החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

טוב אז הר הבית בידינו. נו לא ממש אבל הצלחתי לקום בבוקר לבדיקות דם וזה חתיכת הישג עבורי בימים אלו.

בהתחשב בעובדה שנרדמתי רק בסביבות 4 זה בכלל הצלחה משגעת.

אם רק ההריון שלי היה מצליח ככה...

******************************************************************************************

כשהתעוררתי למרבה התדהמה התנגן לי שיר אופטימי בראש.

מכתב לאחי (בסוף הדרך עוד תהיה מאושר).

ישר מצאתי אותו ביו טיוב.

מתחילה את הבוקר באנרגיות ממש טובות.

בבקשה אלוהים, בבקשה שזה יתבטא בתוצאות טובות בשלושת הבדיקות (דם כללי שלי, בטא, בדיקת זרע של בעלי).

בבקשה אלוהים, בבקשה שבסוף הדרך עוד אהיה מאושרת.

******************************************************************************************

מילא אני לא יכולה לעשות את הדבר הכי טבעי בעולם להיכנס להריון

אבל עכשיו גם להשתין בשקט אני לא יכולה

אתמול בלילה הכתמתי והיום בבוקר אני מפחדת להיכנס לעשות פיפי

מפחד לראות שהמחזור הגיע

שאפילו לא יהיה טעם בבטא

שאפילו את הסיכוי הקטן יקחו לי

בסוף אחרי עשר דקות אוזרת אומץ

הכל נקי

אלוהים תודה

זה אומר שעוד יש לי סיכוי

******************************************************************************************

אני מסתכלת על עצמי. עברתי כברת דרך בשנתיים האחרות. מאז שהמסע הזה התחיל.

אני שכל כך פחדתי ממחטים. אני שכשרק התחלנו בתהליך כל בדיקת דם שבוע מראש לא ישנתי. אני שהייתי צריכה שאבא שלי יבוא ויחזיק לי את היד היום כבר כמעט כמעט לא מפחד וכבר די רגועה.

אין ספק התבגרתי בשנתיים האלה.

אולי אף הזדקנתי. לצער יש נטייה לבגר אותך.

בכיף הייתי מוותר על כאבי הגדילה האלה....

******************************************************************************************

היום עשיתי את הבדיקות במקום חדש

יותר קרוב לבית שלי

מקום ממש טוב

אני במאוחדת ובהתחלה ראיתי שהם לוקחים רק למכבי ונורא פחדתי שהיום כבר לא יהיו בדיקות

ושאצטרך להתייס באי וודאות עוד 24 שעות

בסוף תודה לאל הם עובדים גם עם מאוחדת.

בזמן שאני מחכה לתור שלי אני מתפללת לאלוהים שוב ושוב.

בבקשה שלא יכאב.

לא הדקירה בגוף ולא התוצאות בלב.

בבקשה שיהיו תוצאות טובות.

בבקשה שהכל יהיה תקין.

שיהיה הריון.

חלק א' עבר מצויין, הבדיקה לא כאבה בכלל.

עכשיו רק נשאר לחכות לחלק ב'.

******************************************************************************************

איתי בתור יושבות עוד כמה נשים צעירות.

ברור שלא כולן לבטא.

אבל יש שם שתיים שמדברות על זה.

והשלישית מצטרפת.

ומדברים על רופאי פוריות.

אלוהים, זה מגיפה.

איך כל כך הרבה נשים מתקשות להיכנס להריון?

השיר שמתנגן לי בראש זה eleanor rigby (all the lonly people)

ואז כמובן נכנסות כמה הריוניות ועוד כמה עם תינוקות

אבל זה בסדר היום אני אופטימית

היום יהיה בסדר

אז מה שהתקפון קטן של חרדה מבקר אותי ביציאה מהבדיקה

******************************************************************************************

חוזרת הביתה מתנפלת על עוגת פרג.

זממתי עליה עוד אתמול בלילה אבל הייתי בצום.

היא מאכזבת.

לא ממש טעימה.

או שאולי זו אני שאין לה תאבון.

לא נורא. שרק זה יהיו הצרות שלנו

******************************************************************************************

הזמן זז לו לאיטו.

מזל שקבעתי ללכת לכותל היום.

חייבת להישאר עסוקה עד השיגיעו התוצאות.

אחרת עוד אפשר להשתגע.

בעצם נראה לי שזה כבר מאוחר מידי עבורי נראה לי שאני כבר משוגעת.

******************************************************************************************

אני יודעת שהתוצאה של הבדיקות היא בדרך כלל בסביבות אחת בצהריים.

זה לא מפריע לי להתחיל לרענן את הדף של מאוחדת כבר ב11.

וברור לי שעוד אין תוצאות אבל כל פעם שאני לוחצת על רענן משהו בתוכי מתכווץ.

אימאלה'.

******************************************************************************************

קצת לפני שאני צריכה לצאת לכותל אימא שלי מתקשרת.

הפסיכיאטרית שהיא נסתה לסדר לי מוכנה לבוא עד אלי.

היא תיקח את אותם האלף שקל שהייתה לוקחת במשרד שלה פלוס מוניות.

בהתחלה כל כך רציתי אותה.

עכשיו אחרי אתמול אחרי שהייתה כל כך קשה ולא גמישה כבר לא בא לי עליה.

אימא שלי מתחרפנת.היא אומרת שאני עושה לה בושות.

קודם היא מתחננת בשבילי ופתאום אני לא רוצה.

והיא כבר קבעה לי תור לחמישי אחר הצהריים.

למרות שאמרתי לה שירד לי ממנה.

אני מתקשרת לבעלי בהיסטריה.

מה לעשות?

הוא מרגיע אותי.

הוא יצליח להשתחרר מהעבודה כדי לבוא איתי.

אני לא הכי אובייקטיבית. רוצה שיספר מה הוא רואה מהצד.

בסוף אנחנו מחליטים לתת לה צ'אנס ולהיפגש איתה.

לא ברור כמה זמן הפגישה תמורת האלף שקל.

מפחדת שהיא תאריך את הפגישה וזה אפילו יצא עוד יותר מאלף שקל.

מחרפן אותי שזה כל כך יקר רק כי היא מתעקשת לבוא דרך שר"פ ולא פרטי.

טוב ניתן לה צ'אנס, נראה מה מו מי ואז נחליט.

תמיד אפשר ללכת לעוד מישהי. לצורך השוואה.

******************************************************************************************

אני מרפרשת שוב ושוב ושוב.

מחכה היום לשלוש בדיקות: בטא, בדיקות הזרע של בעלי, ועוד בדיקות שלי אחרי ההתמוטטות שהייתה לי בספטמבר אחרי IVF שכמעט מתתי.

נו שיגיעו כבר התוצאות.

******************************************************************************************

נורא כיף לי ששחיתי אתמול.

זה אומר שהיום לא צריכה לגרור את עצמי לבריכה.

מספיק גררתי את עצמי לבדיקות דם ועוד מעט כותל ואז הציפייה לתוצאות.

איזה כיף לי שבעלי בא איתי אתמול. איזה כיף ששחיתי. זה עושה לי טוב.

אם רק בעלי היה תמיד בא איתי הייתי שוחה כל יום. ברור שאני לא יכולה לבקש את זה ממנו. אני גם כה משגעת אותו.

******************************************************************************************

אני הולכת לכותל.

אותו הדבר שתמיד מעצבן אותי שם שוב מטריף אותי.

נשים חולירות שיושבות על הכסאות ממש מול הכותל.

חוסמות הכל. על כל כסא אחד שתיים יכלו לעמוד.

תתקרבו לכותל תעמדו קצת ולכו תשבו קצת אחורנית.

אתן חוסמות הכל. לא נותנות לאחרות להתקרב.

עוד תופעה מגעילה זה הבחורות שמתחילות לעשות פוזות ולהצטלם ממש בצמוד לכותל.

מה יש לכן????

אני מבינה שאולי בשבילכן זה יום טיול לירושלים ואתר תיירות אבל יש נשים שבשבילהן זה המקום לבכות ולהתפלל ולבקש.

בסוף מצאתי לי מקום.

התקרבתי ונשענתי על הכותל. וזה כבר תחושה טובה.

בכיתי. ודיברתי. וביקשתי. סליחה. ושהבדיקות יהיו בסדר. ושההריון יתפטס. ועוד כמה דברים טובים.

******************************************************************************************

איך שאני יוצאת מהכותל אני נכנסת לאפליקציה של מאוחדת.

אולי כבר יש תוצאות.

יש תוצאות לחלק מהבדיקות שעשיתי.

שתי בדיקות לא ממש טובות.

אני נחרדת. 

אחרי שכמעט מתתי בIVF המזויין שעשיתי אני עדיין תקועה עם ההשלכות של זה.

מתקשרת לבעלי בהיסטריה.

ואז לרופא.

ושוב לבעלי.

הרופא מרגיע. אומר שיהיה בסדר. שבימים הקרובים אגיע אליו וננסה תרופה חדשה. יותר חזקה. ושנחזור על הבדיקות בעוד כחודש.  והוא גם מפנה אותי לרופא מומחה בבעיה שלי.

תור לסוף מרץ. בסדר. זה נותן זמן לתרופות החדשות ולבדיקת דם חוזרת.

עוד לפני שאני מספיקה לשאול הרופא בעצמו אומר שלא זה לא יפריע לי להרות. זה דברים שקשורים ללב ולעוד דברים לא לגניקולוגיה.

אני מקווה ששאר הבדיקות שלי ושל בעלי ובמיוחד הבטא יהיו טובות.

******************************************************************************************

מגיעה הבית. 

שאר הבדיקות שלי מוכנות.

הן בסדר.

לפחות זה.

נשאר הבטא והתוצאות של בעלי.

טני בטוחה שאם כל הבדיקות שלי מוכנות גם הבטא תגיע עוד מעט.

******************************************************************************************

נו כבר.

נו.

למה הבטא עוד לא מוכנה.

כל רענון עושה לי התקף לב.

אני כבר ממש מזיעה.

בעלי מתקשר אלי.

הגיעו התוצאות לבדיקות הזרע שלו.

הכל תקין.

זה חתיכת הקלה.

טוב עכשיו נשאר רק לחכות לבטא.

******************************************************************************************

אני יושבת במטבח עם המחשב.

עושה ריפרש אחד אחרי השני.

כלום.

אני רוצה לקום. ללכת לעשות משהו כדי שהזמן יעבור אבל אני לא מסוגלת לזוז.

עוד רענון. ועוד אחד.

זה בחיים לא היה ככה. הבטא בדרך כלל מופיעה בסביבות אחת.

וכבר שתיים.

ואני שמה לי טיימר וכל חמש דקות בודקת שוב. ובין בדיקה לבדיקה אני פשוט בוהה בקיר.

שתיים וחצי ואין כלום. 

אני מתחילה להיכנס לסרטים. שמשהו נורא קורה. שהם בטח בודקים את זה שוב.

בדיעבד אני מבינה שבטא יכולה להצביע על הריון או על היעדרו אבל אני כבר מריצה סרטים איזה אסונות אפשר לנבא דרכו.

בטוחה שעוד שניה אני מגלה שזה הריון תוך רחמי או משהו גרוע אחר (ברור שאי אפשר לדעת את זה רק מבטא אבל באותו רגע המח שלי לא היה במיטבו).

כבר רבע לשלוש.

אני היסטרית.

מזיעה כמו חמור ואחרי רגע רועדת כמו עלה נידף ברוח.

שלוש.

אני בודקת עד מתי המעבדה עובדת.

עד שש.

מבינה שאם לא אקבל תשובה היום (עקב תקלה או משהו) אני ארד מהפסים סופית ואחטוף איזה התקף לב או משהו.

בשלוש ורבע טלפון לבעלי.

בוכה.

זה אף פעם לא היה ככה.

מבקשת שיתחיל להרים טלפונים (הוא מהתחום הרפואי) ולבדוק.

שלוש וחצי.

נאמר לו (דרך קשרים) שהבדיקה עוד לא מוכנה.

אני קצת נרגעת. אולי בכל זאת זה לא אסון. אולי יש תאומים.

רבע לארבע וכלום.

אני מודיעה לבעלי חגיגית שאני מחכה עד ארבע וחצי ואם לא שיפעיל קשרים במעבדה עצמה.

זה לא קל לו להסביר כל פעם לאנשים שהוא מכיר שאשתו פסיכית.

בעלי המסכן לא מצליח לעבוד, אני מתקשר כל שניה.

והאיש היקר והאהוב הזה כל הזמן מעודד ומרגיע.

בארבע אני מבינה שלא אכלתי כלום מהבוקר (חתיכה פצפונית של עוגה לא טעימה לא נחשב).

אימא שלי הקפיצה לי מקודם סנדוויץ' טונה מדהים אבל אני לא מסוגלת לגעת בו.

אגב אם כבר מדברים על אימא היא מתקשרת להתעדכן מידי פעם וזה רק מחרפן אותי עוד יותר.

מגיעים לארבע ורבע.

הפלאפון מצלצל. מספר שאני לא מכירה. וואי בטוח זה מהמעבדה. בטוח משהו נורא. אני בחרדה.

הקול בצידו השני של הקו רשמי. אני עוד רגע מתעלפת.

שניה לפני ההתעלפות אני קולטת שהשתמשו בשמי המקוצר ולא המלא וכל העניינים הרפואיים הם על שמי המלא.

מסתבר שזה ממס הכנסה. צריכים לברר משהו. וואי אפשר להרוג ככה אנשים.

ארבע עשרים וכלום.

וארבע עשרים וחמש.

ואני אומרת לעצמי שאם בארבע וחצי זה שלילי אז שבעלי יתגבר על הפאדיחות ויתחיל לברר במעבדה.

ארבע וחצי ויש תוצאה.

שלילית.

שוב לא בהריון.

וזאת הקלה. זאת פאקינג הקלה עצומה.

שלילי או לא שלילי העיקר יש תוצאה.

זהו.

אין יותר את ההמתנה המורטת עצבים הזאת.

אין יותר את הפחד שמשהו נורא הולך להתגלות (שוב מה כבר אפשר לגלות בבטא אבל המח שלי לא חושב רציונלית).

אם השלילי היה בא ישר הייתי נשבר.

אבל אחרי סיוט של שלוש שעות זה כבר לא משנה.

העיקר יש תשובה.

ואז אני אוכלת.

ורק אז מעכלת את השלילי ובוכה.

ומתקשרת לבעלי.

בפעם ה 7777.

ובוכה לו.

והוא מרגיע. מבטיח שיהיה בסדר. שנעבור גם את זה. שעד יום ההולדת שלי שחל בעוד חצי שנה בטוח נצליח.

ואני מאמינה לו. ואני נרגעת.

מאוד כואב לי. אני מאוד עצובה. אבל בכל זאת מצליחה להירגע. כנראה מההקלה שיש תשובה ואין יותר המתנה איומה. שוב עם הבטא הייתה מגיעה ישר כנראה שהייצי מתרסקת.

אולי בכל זאת הכל לטובה? גם העיכוב?

טוב עכשיו רק צריך לחכות למחזור ואז להתחיל עם האיקקקלומין בתקווה שזה יצליח.

******************************************************************************************

קצת אחרי שנגמר סרט האימה עם הבטא בעלי מגיע הביתה.

ופתאום אני מרגישה את התשישות משתלטת עלי.

אחרי שכל הלחץ יצא מהמערכת פתאום יש עייפות איומה.

לא לשכוח שגם בלילה ישנתי פחות מארבע שעות.

אני נחושה לא לישון בצהריים/ערב.

נחושה להגיע למיטה עייפה ולהירדם סוף סוף בשעה נורמאלית.

נחושה להתחיל לעבוד היום. כבר שבוע וחצי אני לא עובדת.

בסוף אין עבודה. אני נרדמת קצת אחרי שבע בערב וחורפת עד בערך תשע.

בטח שוב לא ארדם בלילה...

******************************************************************************************

מחר נוסעת לחיפה. לרופאה שלי. לדיקור. כנראה גם לעיסוי רחם של מעסה סיני מומחה. היא הציעה את זה.

אני לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה.

מצד אחד לגמרי בעד - כל מה שיכול לעזור אני מוכנה לנסות (חוץ מIVF).

במיוחד שהמעסה אומר שהטיפול יכול לעזור לי לעצבנות שלי ולכאבים ולנפיחות שהאיקקלומין גרם לי בעבר.

מצד שני אני מפחדת. אני יודעת שזה לא רציונאלי אבל מה עם זה יזיק??? הכלשם נורא עדין הרי. ואם בסופו של דבר דווקא זה יגרום לי להרות? אם זה יעשה נזק??? אם במחזור הכושל הבא אני אחשוב שאולי עשיתי נזק?

המעסה שלי טוען שחלק מבעיות הפוריות הלא מוסברות נגרמות עקב חוסר איזון של עצמות האגן או עקב מיקום לקוי של הרחם או עקב שרירים מכווצים באזור הגב התחתון או באזור הסרעפת. הוא אומר שהדברים האלה יכולים לגרום לאספקת דם לקויה לרחם ולשחלות. לטענתו ברגע שיש אספקת דם לקויה זה מוביל לחוסר בחמצן ובעוד דברים (כמו ויטמינים ומינרלים וכל מיני חלבונים ועוד מלא דברים) ברחם ובשחלות ולכן הדברים לא עובדים שם כראוי. חוץ מזה הוא אמר שבגלל שהורמונים מגיעים לכל האזור הגניקולוגי שלי דרך הדם ברגע שהדם לא מגיע כמו שצריך יש לזה השפעה על האיזון ההורמונאלי.

הכי בעולם אני רוצה להאמין שזה הפתרון, שזה יצליח.

הכי בעולם אני לא רוצה להתאכזב גם מזה.

כל עוד לא ניסיתי זה קלף שעוד יש לי. תקווה שעוד קיימת.

וברגע שאנסה גם את זה וזה לא יעזור? למה אפנה אז?

ושוב כמו שכבר כתבתי הכי בעולם אני מפחדת מנזק.

מה אם דווקא העיסוי שלו יזיז שם משהו בעצמות או בלא יודעת מה ויגרום דווקא להפך, דווקא לאספקת דם לקוייה?

מה אם זה רק ירחיק אותי מההריון הרצוי?

לא יודעת אם ללכת על זה מחר או לא.

מפחדת להתאכזב.

מפחדת שרק יזיק.

מבולבלת.

לפני שהגענו לרופאה המקסימה שלי היינו אצל מטפל סיני שמומחה לבעיות פריון ומטפל בהם דרך צמחים ועיסוי נקודות מסויימות בגוף.

הוא אמר שהטיפולים שלו (ביחד עם הצמחים) יגבירו את הספקת הדם והחמצן לרחם וזה יגדיל את הסיכויים להריון ולהשרשת העוברים. הוא גמר אמר שזה ירגיע אותי מבחינה נפשית. האמנתי בו. מאוד. אנחנו ירושלמים ובמשך חודש נסענו אליו שלושה פעמים בשבוע לרעננה. אחרי חודש ההריון המצופה לא הגיע.  באותה תקופה התחילו לי כל מיני תופעות לא נעימות. חששתי שזה מהצמחי מרפא שלו. כשהעליתי את זה מולו הוא לא היה מוכן להקשיב לי ולכן דרכנו נפרדו. אבל מאז כבר כשלושה חודשים עדיין אני סובלת מכמה דברים לא נעימים במערכת העיכול. רופא המשפחה נותן פרוביוטיקה ובטוח שהצמחים דפקו לי שם משהו.

אני כבר שלושה חודשים משלמת את המחיר של הטיפול הלא מוצלח הזה ולא בא לי עוד חוויה כזאת. ממש לא.

רק לא לצאת בנזק.

******************************************************************************************

אז מה עכשיו? לאן מתקדמים מפה?

1. ממשיכים לשתות את החליטות שלי ואת מיץ האלויה שאני שותה ושגם אמור לעזור.

2. נוסעים מחר לרופאה ומדברים איתה ועוברים טיפול בדיקור סיני.

3. כנראה שמחר עוברים גם עיסוי רחם.

4. ביום חמישי נפגשים עם פסיכיאטרית בתקווה שזה יעזור.

5.מחכים למחזור ומתחילים איקקלומין בתקווה שזה יהיה זה.

6. מתחילים לקחת שתי תרופות חדשות להשלכות של ה IVF שכמעט הרג אותי. כואב לי שכל הזמן יש לי תזכורת מתמדת לאירוע הטראומתי הזה בצורת ההשלכות שצריך לטפל בהם.

7. בסוף מרץ הולכים לראות רופא מומחה להשלכות האלה.

8. אם כלום לא יעזור חושבים ללכת שוב למומחה פוריות הפעם בהרצליה מדיקל סנטר.

9. אם כלום לא יעזור חושבים לנסות הזרעות

10. ויש כמובן גם את הרפלקסולוג שמומחה לבעיות פוריות שבינתיים ביטלתי אותו בגלל שהחלטתי ללכת על עיסוי רחם.

משהו מזה חייב לתפוס. חייב לעזור. חייב להביא הריון.

וכמו שהתחלתי את היום עם השיר "בסוף הדרך עוד תהיה מאושר" כך אני גם מסיימת אותו. מאמינה שבסוף הדרך עוד אהיה מאושרת.