החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

היום נסענו לרופאה בחיפה אז היום היה צריך לקום בזמן בלי משחקים.

בעלי העיר אותי משמונה וחצי ואימא שלי העירה אותי מרב לתשע.

בקושי רב קמתי בתשע.

זה מעצבן אותי שכל כך קשה ךי קום בקרים.

אבל כמו שאומרת הפסיכיאטרית שלי מי אמר שהחיים צריכים להיות קלים...

******************************************************************************************

אחרי שאני קמה אני נשקלת.

אותו משקל כמו אתמול.

אז נכון שמיום שבת ירדתי קילו ארבע מאות וזה מצויין אבל מבאס אותי שאל ירדתי עוד.

ונכון שאני לא מצפה לרדת כל יום אלא הסתכל על ההשג השבועי ובכל זאת זה קצת עצבן אותי.

אתמול אכלתי מרק שעועית והוא לא היה חלק מהתפריט שלי.

ואתמול גם לא יצא לי לעשות הליכה.

לא נורא.

העיקר אני בכיוון הנכון...

******************************************************************************************

די מהרגע שאני קמה מתחיל לי מצב רוח רע.

אני מחיפה טמפון וזה סוג של טריגר עבורי.

המחזור המזויין הזה שבא כל פעם.

שמזכיר לי שאני לא בהריון.

שצוחק עלי (תגידו שאני משוגעת אבל ככה אני מרגישה).

מהבוקר אני עצובה נורא ועם דמעות בעיניים.

לא מבינה למה דווקא אני לא מצליחה להיכנס להריון.

למה זה קורה דווקא לי?

החוסר וודאות הזה של האם זה יקרה אי פעם הורג אותי.

האם אני אהיה אימא אי פעם?

האם אי פעם זה יצליח?

מה אם זה אף פעם לא יקרה?

פתאום כל המחשבות השליליות האלה מציפות אותי.

פתאום כל הפחדים מציפים אותי.

ואני עם דמעות בעיניים.

ואני עם מחנק בגרון.

בוקר שהתחי מחורבן.

ובזמן שאני מתארגנת אני עושה בראש שךי שיחות אם הרופאה שלי.

מה אגיד לה ואיך אתאר ה את מה שאני מרגישה.

וכן אני יודעת שזה א מעניין אותה או יתר דיוק לא חשוב לה.

היא נותנת לי את אותו הטיפול בין אם אני מבוהלת ועצובה ובין אם לא.

אבל אני מרגישה צורך לשפוך את החוצה.

את איך שאני מרגישה.

ומרגישה צורך לשפוך את זה דווקא עליה.

ועצם זה שאני עושה בראש שלי חזרות של מה ואיך אני אגיד לה זה כבר מקל עלי קצת...

******************************************************************************************

בנסיעה לחיפה אני די מתכנסת בעצמי.

מתכנסת בכאב שלי.

אפילו לדבר עם בעלי אין לי חשק.

אני נזכרת בנסיעה שלנו לחיפה בשבוע שעבר.

כשעוד האמנתי שאני אולי בהריון.

כשעוד הייתי אופטימית.

קשקשתי איתו בשמחה כל הדרך על הדיאטה שזאני רוצה לעשות.

היום אחרי האכזבה האחרונה לא בא לי לדבר עם אף אחד.

לא בא לי כלום...

******************************************************************************************

בשלב מסויים אני נרדמת.

נרדמת עם הפנים שלי צמודות לחלון.

השינה עושה לי טוב כנראה שלא ישנתי מספיק בלילה.

השמש גם עושה לי טוב.

היא חיממה אותי אבל לא יותר מידי.

בטח גם קיבלתי קצת ויטמי די :)

אחרי השינה והשמש אני מרגישה קצת יותר טוב.

מרגישה מעודדת...

******************************************************************************************

אני נכנסת לרופאה שלי.

שיחה ודיקור.

היא כרגיל מעודדת אותי.

היא מבטיחה לי שהיא תצליח לגרום לי להרות.

מבטיחה שגם אני אהיה אימא.

היא אומרת שאולי זה יקח עוד קצת זמן אבל זה יקרה.

היא חוזרת על זה שוב ושוב כמה פעמים ואני קצת משתכנעת.

המילים שלה הם כמו משחה מרגיעה על פצע כואב ומדמם שהוא הלב שלי.

אני מספרת לה שהטיפות שהיא נתנה לי לשיפור כלי הדם לא ממש טובים לי.

היא אומרת לשמור אותם בצד ושאחר כך ננסה אותם שוב.

אני אומרת לה שהצמחים שמהם אני עושה את החליטות עומדים להיגמר היא אומר שבדיוק הגיעו צמחים חדשים ושהיא תתן לי היום אוסף צמחי חדש לעשות ממנו חליטות.

היא אומרת שהוא יותר חזק מהקודם וצריך לעזור.

היא לא נותנת את החליטות החזקות מיד.

אלה הולכת מן הקל אל הכבד בתקווה שהקל יעזור.

היא אומרת שחליטות זה כמו תרופות לא נותנים ישר את התרופה הכי חזקה.

לפני שהגעתי לרופאה שלי היום אני קפצתי לראות את הפרופסור שלי.

הראיתי לו את בלוטת הלימפה הנפוחה שלי.

הוא אמר שזה יעבור ושזה לא מסוכן.

שזה משהו דלקתי.

סיפרתי על זה לרופאה שלי והיא נתנה לי קרם שהיא רוקחת למרוח על זה.

חוץ מזה היא סיפרה לי שהיא רוקחת קרם פנים מדהים מתמצית זרע של לווייתנים.

בהתחלה הזדעזעתי אבל איזה ריח.

היא נתנה לי ולבעלי לנסות קצת על הידיים וזה היה מדהים.

יש לה רשימה ארוכה של נשים שהזמינו את הקרם הזה וגם אני הצטרפתי לרשימה.

אפילו בעלי הזמין לעצמו (אוהב לטפח את עצמו).

הייתי כל כך אופטימית אצלה (בגלל מילות ההרגעה שלה) שאפילו היה רגע שחשבתי לעצמי אם מותר להשתמש בקרם הזה בהריון.

כאילו היה ברור לי שעוד רגע אני בהריון...

******************************************************************************************

אחרי הדיקור עברתי לעיסוי רחם.

היה ממש טוב.

המעסה היה נחמד וצחק ודיבר על סדרות טלוויזיה.

הרגשתי טוב.

ואז כשהוא סיים ואני קמתי ללכת ראיתי את הקיר עם כל מכתבי התודה שהוא קיבל בצירוף תמונות של תינוקות.

וואי כמה שזה כאב.

למה לאותן נשים זה הצליח ולי לא?

איכשהו אני מצליחה לעודד את עצמי שגם התור שלי עוד יבוא.

שזה סימן טוב שיש לו כל כך הרבה מכתבי תודה.

זה אומר שהוא טוב.

שהוא יעזור גם לי.

שגם אני אהיה אימא...

******************************************************************************************

אחרי הדיקור אנחנו כרגיל נוסעים לאכול בארומה.

אני שומרת על התזונה הנכונה שלי והפעם מוותר על קינוח.

בעלי מאוד גאה בי.

איזה כיף.

במהלך הישיבה בארומה אני כל הזמן מנסה לעודד את עצמי.

אומרת לעצמי שיהיה בסדר שגם הזמן שלי יגיע.

אני מנסה להאמין בזה.

אני חייבת להאמין בזה.

האמונה זה הדבר האחרון שמחזיק אותי...

******************************************************************************************

אני יוצאת מארומה במצב רוח נפלא.

אולי בגלל שאנחנו מחליטים להסתובב קצת בחנויות לפני שחוזרים הביתה :)

אנחנו נכנסים לחנות של אייץ' אנד או ויש מבצעים מדהימים והכל נפלא (החנות עצמה תת רמה עם תאי מדידה שהם תת רמה פשוט מביישים את הרשת) ואז פתאום אני מרגישה רע.

כל המחנק וכל הדמעות הכל חוזר.

יש יותר מידי הריוניות לנגד עיניי.

יותר מידי פעוטות לנגד עיניי.

ואפילו דתייה עם חמישה או שישה ילדים ובהריון שוב!!!!

ואני מנסה לא להתפרק.

באייץ' אנד או קונה שתי חולצות ובעלי קונה סוודר.

ובדלתא קונה כותונת לילה ומצטרפת למועדון שלהם.

ובעלי קונה משהו בקסטרו על חשבון הנקודות שצברנו.

ואז נכנסים לעוד חנות ובעלי קונה שם קרדיגן ושם אני מתפרקת.

פתאום שם עולה בי כל הכאב על כך שגם החודש לא הצלחנו.

ידעתי שאסור לי לחלום ולקוות אבל חלמתי וקויוויתי.

ורק שם באותה החנות בזמן שבעלי מתלבט איזו מידה של קרדיגן הוא צריך לקנות דווקא שם הכל נשבר בתוכי.

כל כך כואב לי.

ממש כאב פיזי.

אלוהים למה גם החודש זה לא הצליח?

למה??

כבר דמיינתי איזה בגדי הריון אני אקנה ואז הגיעה הבטא השלילית.

ופתאום שלושה ימים אחרי הבטא באמצע חנות בגדים אני מתפרקת.

אני לא יכולה לתאר במילים את הכאב הפיזי והנפשי שהרגשתי...

******************************************************************************************

לאחר מכן אנחנו ממשיכים לעוד שתי חנויות.

לסופרפארם - לקנות לי תרופה ובטריות ומסטיק ולחנות כלי בית לקנות מסננת לאיזה מתכון שבעלי רוצה להכין.

אני מרגישה כל כך מתוסכלת.

כולם חיים ונהנים ורק אני עם הכאב הנוראי הזה בלב.

למה????

אם רק הייתי יודעת במליון אחוז שמתישהו זה כן יצליח אני משערת שהיה לי קל יותר

החוסר וודאות הזה האם אי פעם אני אהיה אימא פשוט גומר אותי.

פשוט שואב ממני את כל המצב רוח ואת כל השמחת חיים...

******************************************************************************************

כשאנחנו הולכים לאוטו אחרי כל הקניות אני מנסה לדבר עם בעלי על איך שאני מרגישה.

הוא לא ממש מצליח להבין אותי.

הוא מנסה לעודד אותי בזה שהוא אומר שעוד יהיה בסדר וזה לא סוף העולם ואסור לי לתת לזה להשפיע כל כך על המצב רוח שלי.

הנסיון הזה שלו לעודד אותי רק עושה לי רע.

איך הוא יכול להיות כזה אופטימי?

איך הוא לא מבין שאני רואה נשים בהריון וילדים קטנים וזה פשוט הורג אותי.

בא לי לוותר על הכל

על הדיאטה

ועל ההליכות

מה זה בכלל שווה?

מה שווה משהו אם אני לא יכולה להיכנס להריון?

בעלי אומר לי שאני צריכה להמשיך עם הכל ושיהיה בסדר

איך הוא לא מבין שעם הכאב הפנימי הנוראי הזה אי אפשר לעשות כלום.

בא לי לוותר על הכל

אבל אנילא מוותרת

אני מכריחה את עצמי להמשיך

לקוות לטוב

לעשות מה שאני יכולה לעשות

משכנעת את עצמי שדווקא עכשיו לפני ההיריון והתינוק זה הזמן לרזות ולהיכנס לכושר ולהתקדם מבחינת הקריירה.

מנסה לשכנע את עצמי שהרופאה צודקת וזה יצליח ואני אהיה בהריון.

מנסה לשכנע את עצמי שהדיאטה תעזור לי להרות.

מנסה להאמין שעוד יהיה טוב...

******************************************************************************************

בדרך חזרה מחיפה אני מתכרבלת בכאב שלי ומצטנפת לי על המושב.

אני נזכרת איך רק לפני שבוע הייתי כל כך אופטימית ושמחה.

איך חרשתי על החנויות פה ואיך הרגשתי שאני רוצה לחיות ולפרוח ולצמוח.

והיום?

היום כל כך כואב לי.

אני נרדמת.

לא כל כך מהעייפות אלא מהצורך לברוח מהכאב הנורא הזה.

השינה קצת מקילה עלי.

קצת משפרת את הרגשתי...

******************************************************************************************

היה לי כל כך רע ועצוב היום שאני מבקשת מבעלי שיתקשר לפסיכיאטרית שלי ושישאיר לה הודעה שתחזור אליו.

אני רוצה שהוא ידבר איתה (לי אין כוחות נפש לזה) שהיא תיתן לי עוד משהו.

ממש רע לי.

לקראת הלילה אני מתחילה לחשוב שאולי זה לא רעיון כל כך טוב.

הרי מה שיש זה המציאות ואין תרופה שיכולה לשנות את זה...

******************************************************************************************

בערב אני קופצת ללאבא שלי.

הוא פיכח.

איזה כיף.

אני יודעת שמחר או מחרתיים הוא שוב יהיה שיכור וזה מעצבן.

אבל או קיי נהנים ממה שיש היום והיום הוא פיכח...

******************************************************************************************

בערב אני מבינה שבסופו של דבר כלום לא חשוב.

חוץ מהריון.

כל הדברים שאני מתעצבנת עליהם הכל שטויות.

הבויילר.

השתייה של אבא שלי.

אני עושה דיל עם אלוהים.

אלוהים אני לא אתעצבן ולא אתבאס יותר מכלום כי הכל מתגמד לעומת ההריון שאני כל כך רוצה.

ואתה בבקשה בבקשה תן לי כבר את ההריון הזה...

******************************************************************************************

הכנפיים שלי נשברו היום.

והם כואבות.

ופצועות.

ואני כואבת ופצועה.

ובעיקר עייפה.

מאוד...