החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אני קמה מאוחר.

ממש מאוחר.

אחרי שתיים.

ישנתי המון.

תכננתי לקום בשמונה וחצי.

אהבתי את הקימות המוקדמות שלי.

ולמרות שבעלי ואימא שלי העירו אותי בטלפונים אני המשכתי לישון.

אני חושבת שברחתי.

ברחתי מהמציאות.

מציאות בה אני שוב לא בהריון.

כל פעם שהתעוררתי (מטלפונים) הרגשתי גל נוראי של דיכאון.

כמו פעם.

כמו לפני הטיפול הנפשי והתרופתי.

בסוף כשאני כבר קמה בשתיים אני מצליחה לקחת את עצמי בידיים לגרש את הדיכאון ולהתרכז בעשיה.

וזה חתיכת השג.

פעם לא הייתי מצליחה להתגבר עליו.

לראות מבעדו.

היום כן.

אני מרגישה די על הפנים.

פיזית.

ככה זה תמיד כשאני מתעוררת ונרדמת ומתעוררת ונרדמת.

הבעיה בזה שאני קמה כל כך מאוחר זה קודם כל שהיום שלי קצר נורא.

שאני בקושי יכולה להספיק משהו.

מעבר לזה איך אני ארדם היום בשעה נורמאלית.

אם ישנתי עד שתיים מה הסיכוי שלי להירדם באחת למשל.

אני חייבת להתחיל להיכנס למיטה בשעות נורמאליות.

חייבת לישון כל לילה מספיק שעות.

בלילה שלפני האחרון ישנתי בקושי 4 שעות כי הלכתי לישון מאוחר.

אז מה הפלא שישנתי כל כך הרבה היום.

פיציתי על אתמול.

הבעיה שלפעמים אני שוקעת בעבודה וכל כך מתלהבת ועובדת עוד ועוד ועוד עד שעות הלילה הקטנות.

זה עוד חסרון של לעבוד מהבית.

אני באמת רוצה לגייס את כל הרצון שלי ולהתחיל להיכנס למיטה בשתיים עשרה ולהתחיל לקום בשמונה וחצי.

אם אני מצליחה להתמיד בתזונה נכונה ובהליכות אז זה בכלל קטן עלי...

******************************************************************************************

כשקמתי והלכתי לעשות פיפי גיליתי שהמחזור הגיע.

זה כבר לא כל כך מאכזב כי הבטא כבר הייתה שלילית אתמול.

ובכל זאת זה סוג של אגרוף בבטן.

קטן אבל בכל זאת אגרוף.

******************************************************************************************

אחרי הפיפי הלכתי להישקל.

סתם לסקרנות.

את המסקנות על ההתקדמות שלי אני אסיק מהשקילה השבועית שלי.

האמת חששתי שעליתי קצת במשקל.

אולי בגלל הממתקים שאכלתי אתמול בקולנוע.

לתדהמתי ראיתי שירדתי שירדתי שלוש מאות גרם.

סה"כ ירידה של קילו מאה מאז יום שבת.

זה פיצה אותי על המחזור המעצבן שקיבל את פניי בבוקר.

שרק ימשיך ככה.

בבקשה...

******************************************************************************************

קצת אחרי שקמתי הגיעו הנעליים שקניתי לבעלי מקסטרו.

איזה כיף.

מגיע לו הפינוק הזה.

הכי בעולם מגיע לו.

אני לא יודעת איך הייתי שורדת את כל התקופה הזאת בלעדיו.

אלוהים תודה לך עליו.

תודה!!!

******************************************************************************************

מחר יש לי פגישה עם הפסיכיאטרית שלי.

בשבוע שעבר, בפגישה הקודמת, היא נתנה לי שיעורי בית.

שלוש משימות.

האחת הייתה לעשות הליכות.

במשימה הזאת אני עומדת יפה.

המשימה השנייה הייתה ללכת לגניקולוג ולאנדוקרינולוג ולעשות כמה בדיקות כהכנה להזרעות שאולי נעשה.

את זה לא עשיתי.

אולי כי בתת מודע שלי אני עוד לא מוכנה להזרעות ולגונאל F ה"חביבה".

אולי כי נמאס לי קמת מרופאים ובדיקות.

ואולי סתם כי אני עצלנית.

המשימה השלישית הייתה להמשיך ולחשוב איך אני רוצה להתפתח מקצועית.

האמת שכל השבוע לא עסקתי בזה.

לא חשבתי על זה.

היום בררתי על תוכנה חדשה שיכולה לקדם אותי מאוד בעבודה ועל ספר לימוד לתוכנה.

כנראה שאני אקנה את התוכנה והספר.

זה יכול לעזור לי מאוד בעבודה.

מעבר לזה אני לא ממש יודעת איך אני רוצה להתפתח מבחינה מקצועית.

קשה לי כרגע לחשוב על משהו.

היא חושבת שאני צריכה לחשוב על עבודה קבועה במשרד כלשהו.

אני כרגע מעדיפה להמשיך להיות פרילנסרית.

נראה מקווה שעד הפגישה מחר עוד יעלולי כמה רעיונות לאיך אני רוצה להתפתח מקצועית...

******************************************************************************************

היום היה לי תור לראומטולוג.

הפרופסור שמטפל בי המליץ לי לראות אותו.

מאז שקרסתי אחרי האי וי אף יש כמה בדיקות שהתוצאה שלהן לא משהו.

אז נכון שלאחרונה היה שיפור אבל הפרופסור רצה שאפגש עם ראומטולוג כדי לשלוש מחלות אוטאימוניות וכו'.

הראומטולוג אמר שהוא לא רואה סיבה לדאגה אבל בכל זאת שלח אותי לכמה בדיקות.

סיכמתי איתו שאת הבדיקות אעשה בעוד כחודש כדי שבאותה המכה אני כבר אעשה בדיקת בטא ובדיקות חוזרות שהפרופסור שלי ורופא האף אוזן גרון שלי בטח ירצו שאני אעשה.

לקראת סוף הפגישה הראומטולוג אמר לי שחלק מהבעיות שלי יכולות לנבוע מעודף המשקל שלי.

כשהייתי חסרת הכרה וכשהחיו אותי הגוף שלי עברה טרומה רצינית ביותר ושהמשקל העודף שלי מקשה עליו להתמודד עם זה כראוי ולהחלים ולחזור לעצמו.

בכל מצב אחר הייתי נפגעת.

אבל עכשיו כשאני מתמידה (שלושה ימים אבל בכל זאת) בהליכות ובאכילה נכונה זה כבר לא נשמע נורא כל כך.

זאת האמת וצריך לדעת להסתכל לאמת בעיניים...

******************************************************************************************

ביום שישי הכנתי עוגה.

סוג של ריפוי בעיסוק.

נהניתי נורא.

קיבלתי מחמאות מבעלי ומאימא שלי ומהמנקה שלי ואפילו מאבא שלי שלא מת על מתוק.

אני כל כך אהבתי את תהליך היצירה הזה שאני חושבת להיכנס בזה בכל הכח ולעשות לי הרגל קבוע של להכין עוגה בימי שישי.

היום הייתי בסופר.

ראיתי מזרק כזה שנועד לאפייה.

מזליפים איתו את הקרם מעל העוגה.

זה יוצא מאוד אסטתי.

קניתי.

20 שקל וכמה אושר.

מחכה כבר ליום שישי לעוגה הבאה שלי.

אגב המנקה הייתה פה היום שוב.

הצעתי לה עוגה שוב.

זה היה המבחן האולטימטיבי.

אתמול היא אולי אמרה שהיא טעימה מתוך נימוס אבל אם היא תרמה לאכול אותה גם היום אז בטוח שזה טעים באמת.

היא רצתה.

איזה אושר.

והיא אפילו ביקשה ממני את המתכון (מופיע על עטיפת פתי בר אגב).

שמישהו יבקש מתכון ממני???

ממש ימות המשיח!!!!

******************************************************************************************

הבריכה נמצאת במרחק של בערך עשרים דקות הליכה ברגל מהבית שלי.

החלטתי שהיום וקשה לי ללכת סתם בלי מטרה אז ההליכות שלי ייהיו לבריכה וממנה.

פעם היה לי קשה להגיע לבריכה אפילו עם בעלי היה מקפיץ אותי היום אני הולכת בלי בעיה ועוד ברגל!!!

אין ספק הפסיכיאטרית הזאת (שמתפקדת גם כמו פסיכולוגית) זה ממש מתנה משמיים...

******************************************************************************************

בבריכה שלי יש מין מזנון כזה.

מיצים טבעיים וכו'.

הבחור שזה בבעלותו הוא ממש חמוד.

פעם הייתי לקוחה קבועה שלו.

הוא ידע שאני מנסה להרות.

הוא גם ידע על האי וי אף שעשיתי.

הוא זה שארגן לי אננס טרי וסלק לפני ואחרי הטיפול.

אחרי שקרסתי כשחזרתי לבריכה התחמקתי ממנו והמזנון שלו.

לא רציתי שישאל שאלות.

לאחרונה חזרתי לשם.

הוא לא שאל כלום.

אולי מנימוס.

אולי כי שכח ממני.

הוא מוכר שם תמרים ממולאים באגוזי מלך.

מעדן אמיתי.

רק חבל שאני בדיאטה.

למרות זאת קניתי אחד לאימא שלי שנורא אוהבת את זה ועוד שניים אחד לרופאה שלי והשני למעסה רחם שלי.

בסוף את השני אני ננתי היום למנקה שלי שאני כל כל אוהבת.

כיף לי שאני מצליחה לעמוד בפיתויים ולא לאכול מה שלא נמצא בתפריט שלי.

******************************************************************************************

טלנובלת הבויילר פרק 45454:

אתמול האינסטלטור שוב היה פה.

בעלי התקלח אתמול ואמר שיש מים חמים בשפע.

אתמול אחרי הבטא השלילית זה לא עניין אותי.

היום אני התקלחתי.

אומנם חיממתי את הבויילר רק 50 דקות אבל עדיין התבאזתי נורא כשאחרי עשר דקות נגמרו לי המים.

אני צריכה מקלחת של לפחות רבע שעה ועדיף לכיוון העשרים דקות.

נראה לי שהגיע הזמן להחליף אינסטלטור.

אבא שלי לימד אותי היום איך להשתמש בטיימר שהאינסטלטור התכין לנו.

די פשוט.

והאמת זה ממש כיף שהבויילר יכול להידלק לבד אפילו אם אני לא בבית.

אני אתן לבויילר עוד צ'אנס אחד - אחמם אותו שעתיים ואראה מה קורה.

אם לא אצליח לקבל מקלחת של רבע שעה אני אביא אינסטלטור אחר.

מישהו שאבא שלי מכיר...

******************************************************************************************

אחרי הבטא השלילית של אתמול כל היום שלי היום עבר במעין סלואו מושן.

אני פה ואני לא פה.

אני אופטימית שבפעם הבאה זה יצליח ואני עצובה על אתמול.

בכל אופן אני עצובה אבל לא מתפרקת לגורמים כמו פעם לפני הטיפול התרופתי והנפשי.

זה טוב!!!

זה טבעי להיות עצובה זה הרבה פחות טבעי לא לצאת מהמיטה ימים שלמים.

אז נכון שהאלף שקל לביקור שהפסיכיאטרית לוקחת גומרים לנו את החסכונות אבל מצד שני זאת ההוצאה הכי טובה מבין כל ההוצאות שלי...

******************************************************************************************

לפעמים דברים ממש קטנים עושים למצב רוח שלי המון טוב.

הלכתי לקנות היום סלט.

במטבח אמרו שאין עגבניות.

אמרתי שלא נורא ושישימו משהו אחר.

שמו לי חצילים מטוגנים (לא חלק ממרכיבי הסלט).

הגיוון ממש שימח אותי.

זה טפשי אבל לפעמים הפתעות כאלה קטנות עושות לי את היום....