החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אז כבר אמרתי שיש לי את הבעל הכי מדהים בעולם???

לפני שהתחתנתי גרתי אצל אימא שלי.

אחרי שהתחתנתי ועזבתי את הבית החדר שלי בבית של אימא שלי הפך למעין מחסן עבורי.

כל הדברים שמצד אחד חבל לזרוק ומצד שני אין להם מקום בבית שלי.

במהלך הזמן אימא שלי ביקשה ממני לא פעם לפנות את החדר הזה או לפחות לעשות בו סדר כדי שהיא תוכל להשתמש בו כחדר אורחים.

אמול בערב אמא שלי התקשרה אלי.

חברה שלה מארה"ב מגיעה לארץ עוד שבועיים ובימים בהם היא תהיה בירושלים היא תגור אצל אימא שלי.

אימא שלי אומרת שאני צריכה לסדר את החדר שלי אצלה, החדר בו תישן החברה (אימא לא יכולה לסרב לה כי בעצמה גרה אצלה כשהייתה בארה"ב).

אני בשוק.

עם הדיכאון שלי איזה חדר עכשיו?? אני בקושי יכולה להתקלח אז לסדר איזה חדר/מחסן? אין מצב!

בעלי שומע את השיחה.

ביוזמתו מציע לי שיעזור לי לסדר את החדר.

אני אומרת לו תודה אבל לא תודה כי אין מצב שאני הולכת לשם ועושה משהו גם אם זה איתו.

אז האיש היקר הזה אומר לי שהוא יעשה הכל ושהוא רק צריך שאני אבוא איתו ואסביר לו מה לזרוק וכו'.

ההצעה שלו ריגשה אותי עד דמעות. בעיקר כי הוא הציע עוד לפני שביקשתי (ואפילו עוד לפני שבכלל חשבתי לבקש)

כבר אמרתי שיש לי את הבעל הכי נפלא בעולם??

מי עוד היה סובל את כל ההתפרקויות הנפשיות שלי??

אלוהים אולי מתעכב בלתת לי תינוק אבל אין ספק שהוא נתן לי את הבעל הכי מדהים בעולם.

אלוהים תודה!

******************************************************************************************

הבוקר שלי היום התחיל רע.

היום זה היום שנוסעים לחיפה לרופאה שלי.

בעלי היה אמור להעיר אותי ב 11 אבל היו לו סידורים אז הוא ביקש מאבא שלי שיתקשר אלי ויעיר אותי.

אבא שלי התקשר היה כולו עצבני.

שונאת את הקריזות שלו בבוקר.

שאלתי אותו למה הוא מעיר אותי ולא בעלי

התשובה "לבעלך יש סידורים. את יודעת מותר לו"

למה ישר בעצבים

למה לתקוף

אני גם ככה פקעת עצבים אחת גדולה

והאיקקלומין עושה אותי עוד יותר רגישה

אוף באסה לפתוח ככה את הבוקר

עם הקול העצבני של אבא שלי.

******************************************************************************************

אני מתארגנת ליציאה לחיפה.

מבט חטוף במראה.

מי זאת הדמות שנשקפת אלי?

זאת לא אני.

שער שמזמן היה צריך צביעה.

והחלקה.

פנים שמזמן היו צריכים טיפול פנים.

ועוד כמה קרמים משובחים.

גבות שצריך לסדר.

עיניים כבויות.

זאת לא אני!!!

מי זאת המוזנחת הזאת???

בנסיונות שלי להשיג הריון נראה לי שאיבדתי את עצמי.

אין לי כח לכלום. אין לי חשק לכלום.

ללכת למספרה?

כן בטח ולראות שם מלא נשים שמחות ומאושרות ועם ילדים בהריון?

אני מוותרת על התענוג.

ללכת לקוסמטיקאית?

את מי זה מעניין עכשיו? למי יש כח לזה? 

זה הכל חיים אחרים. חיים שזרים לי.

פעם אלה היו החיים שלי היום החיים שלי זה אולטראסאונד ווגינאלי.

ואני ידעת שאחד לא מפריע לשני אבל זה פשוט שאיןלי כח וחשק לכלום.

אז אולטראסאונד אין ברירה ואני מכריחה את עצמי אבל  יש גבול לכמה אפשר להכריח..

******************************************************************************************

בדרך לחיפה אני כרגיל מנמנמת.

ככה הנסיעה עוברת בצ'יק.

לפני שאני נרדמת בעלי מתחיל עוד אחת משיחות ה"בארץ הכל רע בחול הרבה יותר טוב".

אני שונאת את השיחות האלה.

כי מה הטעם לדבר על מה שרע אם אין בכוחנו לשנות את זה.

"למה הרכבת הקלה נבנית כל כך לאט ובסין בנו דברים הרבה יותר מורכבים הרבה יותר מהר?" "למה מחירי הפרות והירקות פה כאלה יקרים ובחול פרות ישראליים נמכרים יותר זול וזה אחרי עלות ההובלה?" ועוד ועד.

כשאני מנסה לקטוע אוו הוא נעלב.

אז אני פשוט אומרת לו שאני רוצה לנמנם...

******************************************************************************************

שבוע שעבר עברתי את עיסוי הרחם הראשון שלי.

זה היה אצל הרופאה שלי.

מעסה סיני עשה את זה.

לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך בזה.

לא ממש חיבבתי אותו כאדם.

ופחדתי שזה עלול לעשות יותר נזק מתועלת.

פחדתי שבפעם הבאה שאני אקבל מחזור אני אאשים את העיסוי בזה.

בכל זאת הכל עדין שם ומה אם העיסוי יזיק?

אחרי העיסוי הקודם לא רציתי להמשיך.

בינתיים עבר שבוע.

קיבלתי מחזור והוא היה הרבה יותר קל מאשר תמיד.

בלי התכווצויות בבטן לפני שהמחזור מגיע ובכלל הוא היה יותר סימפטי (עד כמה שמחזור יכול להיות סימפטי עבור מישהי שמנסה להרות).

במהלך השבוע קראתי לא מעט על הדבר הזה שנקרא עיסוי רחם והקשבתי לתחושות הבטן שלי.

החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס.

נתתי.

היום.

היה ממש טוב.

המעסה היה הרבה יותר נחמד היום.

הרופאה שלי מאמינה שזה יכול להיות השינוי שסוף סוף יביא להריון המיוחל.

אז נכון לעכשיו החלטתי ללכת על זה.

לעשות עיסוי רחם.

כל כך מקווה שזה יצליח. שזה סוף סוף יביא את ההריון הכל כך רצוי הזה.

******************************************************************************************

אני נמוכה.

1.56.

תמיד על עכבים.

כמעט תמיד.

אף פעם לא עם נעלי ספורט.

כמעט אף פעם.

בפעם שעברה שעסיתי עיסוי רחם המעסה ביקש שלהבא אבא לעיסוי עם נעלי ספורט כי אחרי העיסוי לא מומלץ עקבים למשך כ 12 שעות.

אין לי נעלי ספורט.

יש לי רק זוג אולסטארס אחד.

ורודות.

עם גולגולות.

מהתקופה שיופי עוד עניין אותי.

אני נוסעת למרפאה עם מגפי עקב ושם מחליפה לנעלי ספורט

אגב מזל שבעלי עזר לי עם הכביסות אתמול אחרת לא היה לי מה ללבוש היום.

******************************************************************************************

הביקור אצל הרופאה היה טוב.

כרגיל עשתה לי דיקור סיני.

כרגיל דיברנו.

היום בעלי ביקש ממנה לדבר איתה בארבעה עיניים.

זה היה הרעיון שלי.

אני תמיד כל כך לחוצה בביקורים אצלה שאני מנחיתה עליה מבול של שאלות ואז לא ממש מקשיבה לתשובות.

בעלי דיבר איתה היום בשקט. בלי ההתפרצויות שלי.

שאל אותה מה הפרוגנוזה שלה לגבי הסיכוי שלנו להשיג הריון. אמרה שמאוד טובה.

שאל אותה למה לדעתה עדיין לא הצלחנו להיכנס להריון.

העלה מולה עוד כמה נושאים.

למרות שהיא הייתה עייפה היא דיברה איתו והייתה ממש נחמדה והסבירה הכל באריכות.

רציתי שבעלי ידבר איתה כי חששתי שלי היא לא אומרת את כל האמת. שאותי היא סתם מרגיעה שאהיה בסדר כדי שלא אלחץ עוד יותר ממה שאני כבר לחוצה.

זה מאוד הרגיעה אותי שהיא אמרה לבעלי את אותם הדברים שהיא אומרת לי שיש לנו סיכויים מצויינים להרות.

אגב נראה לי שזה יהיה סידור קבוע שפעם בכמה פגישות בעלי ידבר איתה.

זה גם טוב למצבים בהם אני מתחרפנת בבית. ככה בעלי יוכל לצטט לי את הרופאה ולהרגיע אותי. התקווה שהיא נותנת מאוד מרגיעה אותי.

הרופאה שלי נתנה לי היום שלוש סוגים של טיפות צמחיות.

טיפות מס' 1 מטפטפים 30 טיפות לכוס עם 50 מ"ל מים שלוש פעמים ביום. זה אמור לעשות ממש טוב לכלי הדם שלי ולעזור לזרימת דם יותר טובה ולעזור להריון להיתפס.

טיפות מס' 2 אותו דבר רק פעמיים ביום. זה אמור לעזור לי לתופעות הלוואי שהאיקקלומין עושה לי. זה גם אמור לדאוג לכך שהרירית רחם שלי תהיה בעובי הנכון.

טיפות מס' 3 אמורות לעזור לי להירדם. חלאס אני לא יכולה להירדם בחמש בבוקר כל לילה (וזה עוד במקרה הטוב).

מקוה מאוד שהטיפות יעזרו.

גם להירדמות מהירה וגם כמובן להריון.

עכשיו צריכה לשתות חליטה 3 פעמים ביום ועוד שלושה סוגי טיפות.

מקווה לא להתבלבל. לא לשכוח כלום.

******************************************************************************************

היום נוכחתי שהתרופה שהפסיכיאטרית נתנה לי להרגעה ממש עובדת.

בדרך כלל אני פקעת עצבים בביקורים שלי אצל הרופאה.

מליון שאלות, לא מצליחה להתרכז במה שהיא אומרת, ובסוף הרגשה שלא שאלתי עוד משהו ושלא הבנתי כלום ממה שהיא אומרת.

היום הייתי נורא רגועה.

ממש הקשבתי לה.

לא הצפתי אותה בשאלות.

נראה לי שזה גם בגלל שידעתי שבעלי ידבר איתה והוא כבר ישאל הכל.

טוב לי עם התרופת הרגעה הזאת.

החרדות נעלמו.

יש לה את התופעות לוואי שלה אבל אני ממש מקוה שאני אתרגל לתרופה והם יעברו.

מקווה שהשקט הנפשי יעזור לי להיכנס להריון סוף סוף.

מקווה שהפסיכיאטרית תדע גם לטפל לי בדיכאון.

******************************************************************************************

אחרי הרופאה כרגיל הולכים לאכול בארומה.

סלט עוף. וסלט פסטה טונה. ותה וקפה.

ואפילו היה משהו פרווה לקינוח.

הה נחמד לשבת לאכול עם בעלי.

הייתי רגועה (ושוב תודה לך זיפרקסה).

הצלחתי לשבת שעה בארומה וכמעט ולא לחשוב על ההריון שלא בא.

הצלחתי לחשוב על דברים אחרים.

זה הישג!

אני אוהבת את ארומה בגלל השקעים של החשמל שיש שם.

הפלאפון שלי היה על סף גסיסה וארומה החייתה אותו :)

******************************************************************************************

בדרך חזרה לירושלים אני שמה כרית על הברכיים של בעלי.

ואז אני מסתובבת במושב שלי מתכרבת ונשכבת.

שמה את הראש על הברכיים של בעלי.

שומעת מוזיקה ומנמנת כל הדרך לירושלים.

לא בטוחה אם החגורת בטיחות עדיין אפקטיבית כשאני שוכבת ככה במקום לשבת אבל הדיקור הסיני והעיסוי רחם ממש הרפו אותי ועשו אותי ישנונית.

כשמגיעים הביתה כל כך קשה לי לקום. לשים נעליים. לצאת מהאוטו. ךנעלות הביתה. בא לי להמשיך להתכרבל על ברכיו של בעלי ולנמנם.

******************************************************************************************

עבר כמעט שבוע מאז שהתחלתי לקחת כדור להרגעה.

רבע כדור פעם ביום

והשינוי הוא עצום.

אני מסתכלת על עצמי לפני שבוע.

בכי. פאניקה וחרדה. הרגשה שאני טובעת.

כל זה נעלם.

מדהים מה שכימיה עושה לנו.

מדהים.

וחבל שסבלתי כל כך הרבה לפני שפניתי לעזרה.

בעלי עוד מהיום שבו השתחררתי מהבית חולים אחרי שכמעט מתתי (אחרי IVF כושל) אמר שאני צריכה עזרה.

אני האמנתי שכלום לא יכול לעזור לי.

כלום חוץ מהריון.

היום אני מבינה שאולי שום דבר חוץ מתינוק לא יכול לעזור לי במאה אחוז אבל בהחלט יש דברים שיכולים להקל עלי.

******************************************************************************************

אני כל כך עייפה.

הנסיעה לחיפה ובחזרה זה לא צחוק.

וזה שאני נרדמת רק לפנות בוקר זה גם לא תורם לכוחות שלי.

הדיקור הסיני והעיסוי עושים לי איזושהי הרפיה וגם זה מרדים אותי...

אני אנסה את הטיפות לשינה שהרופאה נתנה.

אם לא יעזור אבקש משהו מהפסיכיאטרית.

משהו שיעזור לי לישון.

חייבת להירדם בשעות נורמליות.

כל כך מקווה שאם אתחיל לישון כמו בן אדם אולי גם אתחיל עבוד שוב.

******************************************************************************************

מחר יום חמישי.

בתרגום לשפה שלי זה אומר שמחר יש לי תור לפסיכיאטרית.

זאת הפעם השניה שאני נפגשת איתה

אבל הפעם הראשונה שאני הולכת אליה (פעם קודמת היה ביקור בית)

שמחה שבעלי בא איתי

הוא חי איתי, רואה אותי מהצד, התובנות שלו מאוד עוזרות.

הפגישה הקודמת הייתה אבחון.

מחר זה כבר ממש פגישה טיפולית

הפגישה אמורה לקחת שעה

לא ממש ברור לי מה יהיה בשעה הזאת

שעה זה המון זמן

מסוקרנת לראות איך הפגישה תתנהל.

בפעם שעברה הפסיכיאטרית אמרה שיש לי הפרעת דיכאון והפרעות חרדה.

היא התחילה לטפל בחרדה.

לא רצתה לתת ישר שתי תרופות כי אז אם יהיו תופעות לוואי היא לא תדע ממה הם.

מחר היא כנראה תתן לי תרופה אנטי דכאונית.

אני ממש נרגשת.

ממש מקווה שזה יעשה את אותו השינוי שהאנטי חרדתי עשה.

האנטי חרדתי עושה לי קצת תופעות לוואי.

בהתחלה חשבתי שאני אבקש מהפסיכיאטרית להחליף לי את התרופה.

אבל אז זה אומר ששוב האנטי דכאוני יידחה.

התופעות לוואי פוחתות ונראה לי שאני מעדיפה לחכות עוד שבוע.

אולי הגוף יתרגל והם יעלמו.

מקווה שמחר הפגישה תהיה מוצלחת.

כמו שהקודמת הייתה.

******************************************************************************************

לאבא שלי יש בעיה.

אבל הוא לא מודה בה.

הוא חובב אלכוהול.

וזה ניסוח ממש עדין.

הוא שותה כמעט כל יום.

לא הרבה.

אבל הוא משתכר ממש מהר.

אני שונאת לראות אותו שיכור.

שונאת.

זה לא ממש שיכור זה יותר שתוי.

זה מחרפן אותי.

מאז שהייתי ילדה.

ועכשיו זה בעיה.

מצד אחד צריכה עזרה בכל מיני דברים. והוא עוזר בכיף.

מצד שני לראות אותו שתוי מביא לי את הקריזה.

היום הוא קפץ אלינו לכמה דקות אחרי שחזרנו מחיפה.

הוא היה שתוי.

זה משגע אותי.

איזה גועל.

******************************************************************************************

אני יושבת על המחשב.

בעלי רואה טלוויזיה.

תוכנית על דמעות.

בין היתר מדברים על הכותל.

מראים בחורה שבן זוגה עזב אותה והיא לא אכלה ולא שתתה ורק בכתה.

בסוף הלכה לכותל וביקשה שאהובה יחזור אליה.

קצת לאחר מכן היא נפצעה בתאונת דרכים.

נפצעה קשה.

האקס שמעה על כך ורץ אליה.

אמר לה שאוהב אותה

והם חזרו להיות יחד ועכשיו עומדים להתחתן.

היא בטוחה שהכותל עזר.

(התאונה אגב זה מה שנקרא נסתרות דרכי האל).

הסיפור ריגש אותי.

אני הולכת לכותל כל שבוע.

מבקשת מאלוהים שיתן לי הריון.

יודעת שאלוהים שומע אותי.

יודעת שבסוף אקבל את מבוקשי.

מקווה שזה יקרה בקרוב

******************************************************************************************

היום אני ובעלי דיברנו עם הרופאה שלי לגבי הבדיקות דם שלי שהיו בהם כמה בעיות.

הבעיות זה תוצאה של נזק שנגרם לי כשכמעט מתתי אחרי טיפול אי וי אף כושל.

היא אמרה שדיקור אמור מאוד לעזור לי.

ייעצה לי לחכות חודש ולא ללכת לרפואה קונבנציונלית.

אמרה שתתן לי משהו שיעזור לי.

אמרה שאחזור על הבדיקות עוד חודש ושאראה שיפור.

אני ממש מקווה שזה אכן יקרה.

בינתיים אחכה חודש.

לרופאים תמיד אספיק ללכת.

תרופות תמיד אספיק לקחת.

יהיו שיגידו שאני נאיבית.

אולי.

אבל אני בוחרת לת לזה צ'אנס.

בוחרת להיות אופטימית.

אני אופטימית!