החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

יש לי ידיד שכבר כתבתי פה עליו.

מאוד רוצה להיפגש ולא מבין למה לא נפגשת איתו (הוא לא יודע שאני בטיפולי פוריות).

אני מסבירה לו כל פעם מחדש שעוברים עלי כל מיני דברים ושכרגע אני לא בראש של אנשים.

אתמול בערב קרה מצב לא נעים.

חזרנו מחיפה והייתי עייפה וסמרטוטית.

בלילה בעלי היה צריך לקפוץ לאיזה סידור והלכתי איתו.

כשראיתי שהוא מתעכב החלטתי לקחת מונית ולחזור הביתה.

אותו ידיד התקשר אלי כשבדיוק עליתי על מונית.

אמר שבדיוק סיים לעבוד ושוב הציע להיפגש.

סרבתי. אמרתי לו שממש לא בראש של זה.

הוא שאל מה אני עושה וסיפרתי לו.

בסוף הוא עשה לי סוג של אמבוש ליד הבית (סיים לעבוד ל רחוק מהבית שלי והתקדם לכיוונו).

כשיצאתי מהמונית הוא התקשר אלי ואמר שהוא ברחוב שלי רואה אותי.

חטפתי קריזה איומה.

לא מתאים לי שאנשים יראו אותי כשאני עייפה וסמרטוטית.

לא מתאים לי שיעשו לי אמבושים ליד הבית שלי, המקום הבטוח שלי.

לא מתאים לי שלא מכבדים את הרצון שלי לא להיפגש. שלא מבינים שאני בתקופה קשה.

כעסתי עליו בטלפון ונכנסתי לבניין בלי לראות אותו.

הרגשה לא נעימה כאילו שאני הרעה. 

שונאת שמוציאים אותי בתור האשמה.

הוא כנראה נעלב.

מאז לא דיברנו.

חרא של  מצב כי לא התכוונתי לפגוע בו אבל לדעתי זה גם לא בסדר מה שהוא עשה.

******************************************************************************************

אתמול בלילה קראתי ראיון עם מישהי מדהימה (אמריקאית) שעברה המון דברים בחיים (כולל מוות של תינוק בלידה).

והסוף היה סוף טוב היא נכנסה להריון שוב וילדה תינוק בריא.

ומסתבר שהראיון היה ראיון ישן.

ומסתבר שחצי שנה לאחר ההריון הזה בעלה נהרג בעירק.

ובכיתי.

לא יאומן אחרי כל מה שהיא עברה ואחרי שהיה לה קצת נחת אז המכה הזאת?

וחשבתי על כמה אנשים נהרג בעירק ובאפגניסטן.

כמה משפחות נהרסו?

כנמה לבבות נשברו?

האומנם זה ההיה הכרחי?

האומנם זה שווה את הדמעות שירדו?

דמעות של כל ההורים שאיבדו את ילדיהם ודמעות של כל הנשים שאיבדו את בני זוגם ודמעות של כל הילדים שאיבדו את אביהם ודמעות של כל מי שאיבד אח?

איכשהו אני בספק.

עצוב. 

עצוב נורא...

******************************************************************************************

אתמול בלילה ניסיתי בפעם הראשונה את הטיפות הצמחיות שהרופאה (בשיטה הסינית) שלי נתנה לי לשינה.

החלטתי שאם זה לא יעזור תמיד אפשר לפנות לרפואה הקונבנציונאלית.

ניסיתי את המינון הכי נמוך (5 טיפות ואפשר לעלות ל15 ואף יותר).

לקחתי אותם מאוחר.

בסביבות ארבע בבוקר.

נרדמתי בצ'יק.

ישנתי טוב.

מבינה שאין תרופה שתעזור לי להיכנס למיטה בשעות שפויות (זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו) אבל היי לפחות לא התהפכתי שעות במיטה.

אני קצת מודאגת מאיך שהטיפות שינה האלה מסתדרות עם הטיפול הפסיכיאטרי כי כאמור הרופאה לא יודעת על הפסיכיאטרית (היא מתנגדת לזה נחרצות) והפסיכיארית לא יודעת מה יש בטיפות האלה...

******************************************************************************************

היום היה לי תור לפסיכיאטרית בשעה שתיים.

אימא שלי התחילה להעיר אותי בעשר וחצי.

בשתיים עשרה בקושי קמתי.

היא התעצבנה וכעסה עלי נורא.

וגם אם זה קצת בצחוק חלק מהדברים שהיא אמרה זה לא היה כיף לשמוע את זה.

לא מבינה למה היה לי כל כך קשה לקום?

סתם? מהטיפות שינה האלה? מהשילוב שלהם עם האנטי חרדתי?

לא יודעת.

היום אנסה את הטיפות שוב.

חשבתי אולי להכין לי אותן ליד המיטה אבל לא לקחת אלא לנסות להירדם לבד.

אצליח? יופי לא אצליח? אקח אותן...

******************************************************************************************

אתמול הרופאה שלי נתנה לי שתי תמציות צמחיות חדשת.

סוג אחד אמור לעשות טוב לכלי הדם שלי ולרירית הרחם שלי (ולחשוב שפעם היו לי חיים בהם לא היה לי מושג שיש בכלל רירית רחם) ולעזור לי להיכנס להריון.

סוג שני אמור לעזור לי עם התופעות לוואי שהאיקקלומין עושה לי.

פחדתי להתחיל היום עם שני הסוגים יחד.

התחלתי רק עם הראשון.

כי מה אם יהיו תופעות לוואי? אני לא אדע ממה זה.

******************************************************************************************

היום לרגע אחד קצרצר ראיתי את עצמי כמו שהייתי פעם.

התארגנתי לפסיכיאטרית ולבשתי טייץ עם מגף גבוה וגופיה עם קרדיגן דקיק.

נראתי טוב.

במיוחד למראה הג'יפתי הקבוע שלי עכשיו.

היה קר אבל החלטתי לצאת בלי מעיל (במילא אני אהיה או באוטו או במרפאה שלה, רק ששכחתי שאולי לא תהיה חניה קרוב למרפאה ואצטרך בכל זאת קצת להיות בקור) כדי לא להרוס את ההופעה.

זאת אני!

אני של פעם!

אני שאכפת לה מעצמה ולא רק מההריון.

היה כיף שאני של פעם הגיעה לבקר את אני הנוכחית.

גם אם זה לרגע קצרצר.

מקווה שהיא תצוץ יותר ויותר ובסוף בכלל תחזור סופית

******************************************************************************************

בדרך לפסיכיאטרית הרדיו עובד

שוב יש את הפרסומת המפגרת של שמפו קליר

הספורטאים שצורחים בקולי קולות "מי שלא חופף לבן".

כל פעם הצעקות האלה מקפיצות לי את הלב.

שונאת את הפרסומת הזאת.

בפרינציפ אני אקנה הד אנד שולדרס.

ממש בא לי להיכנס לסופרפארם הקרוב ולהשמיד את כל השמפו של קליר.

יש פרסום טוב ויש פרסום רע.

בעיניי זה פרסום גרוע.

למה לעצבן לקוחות פוטנציאליים עם צרחות אימים???

******************************************************************************************

אז כאמור היום היתה פגישה עם הפסיכיאטרית שלי.

השניה במספר.

כמה שהתלהבתי ממנה אחרי הפגישה הראשונה זה כלום לעומת ההתלהבות שלי ממנה היום.

היא מדהימה.

בניגוד לרופאה שלי היא לא מבטיחה כלום ולא גורמת לי לפתח ציפיות שאחר כך רק מובילות לאכזבות.

הפגישה נמשכה שעה.

סיפרתי לה כמה טוב לי עם זיפרקסה וכמה שהחרדה שלי פחתה.

היא ממש שמחה שלפחות פה היא קלעה בול.

התחלה טובה.

אין לי מילים כדי להסביר כמה שזה עושה לי טוב לדבר איתה.

היא כל כך אמפטית (עכשיו אני מבינה מה זו אמפטיה אמיתית) כל כך מבינה.

ממש שווה כל גרוש מהאלף שקל ששילמנו לה.

היא נתנה לי מרשם לסימבלטה.

תרופה אנטי דכאונית.

אני כל כך מקווה שהיא תעבוד.

ובלי תופעות לוואי.

כל כך מקווה שהיא תוציא אותי מהבוץ שכל בעיות הפוריות הכניסו אותי אליו.

בעלי היה איתי בפגישה.

זה נורא עוזר.

הוא הרי חי איתי ורואה אותי מהצד ורואה את השינויים לטובה.

האין-פוטים שלו ממש עוזרים.

מה גם שבנוכחותו אני אחרת.

יותר פתוחה ובטוחה.

וככה הטיפול יותר אפקטיבי.

מסכן בעלי היה צריך לצאת באמצע היום מהעבודה אבל זאת אהבה אמיתי אין משהו שהוא לא יעשה עבורי (אם משהו טוב יצא מבעית הפוריות שלי זה שגיליתי לאיזה אדם מדהים אני נשואה).

הפסיכיאטרית נתנה לי שני שיעורי בית.

אחד - היא ביקשה שאני אתחיל לצאת קצת מהבית ואתחיל לטייל קצת בחוץ. האמת זה מפחיד אותי מאז שהתמוטטתי בסופר אחרי האיוי אף אני מעדיפה להיות לבד בחוץ כמה שפחות.

שתיים - ביקשה שאני אכין רשימה של הדברים הטובים שיש בי.

חשבתי על זה קצת. 

לצערי לא מוצאת הרבה.

בעללי אומר שיש המון אבל בינתיים ביקשתי ממנו שישתוק כדי שאנסה למצוא לבד.

איכשהו כל דבר טוב שאני מוצאת הוא טוב רק ברמה השטחית וכשחופרים יותר לעומק רואים שזה לא באמת ככה.

למשל אני חברה נאמנה. אבל אז חופרים יותר עמוק ורואים שהנה נכנסתי לדיכאון ושכחתי מכל חבריי...

כל הטוב אצלי הוא שטחי הוא לא באמת שם.

הפסיכיאטרית שלי מקבלת בבית חולים (שר"פ).

מקום מדכא לאללה.

בתי חולים עושים לי רע.

יותר מידי זכרונות כואבים.

מזל שהיא הייתה מספיק חמודה כדי לקבוע איתי במשרד של עובדת סוציאלית כדי שאני לא אצטרך להגיע למחלקה שלה ולראות את כל הזוועה.

כשהיינו שם נתקלנו בפרופסור שטיפל בי אחרי שכמעט מתתי מהאי וי אף ואחרי שהייתי בלי הכרה כמעט שבוע.

הוא שאל מה שלומי.

קלט שאני לא ממש מטפלת בבעיות הבריאות שלי.

נתן לי הפניות לכמה מומחים ולכמה בדיקות.

כנראה שאין מנוס אלא לטפל בבעיות הבריאות שלי.

עדיין לא קולטת איך זה שרגע אחת אני בחורה בריאה שעושה IVF ורגע אחר אני כמעט מתה ועם מלא בעיות בריאות.

פשוט לא נתפס.

******************************************************************************************

בדרך חזרה מהפסיכיאטרית עברנו ליד גשר המיתרים בירושלים.

צורתו של הגשר (לפחות בעיניי) מזכירה ציפר שממריאה גבוה גבוה.

מקווה שעכשיו עם הטיפול הנפשי ובכלל אני רק אצמח ואמריא גבוה גבוה.

עד להריון הרצוי.

עד לשלווה הנפשית.

******************************************************************************************

אחרי הפסיכיאטרית קפצתי לסופר.

לקנות רסק תפוחים (ועוד כמה דברים על הדרך).

אני לא יודעת לבלוע תרופות.

אז צריכ לפרק את הקפסולה של סימבלטה ולערבב לתוך הרסק.

איכשהו לא נראה לי שזה יהיה טעים.

אבל העיקר שאפשר לפתוח את הקפסולה. 

יש תרופות שאסור.

מזל.

******************************************************************************************

הפסיכיאטרית אמרה לי שסימבלטה, מעבר להשפעתה כאנטי דכאונית, היא גם משכחת כאבים.

אני כל כך מקווה שזה נכון.

כל כך מקווה שהיא תעזור לי עם כאבי הראש שיש לי מהאיקקלומין.

ועם עוד כמה כאבים כתוצאה מחווית הכמעט מוות שלי.

******************************************************************************************

אני נורא מודאגת.

יש את התרופות הפסיכיאטריות (זיפרקסה לחרדה וסימבלטה לדיכאון).

יש איקקלומין.

יש את החליטה של הרופאה.

ויש את הטיפות שינה שלה.

ועוד שני סוגי טיפות אחרים.

ואני מודאגת.

מודאגת מהאינטרקציה שיכולה להיות בין התרופות במרשם לבין התרופות הצמחיות.

מודאגת שהצמחי לא יעבוד או הקונבנציונאלי לא יעבוד או שיהיו לי תופעות לוואי מהשילוב.

כאמור הרופאה שלי מתנגדת לכל הרפואה הרגילה ולכן אני לא אומרת לה כלום.

והרפואה הרגילה לא יודעת מה שיש בצמחי שלה אז גם לא יכולה לעזור.

לא נעים.

ממש לא...

******************************************************************************************

אז עכשיו שני שוב על איקקלומין אני נאלצת לראות לא מעט את רופא הנשים שלי.

אנחנו לא מסתדרים.

סיפור ארוך למה.

רוצה לעבור רופא.

מחפשת אחד שיהיה לי קרוב לבית.

נכון שזה לא מה שחשוב ברופא אבל מבחינתי זה שיקול גדול.

מוצאת מישהו שאמור להיות טוב.

קובעת תור לשבוע הבא (קיבלתי אישור מהקופה לעבור אליו לפני תום הרבעון).

תוהה אם זה שהיה לו תור לעוד שבוע זה סימן שאין לו מספיק מטופלות? מה זה אומר עליו כרופא?

מקווה שאיתו תהיה לי כימיה.

רופא נשים חדש זה לא קל.

זה קצת כמו בן זוג חדש.

במובן מסויים..

******************************************************************************************

אני מרגישה קצת מוצפת.

הפרופסור שנתקלתי בו היום נתן לי הפניות למליון רופאים ובדיקות.

ואין לי כח להתעסק עם זה עכשיו.

זה גדול עלי.

מצד שני גם אין לי כל כך ברירה.

לא יכולה להתרכז רק בהריון הריון הריון ולהזניח את הבריאות שלי.

מקווה שהאנטי דכאוני יעזור לי לצאת מהבור השחור שלי.

מקווה שיתן קצת כח.

******************************************************************************************

בערב בסביבות שבע אני נרדמת.

פאק!!!

אם אני אמשיך לחרופ בערבים אז אני גם אמשיך ללכת לישון לפנות בוקר.

ישנתי שעתיים.

התעוררתי ערנית בטירוף.

עכשיו כבר אין סיכוי שאלך לישון בשעה סבירה.

אוף.

חשבתי לקום מחר מוקדם להספיק כמה דברים.

נראה לי שזה כבר לא יקרה.

******************************************************************************************

אני כבר שלוש שבועות לא עובדת.

בעיה לעבוד מהבית.

מרשה לעצמי יותר מידי.

עכשיו שהחרדות כבר לא שולטות בי (ותודה למי שהמציא זיפרקסה) אני מאמינה שיהיה לי יותר קל לחזור לעבוד.

מאמינה שזה חיעשה לי טוב.

מקווה מאוד לשבת על העבודה שלי כבר מחר.

לפחות לעשות סדר מול לקוחות והזמנות וכו'.

******************************************************************************************

אחרי חשיבה מרובה החלטתי לא לקחת את שתי התמציות שהרופאה נתנה לי אתמול.

אני מתחילה עכשיו סימבלטה.

ואם יהיו תופעות לוואי לא אדע ממה זה.

כרגע אשאר רק עם החליטה שאליה אני כבר רגילה ועם הטיפות לשינה במידת הצורך.

הבעיה הגדולה זה מה להגיד לרופאה שבוע הבא?

אגיד שלא זכרתי איפה שמתי אותם ובגלל זה לא התחלתי.

כן לשקר זה לא יפה אני יודעת...

******************************************************************************************

נורא קשה לי עם כל הרופאים שאני צריכה ללכת אליהם.

פסיכיאטרית.

וגניקולוג.

והרופאה בשיטה הסינית.

ובקרוב גם אנדוקרינולוג.

וראומטולוג.

ורופא מומחה לפריון.

וכנראה גם אורתופד.

ואני בסך הכל בחורה בת 29.

מה לי ולזה??

איך זה נפל עלי.

איך זה שדווקא אותי האי וי אף כמעט הרג?

איך זה שזו דווקא אני שלא מצליחה להרות?

******************************************************************************************

הקרקפת שלי כואבת :(

זה מהאיקקלומין

גם בעבר זה היה ככה

מעצבן פחד

:(

******************************************************************************************

אתמול עשיתי עיסוי רחם

והרגשתי טוב עם זה

והיום הבטן קצת כואבת

מפחדת שזה מהעיסוי

שמשהו נדפק

היו לי גם בחילות.

כבר לא יודעת ממה.

מהעיסוי? מהאיקקלומין? מהטיפות?

בלגן אחד גדול

******************************************************************************************

הרופאה שלי כל הזמן מעודדת אותי.

כל הזמן נותנת לי תקוות.

וזה מעולה.

רק שעם כל תקווה מגיעה גם אכזבה.

כל פעם היא אומרת שהנה נראה לה שיש מצב טוב שעכשיו יהיה הריוןוכל פעם המחזור מגיעה.

כואב כל כך להתאכזב אחרי שפיתחת ציפיות.

כל כך אוהבת את זה שהפסיכיאטרית לא גורמת לי לפתח ציפיות.

היא רק אומרת אולי זה יעבוד ואולי לא

וכשזה עובד אני מופתעת לטובה

ואם לא אני לא אתאכזב יותר מידי...

******************************************************************************************

ואסיים במשהו אופטימי.

שלשום כתבתי פה פוסט ארוך.

בסיומו בטעות לחצתי על משהו והכל נמחק.

קיטרתי על זה בפוסט אחר.

מישהי שם הגיבה לי וסיפרה לי על גלגל ההצלה שיש בתפריט שמשחזר את כל מה שכתבת.

היום הגדלתי לעשות ובאמצע הפוסט סגרתי את הדפדפן בטעות.

פחדתי שהגלגל לא יעבוד

הוא עבד

איזה כיף!