קמה ב 12.
זה לא כזה רע.
בהתחשב בעובדה שלאחרונה קמתי באזור ה 3.
ובמיוחד שאתמול נרדמתי אחרי 5.
רציתי לישון עוד אבל היום זה היום שבו אני הולכת לכותל וקבעתי עם נהג המונית הקבוע שלי לשעה שתיים.
אם יש דבר אחד ששם אני לא עושה לעצמי הנחות זה האמונה שלי באלוהים וכל מה שקשור בזה אז אין מצב שאני אוותר על ההליכה לכותל.
את הבוקר שלי אני פותחת עם השיר BREATHLESS של ה CORRS.
******************************************************************************************
אני עדיין מרגישה רע.
כדור אחרון של סימבלטה נלקח בשישי בלילה אבל התופעות לוואי עדיין פה.
ושוב אני בחרדות.
ומה אם זה לא יעבור? ומה אם זה בכלל לא מסימבלטה?
מזל שבעלי מרגיע אותי.
ומזל עוד יותר גדול שמחר יש לי תור לפרופסור שטיפל בי אחרי שקרסתי בעקבות ה IVF שעשיתי.
מקווה שהוא ירגיע אותי.
******************************************************************************************
בשתיים כמתוכנן אני יוצאת לכותל.
האמת שזה היה קצת באיחור אבללשם שינוי אני הייתי מוכנה בזמן וזה הנהג מונית שאיחר.
כיף להיות מוכנה בזמן ולא להילחץ ולהתארגן באמוק.
בכותל היה ממש טוב, מחזק.
איך שבאתי פשוט נצמדתי אליו, נפלתי עליו, וזה עשה לי טוב.
כרגיל הודיתי לאלוהים על כל מה שיש לי והבעתי חרטה על כמה דברים.
ביקשתי שישמור עלי ועל כל יקיריי ושיעזור לי כבר להיכנס להריון.
אני משתתפת בסבב תהילים בפורום פוריות של תפוז ושם כל אחת מקבלת שם של מישהי להתפלל עליה, אז באותה ההזדמנות ליד הכותל ביקשתי גם בשביל אותה בחורה שתיכנס להריון כמה שיותר מהר.
השיחות השבועיות האלה עם אלוהים בכותל עושות לי טוב.
וכן אני יודעת שאלוהים שומע אותנו בכל מקום...
******************************************************************************************
אחרי הכותל הלכתי לבריכה.
הבעיה שלי זה לצאת מהבית.
בגלל זה צריכה שבעלי יבוא איתי.
צריכה שיוציא אותי מהבית.
אבל אם כבר אלוהים הוציא אותי היום מהבית אני מחליטה לנצל את ההזדמנות וללכת לשחות.
הרגשתי לא כל כך טוב היום ועד הרגע האחרון לא ידעתי אם אשבר ואחזור הביתה או שאלך לבריכה.
מאוד שמחה שבסוף הלכתי לשחות.
זה עושה לי טוב.
שחיתי גם אתמול.
ויומיים ברציפות מזכיר לי את פעם כשהכל עוד היה נורמאלי.
פעם לפני הטירוף של לא מצליחים להיכנס להריון.
מחר יש לי תור אצל הרופאה האלטרנטיבית שלי בחיפה.
אני אוהבת לשחות יום לפני הביקור אצלה.
זה נותן לי אנרגיות טובות וכוחות והרגשה טובה...
******************************************************************************************
בדרך מהכותל לבריכה הנהג קצת טעה בדרך ופנה לרחוב הלא נכון.
אמרתי לו שזה לא בעיה ושאני אעשה טיול.
הליכה של כמה דקות בודדות.
הוא עצר לי בדיוק ליד חנות כלי הכתיבה האהובה עלי.
בא לי התחלה חדשה.
אז אני נכנסת וקונה ספר הזמנות עבודה חדש.
הישן כבר ממש התבלגן בגלל השבועות בהם לא עבדי.
אני קונה לי פנקס אחד גדול שנועד לרישום כל הזמנות העבודה שאני מקבלת ועוד פנקס קטן שנועד לעבודה על הפרוייקטים עצמם.
קונה גם שני עטים חדשים.
ההתחדשות הזאת עושה לי טוב.
מאוד טוב.
עושה לי חשק לעבוד.
מקווה שזה יגרום לי לחזור לעבוד אחרי שכמעט חודש אני כבר לא עובדת.
באותה חנות קניתי גם אוזניות.
40 שקל.
ממש לא משהו.
לא עובדות טוב.
עוצמת השמע כל הזמן משתנה.
בזמן אחר אולי הייתי חוזרת לחנות אבל כרגע חשוב לי לשמור על הכוחות שלי ועל האנרגיות שלי.
בדרך מהחנות לבריכה אני שומעת מוזיקה (כן באוזניות הלא משהו החדשות שלי).
וואו כבר מזמן שלא הלכתי ככה ברחוב עם מוזיקה.
כבר מזמן שלא עשיתי הרבה דברים..
******************************************************************************************
מוזר לי העולם הזה.
החוסר צדק שבו.
פורום פוריות בתפוז מלא בנשים שמתפללות להרות ולא מצליחות.
אני מתפללת להרות ולא מצליחה.
והנה היום בעיתון בטור בסגנון "שאל את הפסיכולוג" מישהי בוכה על כך שהיא בהריון שני והיא רצתה עוד בת והנה היא מצפה לבן...
אני וכל אחת בפורום של תפוז היינו מקבלות בכיף הריון עם בן.
היינו הכי מאושרות בעולם.
ומבחינתה זה כמעט אסון.
מוזר..
******************************************************************************************
בעלי אוסף אותי מהבריכה.
הוא מפתיע אותי עם שוקולד שאני אוהבת.
עם אגוזים וצימוקים.
המחווה הקטנה הזאת ממיסה אותי.
הוא היה בסופר פארם ראה את השוקולד וחשב עלי.
אנחנו מגיעים הביתה ואני אומרת שאני רעבה.
הוא כל כך שמח.
לאחרונה אין לי תאבון.
הוא ישר מתנדב לרוץ לקנות לי פיצה.
וזה אחרי שהוא עבד כל היום והיה בסידורים (בין יתר הסידורים הוא נשלח לקנות בונבוניירה טובה לרופאה שלי. כל פעם שאני באה אליה אני מביאה לה משהו. זה הצד הפולני שבי. מקווה לזכות אצלה באיזו נקודת זכות).
אני דווקא רוצה ארוחת בוקר מארומה והוא מוכן לרוץ ולהביא לי אבל אבא שלי במילא בדרך אלינו אז אני כבר מבקשת ממנו.
כל יום נדהמת מחדש מבעלי.
לא מאמינה שהתחתנתי עם כזה אוצר.
******************************************************************************************
כשאנחנו מגיעים לבית אני עושה כביסה.
היו ימים שלא היו לי כוחות נפש להתמודד עם המשימה הזאת.
היו ימים שבעלי נאלץ לטפל גם בזה (כאילו שלא מספיק שהוא עובד).
לשמחתי היום אני עושה את זה די בקלות.
מזל כמעט נגמרו לי כל התחתונים והגרביים...
******************************************************************************************
אחרי הכביסה אני רואה טלוויזיה.
אלוהים תודה לך על וי או די.
אני מרגישה קצת נורמלית פתאום.
קצת כמו פעם.
הולכת לשחות וחוזרת הביתה לעשות כביסה ואז נשכבת על הספה לראות טלוויזיה.
כמעט כמו פעם.
כשהייתי קלילה ונטולת דאגות ופחדים.
אני רואה פלפלים צהובים.
ואז בייבי בום.
זאתתוכנית נורא מרגשת.
ואני יודעת שחלק מהבנות שנמצאות בטיפולי פוריות לא מסוגלות לראות אותה אבל אני דווקא רואה אותי די ברוגע.
את הבנות ההריוניות ואת הלידות שלהן אני רואה די בשלווה.
מה שגומר אותי זה האושר שלהן.
שם אני כבר מאבדת קצת את שלוותי.
שם נצבט לי הלב.
כל כך מקנאה באושר שלהם.
הרגע הזה בו בני הזוג הופכים למשפחה זה הקטע שגומר אותי.
כואב לי לראות בחורה שמגיעה לבית חולים כי אולי יש לה צירים ולחשוב שאני צריכה להגיע לבית חולים בשביל הזרעות IVF וכו'.
ולמרות זאת אני נשארת אופטימית.
מאמינה שיום אחד זה יקרה גם לי...
******************************************************************************************
אחרי הטלוויזיה יש לי קצת זמן איכות עם בעלי.
היום הוא לא עייף.
ואין טלפונים מהעבודה.
כמעט אין.
ואנחנו שותים תה עם השוקולד שהוא קנה לי.
וכיף לנו.
אני נורא אוהבת את זה שאני והוא ככה ביחד.
בלי שיחות על הריון האם יהיה או לא יהיה ומתי יהיה.
בלי התקי פאניקה שלי בהם הוא מרגיע אותי.
סתם ערבים רגועים כאלה כמו שהיו לנו פעם...
******************************************************************************************
היום בערב הייתי לי בדיקת זקיקים.
הלכתי עם בעלי.
במרפאה היה מאוד קר.
אמרתי משהו בסגנון של "זה לא אנושי שבמרפאה יהיה כל כך קר"
ובעלי אמר לי "העיקר אני פה איתך וזה מה שחשוב"
והוא כל כך צדק.
הוא מדהים.
והוא שלי.
ולא יאומן איך בדיקה שפעם כל כך שנאתי עוברת בכזאת קלות כשהוא איתי...
******************************************************************************************
התור שלי למחר לרופאה האלטרנטיבית היה לסביבות אחת וחצי.
זה בחיפה.
כלומר צריך לצאת מהבית בסביבות 11.
צריך לקום מוקדם.
פעם אחרונה שהייתי שם קבעתי גם תור לעוד עיסוי רחם.
והתורים לרופאה כבר נקבעו מראש.
ולא היה תור לעיסוי קרוב לתור של הרופאה.
ולא בא לי לשבת שם שעה וחצי ולחכות בין הרופאה והדיקור לעיסוי.
המזכירה אמרה שתנסה להזיז מטופלים כדי שהעיסוי והרופאה יהיו צמודים.
הבטיחה להתקשר ולא התקשרה.
אני (ואבא שלי) ניסינו לחייג לשם היום.
אבל בשלישי אין קבלת קהל.
והכי מעצבן אין תא קולי.
כשהייתי בבריכה הפלאפון צלצל וזינקתי מהמים בתקווה שזה אולי מהמרפאה.
לא.
בסוף בערב בעשר המזכירה התקשרה.
התור של הרופאה נדחה לשלוש וחצי ואחריו העיסוי רחם.
איזה כיף.
זה נותן לי עוד שעתיים לישון.
וחוסך ממני המתנה של שעה וחצי בין תור לתור.
******************************************************************************************
כמו שכבר כתבתי פה בעלי דיבר אתמול עם הפסיכיאטרית שלי.
שנבהלה נורא מהתופעות לוואי שחטפתי מהסימבלטה.
היא חוששת לתת לי עוד SSRI.
וגם אני חוששת לנסות עוד אחד.
מצד שני חייבת לצאת מהדיכאון שלי.
והתרופות האלה נחשבות הכי קלות.
נראה מה יהיה בפגישה איתה ביום חמישי.
הבעיה שהיא בטח תתן לי כמה אופציות ואני לא יודעת מה אני רוצה.
מפחדת שאולי השילוב של הסימבלטה עם הזיפרקסה זה מה שעשה את כל הבלגן.
טוב אני כבר אדבר איתה ביום חמישי...
******************************************************************************************
בביקור הקודם שלי אצל הפסיכיאטרית היא נתנה לי שיעורי בית.
לרשום עשר תכונות טובות שיש לי.
הנשמה יצאה לי עד שכתבתי אותן היום.
יש לי המון תכונות טובות אבל הן לא עד הסוף שלי.
למשל אני נורא סבלנית אבל מתפרצת על אבא שלי בשניה.
או שאני הכי לא קמצנית עד שזה נוגע לאוכל.
בסוף הצלחתי למצוא עשר תכונות טובות.
בעלי החמוד אמר שהוא היה מוצא ברגע...
******************************************************************************************
וכרגיל גם היום רבתי עם אבא שלי.
השתייה שלו מחרפנת אותי.
אל על זה אני שותקת
אין עם מי לדבר.
מה שהורג אותי זה שאני קרירה ולא נחמדה אליו כי הוא שתוי ואז הוא בא לי ביציאה של "את מתנהגת אלי ככה כי אני יותר מידי טוב אלייך ועוזר לך יותר מידי".
אז נכון שאתה טוב אלי ועוזר לי אבל איך אתה לא מבין שאנילא נחמדה ומתרחקת ממך בגלל האלכוהול???
נעלבתי ממה שהוא אמר.
בסוף הוא התנצל והשלמנו.
ואבא שלי הוא לא טיפוס שמתנצל אז אם הוא כבר התנצל סימן שהוא מודע לכך שהיה לא בסדר...
******************************************************************************************
בלילה אני עושה לי רשימה למחר.
רשימה לרופאה שלי של כל הדברים שאני רוצה לדבר איתה עליהם.
ורשימה לפרופסור שאליו אני הולכת מחר.
ואפילו רשימה לנושאים שאני רוצה להעלות מול הפסיכיאטרית ביום חמישי.
רשימות נותנות לי הרגשה של שליטה.
של רוגע.
שאני לא אשכח כלום...
******************************************************************************************
מחר יש לי יום עמוס.
רופאה.
דיקור סיני.
עיסוי רחם.
פרופסור.
אהה ואני גם מבייצת מחר או מחרתיים.
כמו שכבר כתבתי פה אימא של בעלי בבית חולים ואני ממש מקווה שלא יקרה כלום שידרוש ממנו לנסוע לבאר שבע ולא לבוא איתי מחר לחיפה ולפרופסור.
זה הכי לא מתאים אם אני אבייץ והוא יצטרך לנסוע אליה.
כן נשמע אגואיסטי נורא.
וברור שאני מאחלת לה רפואה שלמה מכל הלב ולא רק כי אני לא רוצה שבעלי יצטרך לנסוע לשם...
******************************************************************************************
בסך הכל היה לי יום טוב היום.
אפילו עזרתי במשהו לחברה שלי (עיצוב גראפי) משהו שהבטחתי לה כבר חודש.
זה כמו בסיפור של העז.
שלמישהו היה צפוף והרב אמר להכניס עז וכשהוציאו את העז המצב ישר השתפר.
ככה זה עם הסימבלתה.
הרגשתי כל כך רע איתה שברגע שההשפעה שלה נמוגה התחלתי להרגיש ממש טוב...
******************************************************************************************
אני הולכת לישון אופטימית ומקווה שיהיו ביקורים מוצללחים אצל כל הרופאים מחר
מקווה גם שהביוץ הנוכחי יביא סוף סוף את התוצאה הרצויה...
נ.ב לא מוצאת בשום מקום כתוביות לסדרה BETRAYAL
מישהו יכול לעזור???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
