוהה בתחתונית המוכתמת.

כזאת אכזבה.

דווקא אחרי שבערב היה לי קצת מצב רוח נחמד.

דבר אחרי שבעלי כל כך עודד אותי.

בעלי ישן.

ושוב אני לבד עם עצמי מול כל הפחדים והיאוש.

פשוט יאוש תהומי.

אין לי כח לכלום. אני מפרקת. ככה ברגע.

למה? למההההה?? למהההההההההה????? מה לא בסדר אצלי?? מה???

ושוב גוגל. ושוב סיפורי אימה. מתחילה לחשוב שאני מזוכיסטית. 

******************************************************************************************

מחר צריכה לקום מוקדם לבדיקות הדם.

במילא צריכה לעשות בדיקות דם שלא קשורות להריון אז אעשה גם בטא.

אולי זה לא מחזור אולי בכל זאת יש סיכוי קטנטן לתינוק קטן.

כבר כמעט ארבע בבוקר.

ישנתי עד שתיים בצהריים אז מה הפלא שלא נרדמת.

חוץ מזה ההכתמות די ערערו אותי.

שוב המחשבות מציפות אותי. 

האם אי פעם נצליח????? מה לא בסדר בנו????

******************************************************************************************

הבדיקות שאני אמורה לעשות מחר אמורות להתבצע בצום

אני רעבה

הבטן אפילו קצת כואבת מזה

אוף

******************************************************************************************

מחר הולכת לעשות את הבדיקות דם במקום אחר. יותר קרוב אלינו.

דברים חדשים מלחיצים אותי.

כמובן שאז אני מזכירה לעצמי שאחרי שנתיים של כשלונות וכמעט מוות כל דבר קטן עלי.

מה זה מקום חדש לעומת כל מה שעברתי עד כה....

******************************************************************************************

מחר אציין חמישה חודשים.

לשברו של חלום.

לאיי וי אף הראשון (ומקווה האחרון).

מחר לפני חמישה חודשים היה היום האחרון לפני שעולמי התרסק. לפני שהבנתי שIVF זה לא אופציה יותר (פרטים בפוסט הראשון בבלוג). לפני שכמעט ממתי. לפני ששקעתי לדכאון. 

קשה להאמין שרק לפני חמישה חודשים עוד הייתי בסדר. נפשית. ואופטימית. ואחרי IVF ראשון. ואולי אפילו בהריון....

******************************************************************************************

נ.ב יאללה עכשיו רק צריך להירדם.

אלוהים, בבקשה תחסום לי את גוגל. בבקשה. לא יכולה לקרוא יותר דברים מפחידים :(