אתמול בלילה היה לי קצת זמן לשרוף.
לא הרבה.
גג רבע שעה.
ומה היא הדרך הכי הגיונית לשרוף רבע שעה?
להיכנס לפיד של הפייסבוק כמובן.
טעות!
נראה לי שהפיד שלי עושה לי דווקא.
מלא סטטוסים על פניני חוכמה של ילדים.
מלא תמונות של תינוקות.
מלא אנשים שפשוט נהנים מהחיים ומגדלים ילדים.
יצא שלא אני שרפתי רבע שעה.
יצאה שהרבע שעה שרפה לי את הלב...
******************************************************************************************
פעם היה איש מאוד חכם.
או אולי אישה.
בעצם נראה לי בכל זאת זה היה איש.
ואותו איש ייסד את ההמצאה המדהימה שנקראת יו טיוב.
ואז בא מישהו והחליט לשלב ביו טיוב פרסומות.
רעיון מעולה.
צריך להתפרנס הרי.
אבל למה ררוב הפרסומות חייבות להיות על חיתולים/מטרנה/בקבוקי תינוקות?
הלו!
נכון שיש המון אימהות ואבות שהם קהל היעד של הפרסום
אבל יש גם כמה מאותגרי פוריות
ונכון שהם המיעוט ובכל זאת
כל מה שאני רוצה לפעמים זה לעודד את עצמי באיזה שיר נחמד
קיצבי ועליז
ואז אני רואה תינוק מחייך בפרסומת לפמפרס ומבינה ששום דבר כבר לא יהיה עליז ולא יעודד אותי
לא מספיק אני יוצאת לרחוב ונתקל במלא הריוניות
עכשיו גם היו טיוב נגדי???
******************************************************************************************
פעם הייתי נמשכת לגברים
פעם חשבתי שקרחת אצל גבר זה סקסי בטירוף
ואז התחתנתי
ועדיין גברים עם קרחת הדליקו אותי
וזה בסדר
זה אנושי
ואז נכנסתי ללופ של הלנסות להשיג הריון
ופתאום אין יותר לעשות אהבה
יש "יאללה אני מבייצת"
ואין יותר גבר מושך
יש "וואי בטח הוא ואשתו מצליחים להיכנס להריון"
ואין יותר להרגיש אישה וסקסית ומושכת וחושנית
כי איזו אישה את אם את הדבר הכי פשוט בעולם את לא יכולה לעשות (אגב אם לשפוט לפי פורום פוריות בתפוז זה בכלל לא כזה פשוט)
ואתמול בלילה יצאתי לזרוק זבל
וליד הפח נתקלתי בגבר
קרח
ופתאום הרגשתי משהו
הוא הדליק אותי
אם לא בעלי המדהים שאני כל כך אוהבת בהחלט יש מצב שהאיש הזה היה קורבן לאונס
וזה כל כך שימח אותי
זה אומר שמשהו בי עוד נורמאלי
שמשהו בי עוד חי
שאני עדיין אישה
אולי אישה של מצליחה להרות אבל אישה...
******************************************************************************************
מה זה חוצפה?
ויקיפידה טוענת שחוצפה זה "התנהגות שאינה מצייתת לנורמה תוך כדי התרסה, ובפרט יש בה חוסר ציות לסמכות"
לדעתי חוצפה זה כשאתה קובע תור לרופא ואותו רופא מקבל תאורטית עד 6 אבל מעשית עובד רק עד ארבע
חוצפה זה כשאת קובעת תור לרופא לשעה ארבעה (למרות שהוא אמור לעבוד עד שש) וביום של התור מתקשרים אלייך ומשאירים לך הודעה שהעבירו לך את התור לאחת בצהריים (כן הם לא שואלים או מבקשים שתקדימי הם מודיעים לך ועוד בהודעה)
חוצפה זה שכשאת מתקשרת בשתיים עשרה לבטל תור שנקבע לך לארבע אבל הקדימו לך אותו לאחת (בלי הסכמתך ובהודעה) אז צועקים עלייך למה את מבטלת תור ברגע האחרון.
מה זה צביעות?
ויקיפידיה טוענת שצביעות זה "צורת התנהגות הנחשבת מגונה, המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלות יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות"
לדעתי צביעות זה כשיש לך תור לרופא בארבע, את יודעת כבר כמה ימים שלא תגיעי, מתקשרת לבטל ארבע שעות לפני וכששואלים אותך למה בדקה התשעים את מסבירה להם כמה הם לא בסדר שהקדימו לך את התור לאחת ללא הסכמתך...
******************************************************************************************
יש לי אח
ויש לו חוש הומור מדהים
וגם לי
וכשהייתי קטנה הייתי מספרת לו כל מיני בדיחות כי כל כך אהבתי את זה שאני אחותו הקטנה מצליחה להצחיק אותו
וגם כשבגרתי זה נשאר מין קטע כזה בנינו - אני מספרת לו בדיחות
ופעם אחי היה החבר הכי טוב שלי
אבל אחר כך התחתנתי ובאופן טבעי בעלי תפס את התפקיד הזה
אני ואחי טיפונת התרחקנו אבל עדיין היינו קרובים
וכשניסיתי להיכנס להריון לא סיפרתי לו
נראה לי אינטימי מידי
וכשהתחילו הבעיות לא סיפרתי לו
כי אני בת והוא בן ולא נעים לדבר על דברים כאלה
ואז כמעט מתתי כתוצאה מIVF כושל
ומצאתי את עצמי בבית חולים
וככה הא גילה
והתאכזבתי ממנו
הוא תיפס קליל
ובדרך כלל זה טוב
אבל זה היה לא נעים שגם את בעיית הפוריות שלי הוא לקח בקלילות
כאילו מה הביג דיל
והכל בראש שלי אני רק צריכה להשתחרר ולהירגע
וכמה פעמים פניתי אליו לתמיכה ולא קיבלתי את מה שחיפשתי
הוא חושב שסרטן זה בעיה
פשיטת רגל זה בעיה
אבל בעיות פוריות זה לא כזה נורא
והתרחקנו
פעם דיברנו כל יום כמה פעמים ביום
היום עוברים שבועות בלי לדבר
התרחקנו
הוא אפילו לא יודע על הפסיכיאטרית והתרופות
כל יום אני רוצה לספר לו ובסוף לא מספרת
הוא לא יבין
פעם היינו קרובים
ועכשיו כל מה שנשאר מהחברים הכי טובים שפעם היינו זה אני שמספרת לו בדיחות
כלהקרבה הלכה, השיחות נפש נעלמו, וכל מה שנשאר זה הבדיחות
ואם גם הם ילכו, אם אפסיק לספר אותם אז לא ישאר כלום
ואני תוהה האם כשאכנס להריון האם כשאהיה כבר אימא האם אי פעם נוכל להתקרב שוב
או שאולי כבר אף פעם לא נהיה כמו שהיינו...
******************************************************************************************
החיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי
לפני ה 18 בספטמבר ואחריו
לפני כבר ידענו שנצטרך לקבל עזרה בשביללהפוך להורים אבל תלינו המון ציפיות ב IVF
אחרי הבנו IVF זה לא אופציה עבורנו אלא אם כן בא לי למות
וזה שבר אותי
ההבנה שהדרך לתינוק היא מאוד לא ברורה ולא וודאית
הידיעה שהגוף שלי בגד בי ככה (עשו לי החייאה)
דיכאון נוראי השתלט עלי
החיים שלי נעצרו
היום יש שתי אני
האני שלפני ה 18
והאני שאחריו
והאני שאחרי מחכה כל הזמן שהאני שלפני יחזור
כאילו שהוא פה בתור עובד מחליף
וככזה הוא לא עושה הרבה
נושם
ישן
אוכל
מנסה להיכנס להריון
ובקיצור שורד
אבל לא מעבר לכך
מליון ואחד דברים מזכירים לי את האני שלפני
ואני מתגעגעת אליו
וזה ממש לא קל כי לא ברור מתי והאם האני שלפני יחזור...
******************************************************************************************
בירושלים פתחו את סינמה סיטי
יש בלגן שלם סביב השאלה אם זה יעבוד בשבת
האמת אותי זה לא ממש מעניין
בימים אלו שום דבר שלא קשור להריון לא מעניין אותי
ובכל זאת בא לי ללכת
זה מצד אחד
אבל מצד שני אין לי כל כך מצב רוח
זה כאילו שבתת מודע שלי אני מרגישה שכל עוד אני לא בהריון אסור לי להנות
וחוץ מזה גם אין לי כל כך עם מי ללכת
בעלי מוצף בעבודה ואימא שלו מאושפזת
חוץ ממנו כרגע לא בא לי על אנשים
לא בא לי שאנשים שלא יודעים על הטיפולי פוריות ישאלו לאן נעלמתי ולמה אני מבואסת
ולא בא לי שאנשים שכן יודעים ישאלו האם זה כבר הצליח
נראה אולי בסוף כן אגרור את בעלי לשם
או שכן אפגש עם הידיד שעשה לי אמבוש מחוץ לבית ואלך איתו
דווקא עכשיו הוא נעלם
אחרי חודשים של טלפונים והצעות להיפגש....
******************************************************************************************
אימא של בעלי חולה.
יש לו עומס מטורף בעבודה.
אני חצי מפורקת ולא ממש מתפקדת.
והוא מסכן צריך ללהט בין כולנו.
בימי רביעי הוא לא עובד.
פעם זה היה יום חופש וכיף היום זה נסיעות לרופאה בחיפה.
פעם אני תפקדתי בבית ועשיתי הכל לבד (במילא עבדתי מהבית)
היום לא מעט נופל עליו.
וקשה לו.
ולרוב הוא לא אומר כלום.
רק שואל במה עוד הוא יכול לעזור.
איש מדהים כבר אמרנו.
היום היה לי תור לפסיכיאטרית בשעה אחת.
אני רוצה שהוא יבוא איתי.
גם כי זה יותר נחמד אבל גם כי הוא תורם המון לפגישות ולשיחות הרי הוא חי איתי רואה אותי מהצד.
כל פגישה כזאת עולה אלף שקל אז רוצה להפיק ממנה את המקסימום.
והמקסימום זה כשבעלי שם.
היום הביקור הזה היה הקש ששבר את גבו של בעלי.
בבוקר במקום ללכת לעבודה הוא נסע לבאר שבע לבקר את אימא שלו.
משם בחזרה לירושלים ובמקום ללכת לעבודה הוא הלך איתי לפסיכיאטרית.
אם לא אני הוא היה יכול להיות בעבודה ב12.
בזכותי הגיע בשתיים וחצי.
הפסיד את ארוחת הצהריים.
בעבודה היה עומס מטורף.
נשאר עד מאוחר.
נסחט כולו.
והיום הוא קיטר.
המון.
על הפסיכיאטרית.
ולמרות זאת הוא לא מוותר עלי.
על ללכת איתי אליה.
אבל אמר שיעשה זאת אך ורק עם זה יהיה אחרי שעות העבודה שלו.
הבעיה שזה גם אחרי שעות העבודה שלה.
היא אמרה שהיא תנסה לבדוק אם אפשר להיפגש אצלה או אצלנו או באיזה בית קפה בשעות הערב.
מאוד מאוד מקווה שזה יסתדר...
******************************************************************************************
הפגישה עם הפסיכיאטרית הייתה מדהימה
היא שווה כל גרוש
זה שילוב של טיפול פסיכיאטרי (תרופות) עם טיפול פסיכולוגי (שיחות)
אני מאוד אוהבת בה שני דברים (חוץ מזה שהיא מקסימה ומתוקה וקשובה ואמפטית)
1. היא לא נוברת בעבר שלי. היא מתמקדת בכאן ועכשיו.
2. זה לא סתם שיחות של בלה בלה בלה. היא נותנת לי משימות. היא נותנת לי כלים מעשיים להתמודדות עם הקשיים שלי.
יצאתי ממנה מאוד מחוזקת
בעלי שנכח בשיחה אמר שאפילו הוא למד כמה דברים, כמה כלים
בשיחות איתה אני כל הזמן שמה דגש על מה שקרה לי ב 18 לספטמבר. כנראה שנמאס לה. היא אמרה, ובצדק רב, שמה שהיה לפני היה ומה שיש עכשיו זה מה שצריך להתמודד איתו. אמרה שהמציאות זה מצב נתון השאלה מה אני עושה עם זה. זה שאני לא יכולה להכינס כרגע להריון זה מצב נתון אבל השאלה היא עם בינתיים בא לי לחטט בפחים ולאכול מהם או ללכת למסעדת גורמה למשל.
היא אמרה לי שיכולים להיות לי חיים טובים אבל שאני צריכה להתאמץ כי אף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומי. לעזור כן אבל רק לעזור לא לעשות במקום.
היא הציעה לי לא להסתכל על החיים כמשהו אחד שלם. לא להגיד החיים לא טובים. אלא לפרק את זה לגורמים. המצב הכספי שלי הוא טוב. המצב ההתעברותי הוא לא משהו. ואין קשר בין הדברים. אהבתי מאוד את הגישה הזאת. לא הכל קשור לבעיות הפוריות שלי. יש חיים מעבר לזה. או ליתר דיוק במקביל לזה.
דיברנו על הפרפקציוניזם החולני שלי. שהכל חייב להיות מושלם ואם לא אז שלא יהיה בכלל. והרי בראש שלי בלי הריון כלום לא מושלם אז זה בעיה. גם פה היא אמרה כמה דברים שסידרו לי את הראש.
היא אמרה לי שאני צריכה להיות כמו הג'י פי אס ברכב שמחפש את המסלול הכי מהיר. אני אמורה לחפש את הדרכים הכי קלות לביצוע הדברים שאני רוצה לבצע. לא להסתבך. אם כרגע בגלל הדיכאון קשה לי לקום בבוקר אז לא לקבוע כלום לבוקר לקבוע הכל לארח הצהריים. הבתי שהמטרה היא לעשות הכל כדי להגדיל את הסיכויים שלי לבצע משימה נתונה ולא להיכשל בה.
היא אמרה לי שכרגע אנחנו נתמקד בחיובי שיש לי. נשפר אותו. כי כרגע אין לי כוחות להתמודד עם השלילי. היא חושבת שבמקום לטפל בנקודות החלשות שלי (לא קמה בבוקר) כדאי לקחת את הנקודות החזקות שלי ולחזק אותם עוד יותר (למשל היצירתיות בעבודה). אהבתי את הגישה הזאת. נראה לי שחיזוק דברים חיוביים יתן לי את הכח לטפל גם בדברים השליליים.
היא אמרה שכרגע ננסה להציב מטרות לטווח קצר. כדי שאראה תוצאות מהר. וזה יתן לי כח וחשק לעשייה. היא אמרה שלמשל להתחיל ללמוד עכשיו נהיגה זה רעיון לא מוצלח כי צריך לחכות משהו כמו חמישה חודשים לתוצאה (הרשיון עצמו).
בשבוע שעבר היא נץנה לי שיעורי בית. לכתוב את התכונות הטובות שבי. זה לא היה קל אבל עשיתי. היא מאוד אהבה את זה שעשיתי את איך שעשיתי. אבל העיקר זה עשה טוב לי לדעת שיש לי את כל התכונות הטובות האלה.
הים היא שוב נתנה לי שיערי בית.
שתי משימות.
1. לקחת כמה מהתכונות הטובות שכתבתי ולכתוב תסריט דמיוני איך התכונותהאלה יכולות לסייע לי בחיים.
2. היא שאלה אותי מה אני רוצה. הכוונה איזה דבר קטן הייתי רוצה לעשות. אמרתי לה שהייתי רוצה לצבוע ולהחליק את השער שלי. כבר חצי שנה שאני רוצה לעשות את זה. הוא כבר נראה זוועה. וזה המשימה השניה שלי לשבוע הקרוב.
זה מדהים אבל מאז שהתחלתי את הטיפול התרופתי והפסיכולוגי אצלה פתאום בא לי דברים. פתאום יש לי רצונות. עדיין אין לי כח ליישם אותם אבל לפחות פתאום אני רוצה לחיות ורוצה עוד דברים חוץ מהריון.
עבורי זה הישג מדהים.
היום הפסיכיאטרית לא נתנה לי שום אנטי דכאוני. בינתיים היא רוצה שאשאר על זיפרקסה בלבד. היא אנטי חרדתית וקצת אנטי דכאונית.
כרגע נוטלת רבע כדור וטוב לי. היא הציע לעלות לשליש כדור (מה שדורש כישרון חיתוך) בינתיים החלטתי שלא. מפחדת מהתופעות לוואי. גם ככה מרגישה לא משהו ורוצה להימנע מכל מיני בעיות נוספות...
******************************************************************************************
הבעיה העיקרית בטיפולי הפוריות זה אובדן הספונטניות.
שוכבים לפי ביוץ.
דואגים להיות בבית בשעה שבה צריך לקחת זריקה.
היומן מלא בתורים לרופאים ולבדיקות ולמעקבי זקיקים.
כל הזמן מסתכלים על השעון לוודא שלא פספסנו לקחת כדור.
והיום אחרי שיצאתי מהפסיכיאטרית שלי אני עשיתי משהו שלא עשיתי כבר חצי שנה.
פעלתי בספונטניות.
התקשרתי לספר שלי ואמרתי שאני רוצה לבוא עוד שעה לעשות החלקה וצבע.
זה חתיכת עבודה והוא מאוד עמוס אבל הוא הסכים.
כנראה חשש שם זה לא עכשיו אז לא ברור מתי זה כן.
פתאום התחשק לי לטפל בשיעורי הבית של הפסיכיאטרית במיידי וללכת לצבוע ולעשות החלקה.
וזה הרגיש טוב הספונטניות הזאת.
ממש טוב.
הנה משהו שלא צריך לקבוע מראש שאפשר לעשות סתם ככה כי בא...
******************************************************************************************
לפני המספרה רציתי להחליף בגדים
בעלי הלך לעבודה והקפיץ אותי לאבא שלי שגר קרוב למספרה
יש לי כמה בגדים אצל אבא שלי
רק ששום דבר לא התאים
או שהכל חם מידי
או שהכל קטן עלי (השמנתי)
או שהכל סתם מכוער (ככה זה כשאת לא קונה כלום חצי שנה)
התבאסתי
בסוף מצאתי משהו (כמובן שעל הדרך הפכתי הכל ועשיתי בלגן)
רחוק מלהיות מושלם אבל בסדר...
******************************************************************************************
היה לי תור לספר לצבע ולהחלקה בערך שבועיים וחצי לפני האי וי אף שכמעט הרג אותי.
כבר לא ממש זוכרת למה ביטלתי אותו.
אחר כך החיים שלי התהפכו ומאז לא יצא לי לקבוע תור חדש.
חצי שנה אני רוצה ללכת לצבוע ולהחליק אבל הרגשתי רע פיזית ונפשית.
ביקור במספרה תמיד היה יום כיף עבורי
ואיך אני אלך לשם עכשיו?
שבורה נפשית ופיזית
איך אלך לשם עכשיו כשפעם אחרונה שהייתי שם עוד חשבתי שאי וי אף יפתור הכל ועכשיו כלום לא ברור?
הייתי בטוחה שיכאב לי יותר מידי ללכת לשם
פחדתי שהזכרונות מהפעמים הקודמות שהייתי שם יהרגו אותי
מאיך שהייתי נטולת דאגות
והנה בעידודה של הפסיכיאטרית עשיתי משהו שחצי שנה לא יכלתי לעשות
הלך וצבעתי את השער שלי והחלקתי אותו
וזה בכלל לא כאב
ודווקא היה נחמד
והתוצאה יצאה מדהימה!
זה העלה לי את המצב רוח ברמות שאני אפילו לא יכולה לתאר במילים
השער שלי ממש חזר מהמתים
הברק חזר אליו (החלקה של חברה מאוד טובה)
הוא התעורר לחיים
והנשמה שלי התעוררה יחד איתו
צדקה הפסיכיאטרית כשהיא סיפרה שבחלקת הדיכאון בה היא עובדת (בית חולים לחולי נפש) עצם זה שהיא מכריחה נשים להתאפר משפר את המצב שלהן
החלקה והצבע נמשכו המון זמן
גם כי זה תהליך ארוך וגם כי באתי בלי תור והיו לו המון לקוחות
הגעתי קצת לפני ארבע יצאתי חרי תשע
זה ממש לא היה קל להיות חמש שעות במספרה (נמנמתי קצת פה ושם) אבל התוצאה הייתה שווה את זה
זה ממש נתן לי דרייב לעשות עוד דברים
זה הראה לי שאני מסוגלת להתגבר על הדיכאון שלי
בחצי שנה האחרונה הייתי כל הזמן מסתכלת בתמונות שלי שלפני ה18 בספטמבר
מסתכלת ובוכה
לאיפה נעלמתי
חלק מזה זה כמובן הפנים שלי אבל חלק מזה זה החיצוניות שהזנחתי
ופתאום השער הצבוע והחלק שלי (בבמקום הרעמה המקורזללת והדהויה שאפילו בעלי התחיל להיחרד ממנה והוא לא טיפוס שאכפת לו מזה) גרם לי להרגיש כאילו חלק ממני חזר
איזה כיף...
******************************************************************************************
בחמש השעות שביליתי במספרה היה לי המון זמן פנוי
כשעושים החלקה יש המון זמן שאתה פשט יושב עם החומר על השער ומשתעמם
להשקיף קצת על הסובבים
לחשוב קצת כל מיני מחשבות
וגם הפלא ופלא לעבוד
הפסיכיאטרית נתנה לי את הפוש לזה
חודש לא עבדתי (מעצבת גרפית פרילנסרית)
היום בתור התחלה התחלתי לעשות סדר בבלגן המטורף שנהיה
איזה פרוייקטים יש לי, מה בדיוק צריך לעשות, סדרי עדיפויות וכו'
לא מאמינה שהתחלתי לטפל בזה
חודש ניסיתי לשכנע את עצמי ולא הצלחתי והנה פתאום במספרה זה הצליח
הפסיכיאטרית שלי קוסמת!
לצערי לא הצלחתי לעבוד יותר מידי כי כל האינפורמציה שלי היא בפלאפון והבטריה שלו מתה די מהר.
זה היה באסה כפולה כי זה אומר שגם לא יכלתי להתכתב עם אנשים והייתי צריכה לשבת המון זמן עם החומר על השער ולבהות בקיר
חוץ מלבהות בקיר בהיתי גם קצת באנשים (אחרי שראיתי שלושה גברים שהיה חשוב להם שכל שערה תהיה במקום למדתי שגברים פדנטיים לגבי התסרוקת שלהם לא פחות מנשים)
הייתה שם בחורה שישבה ועשו לה פן
לא ראיתי את הגוף שלה
ובשלב מסויים היא אמרה לספר שהיא יולדת עוד חודש אז אאלא אם כן השורשים ממש יבלטו לפני הלידה היא כבר תבוא אחרי שתלד
אאוץ' גם אני רוצה להיות בהריון
אבל היום במקום להתבאס מהחוויה אני פשוט אומרת לעצמי שגם זמני יגיע
חוץ מאותה בחורה במספרה היה זוג צעיר
היא עשתה תסרוקת והתעקשה שבעלה יצלם אותה והתעצבנה שהתמונה לא יוצאת טוב
היא הזכירה לי אותי בימים שלפני כל עניין הפוריות כשגם עבורי הצרה הכי גדולה הייתה ששוב יצאתי לא טוב בתמונה
בעלה אמר לה בצחוק אם את כזו עצבנית עכשיו איך תהי כשתיכנסי להריון וההורמונים ישתוללו
הסתכלתי עליהם זוג מאוהב בתחילת דרכו
כל כך אופטימיים
כמו שאני הייתי
ואולי כמוני הם תמימים יותר מידי ולא יודעים איזה מסע עוד מצפה להם
אני הייתי תמימה
חשבתי שצ'יק צ'אק אכנס להריון
ואולי דהם לא תמימים אולי להם הכל ילך חלק
לא כולן עקומות כמוני.
הישיבה הארוכה במספרה (בלי פלאפון עובד) נותנת לי זמן לחשוב
חושבת על כמה שבעלי הוא איש מדהים ואיזה מזל שהוא שלי
חושבת על איזו פסיכיאטרית מדהימה יש לי שהיא גם כמו פסיכולוגית
ובעיקר חושבת איזה נס זה שאחרי חצי שנה הצלחתי סוף סוף ללכת למספרה.
******************************************************************************************
מה שטוב בללכת למספרה זה שהמציאות משתקפת לך מול העיניים
תרתי משמע
המספרה מפוצצת מראות
את יושבת מול מראה
ורק אז את מבינה שאת שמנה
לא פרה לא פילה אבל שמנה
תמיד הייתי מלאה ועכשיו פתאום אני רואה שאני שמנה
השמנתי
בחצי שנה מאז סיפור האי וי אף בקושי נשקלתי
בקושי דפקתי חשבון
והמימדים של הדמות שמשתקפת במראה מבאסים אותי
בלילה אני נשקלת
זה לא המשקל הקבוע שאני נשקלת עליו (צריך לקנות לו בטריות) אז לא יודעת עד כמה זה מדוייק אבל המשקל אומר לי בערך את מה שהמראה אמרה לי
יותר מידי קילוגרמים עודפים
ואני רוצה לרזות
וכיף לי לרצות סוף סוף עוד משהו חוץ מתינוק
ואני יודעת שיחד עם בעלי המדהים והפסיכיאטרית הקסימה אני אצליח לעשות את זה
אני ארזה...
******************************************************************************************
זה שבעלי הוא אדם מדהים זה ידוע
היום הוא חזר הביתה בסביבות שבע וחצי
גמור מת
בבוקר נסע לבאר שבע לאימא שלו שמאושפזת
אחר כך חזר לירושלים והיה איתי אצל הפסיכיאטרית
אחר כך נקרע בעבודה
ולמרות זאת איך שהוא נכנס הביתה הוא מחייג אלי
"מאמי היה חם בצהריים ואת בטח בלי מעיל, את רוצה שאני אבוא אביא לך מעיל?"
היה ערב חם ולא הייתי צריכה אבל עצם זה שהוא ככה דואג לי זה ריגש אותי עד דמעות...
******************************************************************************************
הפסיכיאטרית שלי רוצה שאני אלך ברגל
היא חושבתשזה יעשה לי טוב
אני לא אוהבת ללכת סתם ללא מטרה
וללכת עם מטרה אין לי כוחות בתקופה הזאת
היום אבא שלי הציע לי להקפיץ אותי למספרה
אמרתי לא תודה
העדפתי ללכת
בחזור יכלתי לצלצל אליו היה בא בכיף
אבל שוב העדפתי ללכת
נכון שאני ילדה טובה?
אגב היה ערב חם ונעים וממש נהניתי מהטיול בדרך חזרה
אולי באמת אתחיל לעשות הליכות...
******************************************************************************************
אחרי יום ארוך במספרה אני רעבה נורא
כיף להגיע הביתה ולאכול ארוחת ערב
הכי כיף שזו ארוחת ערב מפנקת שאבא שלי ובעלי ארגנו עבורי...
******************************************************************************************
אתמול הרופאה שלי נתנה לי טיפות שהיא רקחה עבורי.
הן אמורות לעשות טוב למערכת האנדוקרינית שלי.
אמורותלעזור לי להרות.
היום בבוקר הייתה הפעם הראשונה שלקחתי אותן.
נראה שאין תופעות לוואי.
אחת הסיבות לכך שאני לא רוצה לעלות את המינון של זיפרקסה למרות ההמלצה של הפסיכיאטרית זה שאם פתאום יתחילו לי תופעות לוואי אני לא אדע אם זה מהטיפות או מהגדלת המינון
אני אוהבת שלפעמים אני מקבלת החלטת הגיוניות
בדרך כלל זה בעלי שרואה את כל ההתפתחויות האפשריות ומחליט החלטות נבונות...
******************************************************************************************
היום היה חם
הקיץ מתקרב
זה לא משמח אותי בכלל
אני שמנה ובחורף הבגדים פחות חושפים ויותר מסתירים.
חצי שנה שלא קניתי בגדים
ועכשיו כל הבגדים הישנים קטנים עלי
בקושי יש לי בגדים לקיץ
וכח לעשות שופינג בטח שאין לי
לא כח ולא חשק.
אבל עיקר הבעיה היא אחרת
הנסיונות של הצוות הרפואי להציל אותי אחרי שקרסתי אחרי האי וי אף
השאירו קצת צלקות
הן לא נוראיות
אבל הן מכאיבות לי נפשית
מזכירות לי מה עברתי
בחורף הן מתחת לבגדים
בקיץ נורא קשה להסתיר אותם בלי למות מחום
ובלי לזיע כמו חמור...
אוף לא מתאים לי קיץ עכשיו
רוצה עוד כמה חודשים להתחזק מבחינה נפשית
אבל מי שואל אותי
טוב נו אני מאמינה שהכל לטובה (גם ההריון שלא בא. באמת שמאמינה זה)...
******************************************************************************************
באחד מהפוסטים שלי פה כבר כתבתי על ידיד שלי י.ק
ידיד מאוד קרוב
הכי קרוב
שהתנתקתי ממנו
הוא יודע על הדכאון ועל הטיפול הנפשי
יודע שמנסה להרות
לא יודע על הטיפולי פוריות
לא יודע למה התנתקתי ממנו
היום דיברנו
הוא עבר דירה
שאל אם אבוא לבקר
אמרתי שמאמינה שבקרוב ניפגש כשהטיפול הפסיכיאטרי יוציא אותי מהדיכאון
הוא אמר שהוא כבר איבד תקווה לראות אותי
כבר לא מאמין לי שאי פעם ניפגש (כי הבטטחתי ודחיתי שוב ושוב בגלל הדיכאון)
וזה כאב לשמוע
אני כל כך אוהבת אותו כבן אדם
וכל כך רוצה להבריא נפשית כדי להיפגש איתו...
******************************************************************************************
היום בפורום פוריות מישהי פתחה שרשור אופטימי
היא כתבה ובצדק שכל בוקר שאנחנו מתעוררים זה נס
והציעה שכל אחת תכתוב שם את הניסים שלה את הדברים הטובים שיש לה בחיים
אחרי שכבר כתבתי שם קרה לי נס של ממש
הייתי אצל אבא שלי והיחסים בנינו מתוחים
בזמן שהוא לא ראה שתיתי תה עם ריבה בסלון
הוא לא מרשהלכול בבית שלו בשום מקום חוץ מאשר במטבח
בלי לשים לב גוש של ריבה נפל מהכפית לרצפה
לגמרי במקרה הבחנתי בכך אחר כך וניקיתי
זה ממש נס
אבא שלי פריק של נקיון ויום חמישי זה יום הנקיונות
אם הייתי הולכת ולא שמה לב לזה סופי היה רע ומר
כאמור היחסים בנינו הם גם ככה מתוחים נורא.
אז כן אותה גולשת בפורום צדקה
העולם שלנ מלא ניסים וחשוב להעריך גם ת הדברים הקטנים...
******************************************************************************************
אתמול/היום היה הביוץ שלי
כל כך מקווה שזה נתפס
בפעמים הקודמות הייתי פסימית ולא ממש האמנתי שיש סיכוי
היום אני קצת אופטימית
ואומרת לעצמי וואלה למה לא
אולי החודש זה יצליח
וזה מפחיד אותי
מפחיד אותי לפתח ציפיות ואז להתאכזב ולהתרסק
אז איך מצד אחד נשארים אופטימיים ומצד שנימגנים על עצמנו משברון לב פוטנציאלי???
******************************************************************************************
בסך הכל היה לי יום טוב היום
לשם שינוי הרגשתי נורמאלית
רגילה
לא מאותגרת פוריות
סתם בחורה רגילה שהולכת למספרה
ויחסית לימים אחרים בקושי חשבתי על הריונות תינוקות וכו'
אכן יום טוב...
******************************************************************************************
אהבתי את הקטע שאני והפסיכיאטרית בחרנו משימה ביחד (מספרה)
אני רוצה לעשות מזה הרגל
כל פעם לבחור איתה כמה משימות שאני אצטרך לבצע עד הפגישה הבאה
זה מדרבן אותי
זה נותן לי מסגרת זמן
ובעיקר היא עוזרת לי לבחור את המשימות שהכי נכונות לי עכשיו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
