החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אתמול עשיתי בטא.

יצא שלילי.

אין הריון.

אבל מחזור גם אין.

וזה בסדר הוא עוד יגיע אבל אתמול בלילה הרשיתי לעצמי להשתעשע במחשבה שאולי בכל זאת קרה נס ואני בהריון.

והיום בבוקר אותו סיפור בדיוק.

ובערב כבר התחילו הכאבים שיש לפני שהמחזור מתחיל.

וברור שהבדיקת דם היא הקובעת (והיא אמרה לא) אבל בכל זאת השתעשעתי ברעיון.

לרגע לא באמת האמנתי בזה ובכל זאת כשהתחילו הכאבי בטן לקחתי את זה ממש קשה.

לא האמנתי ובכל זאת התאכזבתי.

******************************************************************************************

היום יום רביעי. בתרגום לשפת טיפולי הפוריות שלי היום זה היום שבו נוסעים לחיפה.

לרופאה.

ואכן נסענו.

היא בדקה אותי.

ואז היה הדיקור הסיני הקבוע.

היא העלתה לי את מינון החליטה שאני שותה.

זה היה 100 מ"ל ואחר כך 150 והיום (היות ולא התלוננתי על שום תופעות לוואי) היא העלתה את זה ל200.

היא גם נתנה לי טיפות שהיא רקחה מצמחים.

הן אמורות לעזור לי להתמודד עם כאב הראש שאיקקלומין עושה לי. 

פעם, לפני שכמעט מתתי מIVF כושל, לפני שויתרתי על הרפואה הקונבנציונלית, לקחתי איקקלומין (ועוד הרבה דברים אחרים) והוא עשה לי כאבי ראש קשים.

עכשיו אנחנו חוזרים לכדורים (המטרה לגרום לביוץ מוגבר ולהעלאת הסיכויים להריון) ואני ממש מפחדת שכאבי הראש יחזרו.

כמו ילדה קטנה אני לא הפסקתי לשאול אותה היום האם אני עוד אהיה אימא והיא הרגיעה אותי שכן. ואני כל כך צריכה את התקווה הזו.

הרופאה שלי חיה חצי שנה פה וחצי שנה מעבר לים.

היא עובדת פה וגם שם.

היא צריכה לעזוב בתחילת הסתיו וזה שאנחנו מוגבלים בזמן מלחיץ אותי.

ברור שאם לא תהיה ברירה אני אסע אחריה אבל מאוד מקווה שלא נגיע לזה.

******************************************************************************************

היום עברתי את עיסוי הרחם הראשון שלי.

נראה שהמעסה יודע מה הוא עושה.

והוא צחק קצת ודאג לאווירה נחמדה.

מצד שני כל פעם כששאלתי אותו משהו (הכוונה דברים שקשורים לפוריות אבל לא לעיסוי רחם בצורה ישירה) הוא ישר אמר "אני רק מעסה יש לך רופאה דברי איתה".

אולי הוא צודק אבל זה היה לי קצת לא נעים.

הטיפול עצמו היה די נעים.

כמו שכתבתי בתחילת הפוסט הזה אתמול והיום השתעשעתי ברעיון שאולי אני בכל זאת בהריון למרות בדיקת הדם השלילית.

היום קצת אחרי הטיפול הבטן התחילה לכאוב. כאבים שלפני מחזור.

ובכל זאת משהו בי התעצב. התאכזב. ואפילו חשב שאולי בכל זאת היה הריון והעיסוי הדי אינטנסיבי של הבטן הרג אותו עכשיו.

זה מפגר כי בדיקות דם לא משקרות ובכל זאת התחרטתי על העיסוי..

כמו שכתבתי אתמול אני מפחדת שאם גם חודש הבא אני לא אהרה אני אאשים את העיסוי בכך שהוא הפריע למשהו (בשכל מבינה שזה ממש לא נכון).

הרופאה שלי אומרת שרק תועלת תצא לי מזה אבל אני עדיין מפחדת...

נראהמה יהיה...

בכל מקרה הייתי קצת מבואסת אחרי הטיפול. קצת הרבה...

******************************************************************************************

אחרי הרופאה נכנסנו לאכול בארומה (השגרה הקבועה שלנו).

ברקע התנגן שיר של בית הבובות "עד שבאת".

והייתה שם שורה שכל כך נגעה בי
"אז את באת, שבאת והצלת אותי 
וכמה שטוב שבאת 
בדיוק שכבר הרמתי את ידי"
http://www.youtube.com/watch?v=xIyOQWpwaoY

ממש דמעתי.

איך אני צריכה שההריון הזה יבוא. ומהר. 

******************************************************************************************

אחרי ארומה קפצנו לקסטרו.

בכל זאת פיינל סייל.

בעלי גרר אותי לשם.

ודווקא היה בסדר.

לא מבחר גדול של מידות אבל אחלה מחירים.

קניתי שני סריגים (הוא גם קנה שניים).

בתא מדידה הסתכלתי במראה.

מי זאת הבחורה העייפה הזאת? המוזנחת? הכבוייה?

איפה הסקסיות שפעם הייתה בי???

רגע לפני שהלכנו לשלם ראיתי מבצע - תחתונים בעשר שקל.

קניתי 7.

חלק חוטיני. חלק עם תחרה.

קניתי אותם לזכר הבחורה הסקסית שהייתי פעם. לזכר הבחורה שהלבשה תחתונה היה בשבילה נושא מאוד חשוב פעם. לזכר הימים ההם לפני שהשמיים נפלו.

קניתי אותם בתקווה שהבחורה הזו עוד תשוב.

בעזרת טיפול פסיכיאטרי או בעזרת הריון ולידה.

 זה לא משנה רק שתשוב.

אלוהים, בבקשה תשיב אלי את עצמי.

******************************************************************************************

מחר התור לפסיכיאטרית.

כמה שאני מתרגשת.

כמה תקוות שאני תולה בה.

שיפסיק לכאוב לי. שארגע. שהחרדות ילכו. שהדיכאון ילך. שיהיו לי כוחות. שעוד דברים יעניינו אותי חוץ מכניסה להריון. שאחזור קצת למה שהייתי פעם. שהמצב הנפשי המשופר מעזור לי  להרות.

ומצד שני יש כל כך הרבה חששות מהמפגש מחר.

ואם לא אצליח להעביר לה במילים את מה שאני מרגישה? ואם היא לא תדע להתאים לי את הטיפול המיטבי? ואם יהיו תופעות לוואי? ואם מצבי רק יחמיר (לפעמים זה קורה)? ואם כלום לא יעזור ולא ישתנה?

האחרון הכי מפחיד אותי. ממש מפחיד אותי.

אלוהים, בבקשה שלא אתאכזב ממנה מחר. לא יכולה לספוג עוד אכזבות.

בבקשה שתהיה כימיה. שאצליח להסביר לה מה עובר עלי. 

בבקשה אלוהים שהטיפול יצליח. שיכאב לי פחות...

******************************************************************************************

וואי וואי וואי אני פשוט אובססיבית.

הריון זה כל מה שאני חושבת עליו.

זה כל מה שמעניין אותי.

לא משנה מה אני עושה/שומעת/רואה/קוראת איכשהו אני מצליחה לקשר את זה לזה שאני לא מצליחה להיכנס להריון.

אני צריכה עזרה!!!!

כל כך מקווה שהפסיכיאטרית תעזור

רק שלא אתאכזב

******************************************************************************************