החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אז אתמול סוף סוף הייתה הפגישה עם הפסיכיאטרית.

הגעתי אליה דרך אימא שלי.

התחלנו ברגל שמאל.

אימא שלי ביקשה ממנה שתבוא אלי הביתה לביקור בית כי נורא קשה לי חלצאת מהבית בימים אלו היא לא הסכימה והייתה מאוד קשה.

בסוף הסכימה אבל כבר לא רציתי. לא צריכה שיעשו לי טובות. ועוד כשאני משלמת אלף שקל על הטובות האלה.

אימא שלי כמעט הרגה אותי. אמרה שאני מביישת אותה. קודם מתחננת לעזרה ובסוף לא רוצה.

בעלי שכנע אותי להיפגש איתה פעם אחת. לפחות בשביל אימא שלי. אם לא תמצא חן בעיניי נלך למישהי אחרת.

הסכמתי. והזהרתי את אימא שלי שאם לא תהיה כימיה אני לא אמשיך איתה.

כבר מהרגע הראשון שהיא הגיעה והתיישבה מולי התאהבתי בה.

גם בעלי נשבה בקסמיה.

היא מקסימה. מבינה. אמפטית. חכמה. מומחית בתחומה ובעיקר צנועה.

היא לא מפחדת להגיד "אני לא יודעת". שונאת אנשים אובר בטוחים בעצמם.

כשאמרתי לה שאני מפחדת לקחת תרופות היא אמרה שהיא מפחדת לתת לי אותן אבל לצערינו במצבי אין ברירה.

היא הקשיבה לי בסבלנות מדהימה. פגישה של שעה הפכה לשעה וחצי.

היא הבינה אותי ורק מלדבר איתה נעשה לי טוב על הלב.

היא אבחנה אצלי חרדה מעורבת בדיכאון די קשה וקצת אובססיביות.

בתור התחלה היא נתנה לי זיפרקסה.

חשבתי שאני מתה. זו תרופה אנטי פסיכוטית.

אני פסיכוטית??? אני???

היא אמרה שבצינון הפצפוני שהיא נתנה לי זה משמש להפגת חרדה.

היה אפשר לקחת קלונקס או דומיו אבל איתם יש לי נסיון רע.

היא אמרה שאני צריכה תרופה אנטי דכאונית כמו סימבלטה או לוסטרל.

הבעיה שעד שהתרופות האלה משפיעות ה יכול לקחת חודש ואף יותר ובינתיים החרדה אוכלת אותי.

לכן הוחלט להתחיל ממשהו שיפיג את החרדה ובהמשך ללכת גם על אנטי דכאוני (היא שאלתה אותי אם אני רוצה להתחיל אנטי דכאוני ישר בלי אנטי חרדתי אבל העדפתי שלא.

היא אמרה שהיא לא תיתן שתי תרופות ביחד כי אז לא נדע ממה התופעות לוואי.

בסופו של דבר סיכמנו שאני אגיע אליה לקליניקה פעם אחת בשבוע בתור התחלה.

כשנהיה סגורים על התרופות והמינונים (שאין תופעות לוואי ויש שיפור) אז יהיה אפשר גם פחות.

בינתיים זה יוצא ארבע אלף.

בינתיים אני גם לא ממש חיה אז זה בהחלט שווה את הכסף אם אני אצא מהבור השחור שאני נמצאת בו.

סיכמנו שאם הכל ילך טוב עם הזיפרקסה שבוע הבא נוסיף גם אנטי חרדתי

אהבתי שהיא לא הבטיחה לי הרים וגבעות (בניגוד לרופאה שלי). ככה אני לא אצפה ליותר מידי ולא אתאכזב יותר מידי.

אהבתי שהיא אמרה לי שלפעמים צריך לנסות כמה תרופות עד שמוצאים את האחת. ככה לא אתאכזב אם באמת התרופה הראשונה לא תתאים.

מאוד עזר לי שבעלי היה איתי. הוא נסך בי בטחון. הוא הוסיף ותיקן כשהיה צריך. בסופו של דבר זה הוא שרואה אותי מהצד.

למרות שהיא לא הבטיחה לי הרים וגבעות יצאתי מאוד מעודדת מהשיחה איתה. היא הבינה אותי. היא אמרה שה טבעי. והיא אף אמרה שיש סיכוי מעולה שבסוף נמצא את התרופה שתחזיר לי את עצמי.

אז כן מצד אחד אני אופטימית אבל מצד שני אני חוששת.

מה עם התופעות לוואי? ומה אם יהיה יותר נזק מתועלת? ומה אם זה לא יעזור לי?

הרי בסופו של דבר הסיבה לכל הבעיות שלי נשארת והיא החוסר יכולת שלי להרות. אז אני לא ממש יודעת מה תרופות יכולות לעשות ואיך הן יכולות לעזור לי הרי המציאות נשארת אותה מציאות והיא שאני לא מצליחה להיכנס להריון.

מפחדת לפתח ציפיות גבוהות מידי אבל עמוק בתוכי אני מקווה שאולי אם המצב הנפשי יסתדר אולי גם ההריון יבוא.

*********************************************************************************************

כתבתי פה כבר שביום רביעי עשיתי עיסוי רחם בפעם הראשונה.

לא בטוחה אם אהבתי את זה. לא בטוחה אם זה מתאים לי.

מפחדת שהעיסוי יעשה נזק. מפחדת שיהרוס משהו.

המטפל הסיני ברעננה עשה רק נזק. IVF כמעט הביא למותי. אז נראה לי זה די טבעי שאני מפחדת.

אני הולכת לרופאה שלי ביום רביעי ואמורה לעבור גם עיסוי רחם ולא יודעת האם אני בכלל רוצה.

מצד אחד מפחדת שיהרוס משהו. מפחד שבמחזור הבא שלא אכנס להריון אאשים את העיסוי שהרס משהו. מצד שני אולי זה דווקא מה שיגרום להריון הכל כך רצוי הזה ואני לא רוצה להתחרט שלא ניסיתי.

טוב עד יום רביעי יש עוד זמן. נחיה ונראה...

**********************************************************************************************

מיום שני לא הייתי בבריכה. גם מחר לא אלך. זה אומר שהשבוע הייתי בבריכה רק פעם אחת.

פעם הייתי שוחה כל יום.

ביקשתי מבעלי החמוד שיבוא איתי לבריכה ביום ראשון. הוא הסכים.

אבל זה היום היחיד שייצא לו לבוא איתי. חבל. לבד קשה לי.

הבריכה זה לא הבעיה היחידה שלי.

אני כבר שבועיים לא עובדת.

בקושי עושה משהו בבית (כבר אין בגדים נקיים).

מקווה שהטיפול הפסיכיאטרי יעזור.

מקווה לחזור לתפקד ממש בקרוב

*********************************************************************************************

אחרי הפסיכיאטרית אמא שלי התחילה להתרוצץ בין בתי המרקחת.

שלושה בתי מרקחת (קטנים) ואין את התרופה.

בסוף אבא שלי מצא בסופר פארם.

לקחתי את התרופה כבר אתמול בערב.

רציתי הקלה מהחרדה. רציתי מנוחה ממנה.

*********************************************************************************************

התרופה עשתה אותי ישנונית. ומעוכה זאת. וקצת כאילו ששתיתי. ואפילו טיפה מסוחררת.

מצד שני היא גם עשתה אותי קצת רעבה.

כנראה שהחוסר רעב שלי אכן נובע ממצבי הנפשי כמו שבעלי תמיד אמר.

אין ספק שהיא הרגיעה אותי. החרדה פשוט נעלמה לה.

מצד שני זה נראה לי קצת לא לעניין להסתובב כולי מעוכה כזאת.

נראה מה יהיה. אולי זה יעבור.

זה מצויין שהתרופה לקחה לי את החרדה אבל זה לא לעניין העייפות המטורפת שהגיעה איתה.

אני רציתי משהו שיקח ממני את העייפות שלי לא שיוסיף לי עוד קצת.

הפסיכיאטרית הלכה בחמש וחצי. בסביבות תשע נרדמתי. ישנתי כמו מתה עד חצות.

כשנכנסתי למיטה בסביבות שתיים פחדתי מעוד לילה לבן.

מה גם שכבר חרפתי שלוש שעות.

לתדהמתי נרדמתי בצ'יק

וישנתי עד שתיים.

וואו זה יוצא 15 שעות. כנראה שהגוף שלי באמת היה זקוק למנוחה מהחרדות.

**********************************************************************************************

הרופא שלי מתנגדת לתרופות פסיכיאטריות.

כנראה שרפואה סינית וכדורים לא הולכים טוב ביחד.

אני בבעיה.

היא חושבת שבכל הבעיות הנפשיות שלי צריך לטפל בצמחים. ניסיתי. זה לא ממש עזר.

מצד שני אני מפחדת שאולי אסור לערבב את הכדורים הפסיכיאטריים עם החליטות שלה. אולי זה יעשה נזק. או תופעות לוואי.

אני יודעת שזה הכי לא לעניין להסתיר מהרופא שלך דברים אבל אין לי ברירה.

אני לIVF לא חוזרת. הוא כמעט הרג אותי. היא התקווה היחידה שלי. ואם היא תעיף אותי? אני לא אסתכן בכך.

אגב גם לפסיכיאטרית לא סיפרתי על החליטות. כי לא רוצה שיווצר מצב בו אני אומרת שתרופה לא עזרה לי והיא תאשים בזה את החליטות.

אני יודעת שזה מצב ממש לא אידאלי אבל זה מה יש כרגע.

*********************************************************************************************

אני גם לא ממש יודעת איך אני מרגישה לגבי המחיר שהטיפול הנפשי הזה יעלה לי.

ארבע אלף.

מצד אחד חבל על הכסף. וגם מאיפה לקחת סכומים כאלה???

יש כל כך הרבה הוצאות על הנסיונות להיכנס להריון..

מצד שני אי אפשר להמשיך ככה.

אי אפשר להמשיך במצב שבו אפילו מקלחת זו משימה כמעט בלתי אפשרית שדורשת כוחות נפש עצומים.

לא יודעת...

נראה מה יהיה...