החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

איזה יום מגעיל היה לי היום.

זה התחילעוד מאתמול.

פתאום שלושה ימים אחרי הבטא עיכלתי את העובדה שאני שוב לא בהריון.

ואולי אף פעם לא אהיה.

פתאום אתמול הדיכאון והיאוש נפלו עלי.

וזה המשיך גם להיום.

איזה יום מגעיל היה לי היום:

* ישנתי היום עד שלוש וחצי בצהריים. וזה למרות שנרדמתי בסביבות אחת בלילה. בעלי ואימא שלי ניסו להעיר אותי שו ושוב אבל אני המשכתי לישון. הדיכאון חזר אלי בכל הכוח. ישנתי כי רציתי לברוח. לברוח מהמציאות המעצבנת שלי...

* תכננתי ללכת לבריכה היום. פעם אחרונה הייתי בבריכה ביום שני. לא הלכתי. בקושי היה לי כח לקום מהמיטה אז ללכת לבריכה??? שוב חזרתי לימים בהם אני לא מוצאת כוח לכלום...

* אחרי ארבעה ימים שבהם עשיתי הליכות יומיים לא יצא לי ללכת. תכננתי לחזור לזה היום. אבל זה לא קרה. לא רציתי כלום. רק לישון. רק שהכאב הזה בלב יעבור...

* נשקלתי וגיליתי שהורדתי 300 גרם. סך הכול ירדתי קילו שמונה מאות. ואפילו זה לא שימח אותי. כלום לא שימח אותי. איך משהו יכול לשמח אותי אם אני שוב פעם לא הצלחתי להיכנס להריון???

* היה לי תור לאף אוזן גרון היום. זה היה חשוב לאור תוצאות הבדיקות שלי. לא הלכתי אליו כי לא קמתי. לא קמתי כדי שלא אאלץ להתמודד עם המחשבות והכאב. עכשיו התוא הבא הוא רק ביום חמישי הבא.אנסה ללכת אליו ביום ראשון. הוא מקבל מקרים דחופים גם בלי תור לפעמים.

* אחרי ההחלקה שעשיתי ביום שלישי הייתי צריכה להגיע היום לספר לעשות פן שיחזק את ההחלקה. כמובן שגם לזה לא הגעתי. חבל...

*אחרי שתקופה לא קצרה כבר התחלתי לצאת מהבית ולחזור לאט לאט לחיים היום אפילו לקנות סלט לא יכלתי לצאת. בעלי קנה לי. כאילו כל החודש הזה שהתקדמתי כל כך יפה הי לחינם...

* הייתי בפייסבוק. הפיד הרג אותי. חברה אחת מעלה תמונות שלה משתוללת עם התינוק שלה. חברה אחרת מעלה תמונות מחגיגות יום הולדת לפעוט שלה. אאוץ'. אני כולי אכולת קנאה. ואני לא כל כך מקנאה בזה שיש להם ילדים כמו שאני מקנאה באושר שלהן. גם אני רוצה. מתי כבר יגיע התור שלי???

* ידיד שלי התקשר אלי לספר לי שהוא וחברה שלו עוברים לגור יחד ומדברים על חתונה. שמחתי בשבילו. אבל גם קינאתי. בתמימות הזאת. גם לי היה את זה. התקופה היפה. הנטולת דאגות. אני רוצה את זה. אני רוצה להחזיר את הזמן אחורה...

* בעלי עיצבן אותי היום כל היום. הוא חושב שאני צריכה לבקש מהפסיכיאטרית שלי כדורים נוגדי דיכאון. הוא חושב שזה יפתור את כל הבעיות. איך??? זה הרי לא ישנה את המציאות. ושום כדור לא יעזור לי עד שאני לא אכנס להריון. הוא גם כל הזמן אומר לי לקחת את עצמי בידיים. פאק מה הוא חושב שאם הייתי יכולה לא הייתי עושה את זה??? איך הוא לא מבין שאין לי טעם לכלום עד שאני לא אהיה אימא. ואם זה לא יקרה אף פעם? זה גומר אותי...

* יום ההולדת שלי הוא עוד חמישה חודשים. יום הולדת 30. ובעלי הבטיח לי שעד אז אני אהיה בהריון. ועכשיו זה כבר נראה לי ממש קרוב. ואני לא רואה את זה קורה. כל כך רציתי להשאיר את בעיות הפוריות שלי בעשור הנוכחי. לא לגרור אותם הלאה לעשור החדש. ונשארו רק חמישה חודשים. ואני יודעת שכל מה שצריך זה רק חודש אחד. אבל איכשהו אני מפחדת שזה לא יקרה. ל עד גיל 30 ולא אף פעם...

* בעלי ממש כעס עלי היום. על זה ששוב ישנתי עד הצהריים. על זה שאני תמיד מספרת לפסיכיאטרית מה כן טוב אצלי (כי היה הרבה טוב) במקום לספר על הרע (היה מעט). על זה שאני לא מבקשת ממנה כדור אנטי דכאוני. על זה שחיפפתי היום בכל הטיפות והחליטות. ובעיקר על זה שלא הלכתי לאף אוזן גרון. במקום לתמוך ולהיות שם בשבילי הוא משתולל מכעס. נמאס לו.

* לקראת הערב היה ריב ממש מגעיל ביני לבין הבעל. נאמרו דברים קשים. למשל זה שנמאס לו לנסוע כל שבוע לחיפה. שזה היום החופשי שלו והוא מעדיף ללכת לכל מיני כנסים מקצועיים ושאני אסע לבד. הוא בכלל עייף. והוא כועס עלי שנשברתי היום. במקום לחבק אותי הוא הטיח בי עוד ועוד האשמות...

* היום גם הסתבר שבעלי שוקל לנסוע לחופשה עם בן דוד שלו. הוא הציע לי אבל לי אין חשק לנסוע לשום מקום. אין לי כוחות לזה. ופתאום הסתבר שהוא רוצה חופש והוא מתכנן לנסוע ולהשאיר אותי פה לבד. הוא התמיכה היחידה שיש לי. איך אשרוד בלעדיו? אני זאת שלוקחת כדורים ואני זאת שעוברת מעקבי זקיקים ובדיקות פולשניות. אז מה הוא לא יכול לוותר על חופשה???

*הטיימר של הבויילר לא עובד. לא יודעת מה הבעיה שלו. ואין לי כח לנסות להבין. זה סתם עוד דבר שמחרפן אותי.

* היום התפרצתי על אימא שלי סתם ככה בלי סיבה. הוצאתי עליה את כל העצבים שהיו לי מהריב עם בעלי. את כל העלבון. הכל שפכתי עליה. מסכנה...

* היום תכננתי ללכת לכותל ולא הלכתי. פעם ראשונה שיש שבוע בו לא הלכתי לכותל. בו לא מצאתי את הכוחות לקום מהמיטה ולנסוע לשם. וזה לא שאני לא מאמינה או כועסת. זה גם לא שאני מיואשת. פשוט כואב לי נורא. עם כל האמונה כואב לי נורא. ועוד יותר כואב לי מזה שלא הלכתי. שלא מצאתי את הכוחות...

* היום המשכתי בדיאטה שלי. והאמת היא שלא ברור לי בשביל מה. לא אכפת לי מכלום. לא רוצה כלום. אולי רק בשביל הסיכוי הקלוש שזה יעזור למשהו...

שני דברים טובים שכן קרו היום:

*מצאתי ספר מקסים שנקרא כמה רחוק את מוכנה ללכת ומדבר על בחורה שלא מצליחה להרות. יש לי מנוי לספרים קוליים של YNET. הוא עולה שלושים ומשהו שקל ואני שומעת ספרים ללא הגבלה. הספר הוא מקסים ונורא התחברתי אליו.

* בסוף אני ובעלי השלמנו. עשינו דיל: אני מבטיחה לא להתפרק יותרוהוא מבטיח שעד יום הולדת 30 כן אהיה בהריון. הוא מעולם לא איכזב אותי ואני כמו ילדה קטנה נתפסת באמונה הזאת. נאחזת בה. חייבת להאחז במשהו כדי לא להתפרק.

אז זהו פתחנו דף חדש.

נראה מה יהיה.

הלוואי והוא צודק.