החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

עוד יומיים חלפו.

שלשום ואתמול היו ימים לא רעים בכלל.

בשניהם קמתי יחסית מוקדם.

לא שזאת חוכמה כזו גדולה אחרי ימים בהם ייתי חורפת עד שלוש או ארבע בצהריים.

הקימה המוקדמת הייתה אילוץ.

שלשום הייתי צריכה להיות אצל הפסיכיאטרית שלי בעשר.

אתמול הייתי צריכה לצאת ברבע לאחת עשרה לרופאה שלי בחיפה.

גם אתמל וגם שלשום רציתי לקום בשמונה וחצי.

זה לא ממש קרה.

קמתי באיחור.

התארגנתי בלחץ.

יצאתי באיחור.

ורק בנס הספקתי להגיע בזמן.

במיוחד לפסיכיאטרית שביקור של שעה עולה אלף שקל.

כלומר אם הייתי מאחרת בשש דקות זה מאה שקל שהלכו לפח.

ולמרות זאת הקימה המוקדמת גם אם המאולצת עושה לי טוב.

אני מרגישה ייותר טוב פיזית כשאני קמה מוקדם.

כשישנה עד הצהריים אני קמה לגמרי הפוכה.

חוץ מזה היום שלי הוא יותר ארוך ואני מספיקה יותר דברים.

************************************************************************

הפגישה עם הפסיכיאטרית הייתה לא רעה.

היא מבינה את מה שעובר עלי יותר מהמצופה.

היא חשבת שלמצב הנפשי המעורער שלי יש חלק נכבד בבעיות הפוריות שלי.

במיוחד בגלל שאנחנו לא מוסברים.

היא סיפרה לי איזשהו סיפור על בחרה שעשר שנים הייתה בטיפולי פורית.

גם לא מוסברת.

מההתחלה המצב הנפשי שלה היה לא משהו אבל אחרי רכבת ההרים שנקראת טיפולי פוריות ואחר כל ההורמונים שהיא קיבלה היא ירדה לגמרי מהפסים.

אחרי טיפול נפשי שהיא עברה אצל הפסיכיאטרית שלי היא הצליחה להיכנס להריון שוב ושוב ושוב והיום היא אימא גאה ומאושרת לכמה זעטוטים קטנים.

מצד אחד הסיפור הזה עודד אותי.

אולי זה יקרה גם לי.

אולי כשאסדר את המצב הנפשי שלי גם אני אהרה בקלות.

מצד שני ומה אם יש לי בעיה אחרת?

בעיה שפשוט עוד לא עלו עליה.

מה אז?

יש רגעים בהם אני מאמינה שזה הכל נפשי.

ויש רגעים שאני מפקפקת בכך.

הרי אפילו בשואה אנשים נכנסו להריון.

אפילו כתוצאה מאונס.

מדברים איומיים.

בתקופות לחוצות נורא.

הפגישה שלשום הייתה הפגישה האחרונה שלנו לחודש הקרוב.

היא נסעה לחופשה בחו"ל.

טיפונת מפחיד לי להיות חודש בלי שיחות העידוד שלה.

היא אומרת לי לעלות את המינון של הזיפרקסה רבע כדור לכדור שלם.

היא גם נותנת לי מרשם לתרופה אנטי דכאונית.

לוסטרל.

אנחנו מסכמות שקודם אעלה את המינון של הזיפרקסה ואראה איך זה מרגיש ורק אז אנסה את האנטי דכאוני.

ככה אם יהיו תופעות לוואי אוכל לדעת ממה הם.

בינתיים העליתי את הזיפרקסה לחצי כדור לא לשלם.

זה מרגיש לי מספיק.

וזיפרקסה נחשבת תרופה משמינה.

אז זה לא נראה לי רעיון טוב לעלות לכדור שלם דווקא כשמנסה לרזות.

אני יוצאת מהפגישה עם הפסיכיאטרית מעודדת.

ומבינה שאני צריכה להשתדל לחיות למרות שהחיים שלי הם על הולד כרגע.

אני יוצאת ממנה אופטימית.

ומחליטה לנסת לחיות.

למרות הכל.

************************************************************************

הנסיעה לחיפה גם הייתה מאוד מוצלחת.

עשיתי עיסוי רחם.

ודיקור.

אני עדיין לא סגורה על העיסוי רחם.

הוא מרגי לי ממש טוב.

אבל כ הזמן מתגנבת המחשבה מה אם הוא מזיק.

הרי הכל כל כך עדין שם בפנים.

הפגישה עם הרופאה שלי והדיקור עושים לי ממש טוב.

נפשית.

היא כרגיל מעודדת ונותנת לי המון תקווה.

היא הייתה אמורה לעזוב בסוף אוגוסט לחו"ל וזה נורא הלחיץ אותי כי מה אם לא נספיק עד אז.

אתמול היא סיפרה שבסוף היא עוזבת בסוף נובמבר.

זה ממש שימח אתי.

זה נתן לי עוד שלושה חודשים.

עוד שלושה נסיונות.

אני יוצאת ממנה עם שני סוגי טיפות.

טיפות שאמורת לעשות טוב למערכת העיכול שלי שלאחרונה כנראה מהלחץ עושה לי קצת צרות וטיפות למערכת האנדוקרינית שלי שכבר שתיתי נגמרו לי.

חוץ מזה אני יוצאת ממנה גם עם קרם פנים שהיא רוקחת על בסיס זרע של לוויתנים.

נשמע מגעיל.

מריח נפלא.

בעלי קונה לו גם את הקרם.

הוא גבר שמטפח את עצמו.

יש לי בבית שני סגי טיפות שפעם קניתי.

האחד זה מעין אנרג'ייזר כזה שנותן אנרגיה והשני משהו שעושה טוב לביוץ.

היא אומרת שעכשיו זה הזמן לשתות אותם

בעבר ניסיתי והפסקתי כי הם לא עשו לי טוב.

היא אומרת שעשכי הגוף שלי במצב יותר טוב ושאני אנסה שוב.

או קיי.

אנסה שוב.

************************************************************************

ביום יום אין לי חשק לקניות.

ללכת לקניונים.

אין לי מצב רוח.

אבל בחיפה כן יש לי חשק לזה.

אני כל פעם יוצאת כל כך מעודדת מהרופאה שלי שבא לי להתחדש בדברים.

אז כרגיל גם הפעם נסענו לקניון ואכלנו צהריים בארומה.

אחרי הרופאה והדיקור תמיד יש לי תאבון מעולה.

אכלתי מרק מיניסטרנה מדהים!!!

אחר כך הגיע תור החנויות.

נכנסתי לתמנון ויצאתי משם עם סריק במחיר מציאה של 30 שקל.

אגב שמתי עליו עין עוד משבוע שעבר שאז הוא עלה 40.

אחרי תמנון הייתי בללין.

החנות שתמיד עושה לי טוב.

שם התחדשתי בכפית לקרם (שקניתי מהרופאה) ובסלסלה קטנה (לארגן בה את כל הטיפות שיש לי) ובסט של ארבע תיקי רחצה.

את מסע הקניות הזה קינחתי בדלתא.

שם התחדשתי בשלוש גופיות במבצע (40 במקום 60) בשלוש טי שרטים (כל אחד 30) בשני טרנינגים (75 כל אחד) ובשלוש שלשות של גרביים (40 שקל).

בשבוע שעבר שהייתי בחיפה קניתי בדלתא כותונת לילה מדהימה.

הרבה יותר כיף לישון בה מאשר בפיג'מה.

אתמול קניתי עוד אחת כזו רק בצבע אחר (50 שקל).

בשבוע שעבר אני הצטרפתי למעודון של דלתא.

במעמד ההצטרפות נתנו לי שובר ל60 שקל אז אתמול ניצלתי אותו.

גם בעלי לא יצא מקופח.

התחדש בשני סריגים ובפיג'מה.

אגב התירוץ שלי לכל הקניות בדלתא זה שזה בגדים לחדר כושר.

בבריכה בה אני שוחה יש גם חדר כשר.

כף רגלי אף פעם לא דורכת שם אבל אני רוצה להתחיל.

לפחות ללכת על הליכון.

מקווה שזה לא סתם תירוץ.

מקווה שהבגדים אכן ישמשו אותי להליכות לחדר כושר.

בכל השוטטות הזאת בקניון כל הזמן רק התפללתי.

בבקשה אלוהים שלא אתקל בהריוניות.

או בתינקות.

ואם אתקל בבקשה שזה לא יהרוס לי את המצב רוח.

************************************************************************

לפני כמה שבועות אני התחדשתי במחשב נט בוק חדש.

לא ממש השתמשתי בו.

עם כל הדיכאון לא היה לי חשק.

ביומיים האחרונים התחלתי להשתמש ב ואני ממש מבסוטה ממנו.

המחשב הגיע בלי תיק ונאלצתי לקנות לו תיק.

שלשום חיפשתי תיק בשלוש חנויותת תיקים וכלום.

בסוף הלכתי לבאג ושם מצאתי.

בהתחלה לא ממש אהבתי את התיק.

קניתי אותו כי הייתי חייבת.

אבל בסוף התאהבתי בו.

תיק מדהים.

אתמול לקחתי את איתי לחיפה ובמקום לישון כל הדרך לשם ניצלתי את הזמן לעבודה.

בזכות זה ההספק שלי אתמול היה מעולה (ובדרך כלל בימי רביעי בגלל הנסיעות לחיפה ההספק הוא אפסי)

זה כמובן לא מנע ממני לישון כמו לא יודעת מה בנסיעה הביתה.

וזה מעצבן כי כשמגיעים הביתה ואני מתעררת אני תמיד מרגישה עייפה והפכה ואין לי כח לכלום.

השנצים האלה לא עושים לי טוב.

חוץ מזה היות וקשה לי להושיב את הישבן שלי בבית ולהתחיל לעבוד אז שלשום יצאתי מהבית לקחתי את המחשב איתי והלכתי לארומה.

גם התאווררתי.

גם אכלתי.

וגם עבדתי.

בארומה לא היו שולחנות פנויים בפני אז ישבתי בחוץ.

זה חתיכת מבצע לקחת את המגש שלך עם האוכל (בפנים בדלק) ואז להחזיק אותו ביד אחת להשתדל לא להפיל אותו וביד השנייה לפתוח את הדלת כדי לצאת החוצה.

בארומה בשולחן לפניי ישבה בחורה בערך בגיל שלי.

בשלב מסויים נכנס איזה בחור.

אמר לה שלום.

התחיל לשאול אותה איך הילד שלה.

התחילה לשאול אותו איך הילדה שלו.

והם בגילי.

ויש להם ילדים

וזה קצת עצוב לי.

הם דיברו שהם חייבים להיפגש ושהילדים שלהם ישחקו ביחד.

איך זה כל כך קלל להם.

הי רצתה עשתה ילד.

הוא רצה עשה ילדה.

וברור שאני לא מכירה את כל הסיפר שלהם ובכל זאת.

הקטע הזה שכל מה שמעניין אותם זה PLAY DATE לילדים שלהם, שזה כל הצרות שלהם (ושוב נכון שזה רק מראית עין) זה הכאיב לי.

אחרי שהבחורה הזאת הלכה בחורה אחרת תפסה את השולחן.

היא דיברה בפלאפון ובכתה.

תהיתי אם היא קיבלה זה עתה תוצאת בטא שלילית.

נכון יש עוד סיבות לבכי אבל אצלי הכל מצטמצם לזה.

תהיתי האם היא בוכה בגלל משהו שטותי כמו ריב עם חברה.

איך אפשר לבכות מדברים כאלה שטותיים.

תהיתי אם היא בוכה כי מצאו אצלה מחלה קשה.

הרי אחרי הכל בטא שלילית זה לא הדבר הכי נורא בעולם.

אוף.

אני רוצה כבר להיכנס להריון.

גם כדי להפסיק את הברדק הזה שבראש שלי.

************************************************************************

נראה לי שכבר כתבתי פה שהביילר שלי סוף סוף הסתדר.

זה פשט תענוג.

יש לי מים חמים.

ובשפע.

אני דופקת מקלחות של עשרים דקות ויש מים.

ממש ימות המשיח.

כבר לא חשבתי שזה יקרה.

די איבדתי תקווה.

נראה לי שאם זה הסתדר אז הריון כבר קטן עלי :)

שלשום נתקלתי באינסטלטור שלי.

פירגנתי לו.

אומנם אחרי אלף ביקורים אבל בסוף הוא סידר את זה.

הוא ביקש ממני להיכנס לאיזה אתר ולדרג אותו.

מצחיק הוא הויא לי את הנשמה עד שהוא סידר את זה.

אבל וואלה מגיע לו ביקורת טובה על ההתמדה ועל התוצאה הסופית.

הוא לא התייאש.

ביקשתי מבעלי שידר אותו שם ויתן לו ציון טוב.

מסכן.

הרי גם הוא הרגיש לא נעים ודפוק ששב ושב הוא לא הצליח לסדר את הבעיה.

************************************************************************

שלשום הייתי בכותל.

במקרה זה היה גם ראש חודש.

היה מפוצץ שם.

כרגיל כל הנשים שיושבות שם עם הכסאות ממש מול הכותל מעצבנות אותי.

כשאני עוזבת את הכותל אני הולכת אחורנית.

לא מפנה גב לכותל.

אבל בזכות הכסאות שלהם אין מצב ללכת אחורנית.

צריך לפלס דרך בין הכסאות שלהם. זה מעצבן אותי!!

למה אף אחד לא אוסר לשבת ממש בצמוד לכותל.

אחרי שסיימתי לדבר עם אלוהים ולבקש סליחה על הרגעים בהם האמונה שלי נסדקת מצאתי לי גם כסא.

ולא, לא צמוד לכותל.

ישבתי וקראתי תהילים.

ומסביבי ישבו עוד המון נשים והתפללו גם הן.

וזאת הייתה הרגשה מדהימה של ביחד.

משהו מחזק נורא.

ולמרות שיש במדינה שלנו 121243435967800 דברים שאני שונאת רק בשביל הדבר הקטן הזה אני בחיים לא ארד מהארץ.

בכותל הייתה איזו אישה דתייה שחילקה סוכריות לכל הדתיות המתפללות.

על החילוניות היא פסחה.

כלומר גם עלי.

וזה עיצבן אותי.

רציתי סוכריה.

כמו ילדה קטנה.

לא נורא פיציתי את עצמי אחר כך בצ'ופה צ'ופס על מקל.

לכותל (ובחזרה) נסעתי עם נהג המונית הקבוע שלי.

כשנכנסתי למונית כל המושב היה מלא חל.

הא התנצל.

אמר שהסיע ילד אחרי ארגז חול בגן.

ניקה.

הוא היה עצבני מהחול.

אני הייתי מוכנה לשלם הון תועפות רק כדי שלי יהיה איזה צוציק שיפזר לי חול באוטו.

אם זה לא מספיק בזמן הנסיעה הבת שו התקשרה אליו. 

והשיחה הייתה על רמקול.

והיא עם הקול הילדותי המתפנק שלה "אבוש אני אוהבת אותך".

שוב דקירה בלב.

בנסיעה חזור הרגשתי נורא מחוזקת מהכותל.

הנהג מונית שם מוסיקה ממש טובה ולרגע שכחתי מטיפול הפוריות.

שכחתי מהכל.

פשוט נהניתי מהנסיעה והמוזיקה.

כמו פעם.

וזה היה כל כך טב.

************************************************************************

ביומיים שחלפו ביליתי לא מעט זמן עם בעלי.

בשלישי הוא סיים לבוד מוקדם.

ועשינו ארוחת ערב מדהימה.

ואחר כך מיוזמתו הוא התלווה אלי לבריכה.

איזה אושר.

אחרי הבריכה הוא הלך לחברים.

התנדבתי ללוות אותו.

בכוונה בחרנו במסלול ארוך.

שיהיה לנו יותתר זמן ביחד.

זה היה קצת כמו פעם.

כשהיינו עושים הליכות כמעט כל ערב.

וזה לא היה קל כי כל רגע צצה איזו עוברת אורך הריונית או עובר אורך עם תינוק.

אגב לפני שצאנו מהבית בעלי טע שקר ושאקח מעיל.

אני טענתי שחם ויצאתי בלי.

בסוף קפאתי מקור.

והוא בלי לחשב פעמיים נתן לי את שלו.

למרות שהיה לו קר.

למרות שהוא יחזור הביתה ברגל באמצע הלילה וימות מקור.

המחוות האלה מרגשת אותי כל פעם מחדש.

ביום רביעי היינו כל היום ביחד בחיפה.

זה עוד סיבה לכך שהיומיים האלה היו כאלה נחמדים.

בעלי מבוגר ממני ב18 שנה.

מדהים אותי שלפעמים יש לו יותר מרץ ממני.

יתר כח ממני.

במיוחד כשזה נוגע למשהו שהוא צריך לעשות בשבילי.

את הירח הוא יוריד עבורי.

כל כך קשה לו עם החוסר אונים הזה שהוא לא יכול לעזור לי להרות.

לפני כמה זמן קיבלתי מכתב בחנות התכשיטים גראס.

הסניף שליד הבית שלי עבר לרחוב אחר.

לרגל המעבר הם שלחו תלוש מתנה שלרשת קטנה עם תליון קטן וחמוד.

לא היה לי כח וחשק ללכת.

הימם היו ימי הדיכאון שלי.

שלשום ביום האחרון בו הקופון תקף בעלי הפתיע אותי והלך לחנות וקיבל עבורי את השרשרת.

שרשרת מדהימה שממש שימחה אותי.

אני כל כך רגילה שהוא יהפוך את העולם בשבילי שקשה לי עם העובדה שבקטע של ההריון אין שום דבר שהוא יכול לעשות.

************************************************************************

אני באמת לא מבינה איך אנשים חיו פעם בלי האינטרנט.

יש פורמולה צמחית ששלחו לי מקנדה. 

שאמורה לעזור לי להרות.

היו לי כמה שאלות לגביה והנה מצאתי פורום מתאים ושאלתי בו את השאלה.

הייתה לי גם שאלה לגבי הקשר בין הכדור נוגד החרדות שלי לבין השמנה.

שוב מוצאת פרום מתאים ושואלת.

אני יכולה להבין איך פעם הסתדרו בלי מקררים או בלי מכוניות אבל בלי אינטרנט??

הזוי.

************************************************************************

עוד כמה דברים נחמדים שקרו לי ביומיים האלה:

- התקדמתי יופי בפרוייקט שאני עושה עבור חברה שלי.

- אותה חברה התראיינה לתוכנית חדשות. בהתחלה זה היה אמור להיות משודר שלשום וצפיתי בכל החדשות רק כדי לגלות שבעצם זה משודר אתמול. ראיתי את זה אתמול והיה מאוד נחמד.

- אחרי שחזרנו מחיפה אתמול קפצנו לאבא שלי ואכלנו איתו ארוחת ערב. אני אוהבת ארחות ערב משפחתיות. במיוחד כשהוא לא שתוי. במיוחד כשיש ממולאים כאלה טעימים!!!

-אחרי שלמדתי לבלוע קפסולה של ויטמין בי עם רסק תפוחים אתמול גנבתי לבעלי כדור אומגה 3 שגם אותו הצלחתי לבלוע וטבליה ענקית של מולטי ויטמין שגם אתה בלעתי בהצלחה. למרות שבעלי חשש שאני עלולה להיחנק. איזה כיף. עכשיו אני יכולה לבלוע הכל. לא עוד לפתוח קפסולות ולהרגיש את הטעם המגעיל. לא עוד טבליות ענקית שאין דרך לבלוע. עכשיו אני אקנה לי אומגה 3 ומולטי ויטמין. תמיד רציתי אבל לא ידעתי לבלוע.

************************************************************************

למרות היומיים הטובים שעברו עלי היו לי גם כמה דברים מעצבנים ולא נחמדים:

- ביום שלישי גיליתי שעליתי 400 גרם. וביום רביעי עוד שלוש מאות. כל הארוחות ערב האלה עם בעלי/אבא שלי לא עושות לי טוב. חבל. דווקא ירדתי טוב. אולי זה בגלל שלא עשיתי הליכות לאחרונה. כשבעלי שואל אותי איך המשקל אני משקרת. אומרת אותו דבר. לא מגלה שעליתי. כי לא רוצה שיתחיל לחפור לי בארוחות. אחרת אני בכלל אשבר ואפסיק עם הדיאטה. הקטע עם השבע מאות גרם שהעליתי מבאס אותי. מפחדת שזה מהזיפרקסה שאני לוקחת. אני מנחמת את עצמי שבשבוע הראשון ירדתי שני קילו ארבע מאות ושזו ירידה נורא מהירה אז זה לא נורא אם עליתי קצת. העיקר להתמיד באכיה נכונה ובהליכות.

- ביום שלישי נתקעתי בלי מזומן. ביקשתי מאימא שלי שתלווה לי 200 שקל. סיכמנו שהיא תשאיר לי את זה על שולחן המטבח שלה. עשיתי סיבוב שלם כדי ללכת אליה לקחת את הכסף רק כדי לגלות שהיא בכלל שכחה אותי. אוף!

-מישהי שהיא חברה שלי בפייסבוק העלתה שלשום תמונה של בדיקת הריון חיובית. היא רווקה. כולם נדהמו. לי זהעשה צביטה בבטן. אבפילו היא הצליחה. ואז הסתבר שזה היה מתיחה שלה לבוד הראשון באפריל. אני אישית לא מבינה איך צוחקים על בדיקת הריון חיובית. כולם צחקו וזה ברור שהבעיה היא אצלי ובכל זאת זה השאיר טעם רע בפה.

- ביום שלישי כשאני ובעלי הלכנו לקנות טייק אווי לארוחת ערב נקלתי בע"ש. ידיד שלי שהקשר איתו התנתק אחרי שנסגרתי בעצמי והתנתקתי מכולם. זה עשה לי צביטה. התגעגעתי אליו. אני לא יודעת אם הוא ראה אותי. חשבתי שאולי ראה ויסמס לי אבל לא. אני לא סימסתי לו כי בשביל מה? אני עדיין לא מוכנה לחזור לכל הקטע הזה של החיי חברה.

-בשבוע שעבר כשנסענו לחיפה אימא שלי ביקשה להעביר משהו לידיד שלה שגר שם. אחיין שלו בה לקניון ולקח את זה עבורו. אני צרפתי לו בונבוניירה קטנה ממני. הוא איש עם חיים קשים ורציתי לשמח אותו. ובטח שלא עשיתי את זה בשביל לשמוע אחר כך תודה אבל עדיין זה צרם לי שהוא לא ממש אמר משהו לא לי ולא לאימא שלי.

- פעם היה לי מיי בוואלה. אחר כך פתחתי אחד אחר. לישן לא נכנסתי איזה שנתיים. אבל יש שם דברים שחשובים לי. שיקרים לליבי. עכשיו מסתבר שוואלה מוחקים את כל המיילים הלא פעילים. ניסיתי להיכנס למייל הישן להפוך אותו לפעיל אבל אני לא זוכרת סיסמא. וזה מייל שנפתח עוד לפני שהיה את כל הקטע של השאלת אבוחה וכו'. שלחתי להם מייל של מה עושים. צריכה לשלוח צילום תעודת זהות וכו'. מעצבן.

************************************************************************

בסך הכל היו לי יומיים טובים.

יומיים עמוסים.

בערבים כשהעומס פחת היה לי קשה.

פתאום צצו כל הספקות.

מה אם יש בעיה ולא עולים עליה?

מה אם זה לעולם לא יקרה?

אוי אם רק הייתי קוסמת.

אם רק הייתי יכולה לגרום לדברים שאני רוצה לקרות.

או רק לדבר אחד קטן.

ולמרות זא בסך הכל אני מאמינה שבסוף אני אכנס להריון.

מאמינה שאו הפסיכיאטרית שלי עם התרופות שלה והשיחות שלה או הרופאה שלי עם הדיקור והחליטות שלה בסוף יגרמו לקסם לקרות.

ובינתיים היו לי יומים טובים וזה העיקר.

שרק ימשיך ככה.