החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אז היו לי שלושה ימים שבהם קמתי בזמן.

ואחר כך היה עוד יום שישנתי עד מאוחר אבל לא יותר מידי מאוחר.

והנה אתמול שוב ישנתי המון.

קמתי ב12:30.

אני לא יודעת אם זה האנטי חרדתי או האופי החלש שלי.

בעצם עכשיו שאני חושבת על זה זה פשוט נראה לי יתר כמו בריחה.

בריחה לשינה.

הרחק מבעיות פוריות והרחק מנשים הריוניות.

************************************************************************************************************************************************************************

ביום שישי הכנתי עוגה.

גבינה עם פרורים.

אתמול היו הטעימות שלה.

היא יצאה בסדר.

הפרורים משום מה לא נצמדו אליה.

והיא גם הייתה די נוזלית, לא התקשתה מספיק.

הראשונה  שטעמה את העוגה הייתה אימא שלי שקפצה אלינו בבוקר.

היא מאוד אהבה.

לה לא אכפת מהמראה החיצוני לה חשוב הטעם והיא אמרה שהטעם מדהים.

השני היה בעלי.

הוא גם התלהב מאוד.

אכל ואכל ואכל למרות שמנסה לשמור על משקל.

הנסיינית השלישית הייתה אימא של בעלי הוא נסה לבקר אתה ולקח לה קצת מהעוגה.

היא אהבה גם.

ושאלה בהתעניינות "תגיד, אשתך אולי במקרה גם בישלה משהו טעים?".

זו מחמאה!

בלילה הגיע תורי לטעות מהעוגה.

טעימה.

אבל עבורי היא יותר מידי שומנית.

אני אוהבת יותר עגות שוקולד.

הכנת העוגה זה סוג של ריפוי בעיסוק עבורי.

ריפוי בעיסוק כפול.

פעם אחת כשאני מכינה ופעם שניה כשמחלקים לי מחמאות.

אני ממש משמינה מהמחמאות שאני מקבלת.

איזה כיף.

*************************************************************************************************************************************************************************

אני ואחי ממשיכים  להתקרב.

מצד אחד זה טוב.

מצד שני שכחתי כמה שהוא חופר.

אתמול הוא אמר שהוא רוצה להסביר לי משהו על השקפת עולמו.

או קיי.

הוא דיבר ודיבר ודיבר.

טחן וטחן וטחן.

בסוף נמאס לי.

אמר לי תני לי חמש דקות.

לקח לו מעל חצי שעה.

הוא אחי הגדול.

והוא כל הזמן מרגיש צורך להסביר לי משהו.

להרצות לי על משהו.

ללמד אותי משהו.

זה מעצבן נורא.

אבל זה תמיד היה ככה.

 פשוט מאז שהתרחקנו (בגלל שהוא חשב שבעיות הפוריות שלי זה לא ביג דיל) שכחתי כמה הוא חופר.

************************************************************************************************************************************************************************

במסגרת התזונה הנכונה שלי אני מרבה באכילת סלטים.

תמיד כשאני הולכת לעבוד בארומה אני יוצאת משם עם סלט טייק אווי.

הסלט החביב עלי הוא פסטה טונה.

אתמול ניגשתי להזמין ומסתבר שבגלל פסח כבר אין להם פסטה.

התבאסתי נורא.

את שאר הסלטים אני לא ממש מכירה או אוהבת.

נזכרתי שבשולחן לידי ישב גבר שאכל סלט שנראה מעניין.

שאלתי את הקופאי מה זה.

מסתבר סלט השוק.

האיש אכל אותו עם בולגרית במקום טופו ועם תוספת תירס.

החלטתי להסתכן.

אומנם אף פעם לא ניסיתי אותו אבל מה כבר יכול להיות.

בסוף יצא סלט מדהים.

אפילו יותר טעים ויותר בריא מהפסטה טונה.

כל כך נהניתי ממנו.

ולחשוב שכל כך התבאסתי מזה שאין את הסלט הקבוע שלי.

מסתבר שכל עכבה לטובה.

מנסה לשכנע את עצמי שגם עם ההיריון זה ככה.

שזה עוד יקרה.

שזה רק עכבה.

עכבה לטובה.

***********************************************************************************************************************************************************************

אני מנסה להיות אופטימית.

לא ליפול שוב לבור הדיכאון.

בעצם אני עדיין בדיכאון אז ההכוונה לא לשקוע בו עמוק יותר.

מנסה לעשות דברים.

לעבוד.

לא לזחול למיטה ולבכות.

מנסה לשרוד.

עד שיגיע ההיריון.

הבעיה היא שאני לא יודעת כמה עוד זמן אני אצליח לא לחיות אלא רק לשרוד.

לא יודעת כמה עוד זמן אצליח להיות בהרגשה שהחיים שלי הם על הולד.

ידיד שלי הזמין אותי אתמול לצאת לאכול משהו.

סירבתי.

אין לי מצב רוח לכלום.

פעם הייתי קופצת על זה.

פעם אהבתי אנשים.

אני לא יודעת מה יקרה עם ההיריון הזה לא יגיע בקרוב.

או לא יגיע אף פעם.

לא יודעת כמה עוד אוכל להחזיק מעמד.

************************************************************************************************************************************************************************

הפסיכיאטרית שלי בחופש.

אני די מחכה לחזרה שלה.

מאוד מחכה כבר להתחיל לקחת כדור אנטי דכאוני.

הכדור נוגד החרדות עושה עבודה מצויינת בנטרול הפחדים שלי ועכשיו אני צריכה משהו שיעזור למצב הרוח שלי.

צריכה משהו שייקח ממני את הכאב הפנימי.

אני מתפקדת.

אני חיה.

אבל יש כאב פנימי ועצבות פנימית שלא עוזבים אותי לרגע.

מצד שני אני בספק שתרופה אנטי דיכאונית תעזור לי.

הרי זה לא שהמציאות שלי תשתנה.

אני עדיין לא אהיה בהריון.

אז איך ישתפר לי המצב רוח???

בעצם גם לא חשבתי שהאנטי חרדתי יעבוד וזה הפתיע לטובה אז אולי גם האנטי דכאוני יפתיע.

הבעיה היא שייקח זמן עד שנמצא את התרופה הנכונה לי ואת המינון הנכון לי.

והכי מבאס זה שקודם חווים את התופעות לוואי ורק אחר כך (אחרי כמה שבועות) מבנים אם הכדור עובד או לא.

*************************************************************************************************************************************************************************

ידיד שלי (לא זה שהזמין לצאת לאכול) התקשר אלי אתמול.

סיפר שיורד לים המלח בפסח.

שאל אם בא לי להצטרף.

האמת הצעה חלומית.

נופש נחמד של שני זוגות.

אבל אלוהים איזה ים המלח ואיזה נעליים.

נתחיל בזה שממש אין לי מצב רוח שום דבר עכשיו.

נמשיך בזה שממש לא בא לי לראות משפחת שמחות עם ילדים שחיות ונהנת ושהחיים שלהם לא נמצאים על הולד.

נסיים בזה שיש לי המון קילוגרמים עודפים וצלקות שטרם טיפלתי בהם.

אז איזה בגדים קצרים? איזה בגד ים?

בערב סיפרתי על הבאסה שלי לבעלי הוא כרגיל עודד אותי.

אמר לי שהוא בטוח שאני ארזה.

שבטוח אטפל בצלקות.

אמר שברגע שארזה נקנה לי איזה בגדי ים שרק ארצה וכמה שרק ארצה בלי לדפוק חשבון למחיר.

וזה בטוח יהיה יקר כי בגלל החזה הגדול שלי אני צריכה בגד ים עם חזייה איכותית ותומכת.

הוא גם אמר שבסוכות נוכל לרדת לים המלח.

והבטיח שבסוכות כבר אהיה בהריון.

הלוואי. הלוואי. הלוואי.

**********************************************************************************************************************************************************************

בינתיים אין הריון.

ואין לי שליטה על זה.

אז בינתיים אני מנסה להתרכז במשקל שלי.

לפחות על זה יש לי שליטה.

או ככה אני מקווה.

אני מאמינה שהירידה במשקל תעזור לי להרות.

אני מאמינה שהירידה במשקל תעזור לי להרגיש טוב יותר עם עצמי.

אני משקרת לעצמי (ואולי לא) ואומרת "תתעלמי בינתיים מעניינן ההריון תרזי ואז זה יגיע".

אתמול נשקלתי.

פחדתי שעליתי הרבה אחרי הזלילה המטורפת אצל אבא שלי שלשום.

לשמחתי עליתי רק מאה גרם.

אתמול היה בדיוק שלוש שבועות מאז שאני מנסה לאכול נכון ובריא ולהקפיד על הליכות.

בסך הכול בשלוש שבועות האלה ירדתי כמעט שני קילו (קילו תשע מאת).

בשבוע האחרון דווקא העליתי חצי קילו.

לא טוב.

אבל אני אופטימית.

אופטימית שארזה.

אופטימית שאהרה.

*************************************************************************************************************************************************************************

במדינה בה נולדתי יש ביטוי שאומר חבר אחד ישן יותר טוב משני חברים חדשים.

לאחרונה אני מגל שזה נכון גם לגבי בגדים.

כשרע לך נפשית כשכואב לך בגד אחד ישן יותר טוב משני בגדים חדשים.

יש משהו מנם בבגדים ישנים.

משהו מוכר ואהוב.

פעם זרקתי בגדים בשנייה שהם טיפה התיישנו.

היום (לפחות בבית) אני לובשת את הבגדים הישנים והסמרטוטיים שלי.

יש בהם משהו מנחם.

ואפילו משהו מחבק כשבעלי לא ביית כדי לתת לי חיבוק אמיתי.

************************************************************************************************************************************************************************

כשקרסתי אחרי האי וי אף הכושל שלי עשו לי החייה.

אחר כך בבית חולים עשו עוד כמה תהליכים רפואיים (הייתי כמעט שבוע מחוסרת הכרה).

כל זה השאיר אותי עם כמה צלקות שאני לא אוהבת.

בשביל להיפטר מהם אני אמורה ללכת פעם בחמישה שבועות לטיפול להסרת צלקות.

ואמורה גם לעשות טיפולים ביתיים.

בינתיים לא ממש עשיתי משהו.

רק שכבתי במיטה ובכיתי על ההיריון שלא מגיע.

אתמול החלטתי שאני רוצה לטפל בזה.

בניתי לי תוכנית טיפול ביתית

ובקרוב מתכננת גם להתחיל ללכת למרפאה לטיפולים.

מקווה להגיע לסוכות בלי צלקות בולטות עם גזרה חטובה ועם הריון.

ואז לנסוע לים המלח.

מרגישה טוב שהתחלתי לטפל בעניין הצלקות.

*************************************************************************************************************************************************************************

אתמול דיברתי עם ידיד שלי.

זה שהציע לי לצאת לאכול.

הוא נתן לי שני קישורים.

קישור אחד לבדיקה של כמה מילים בדקה אני יכולה להקליד באנגלית.

והשני אותו דבר רק בעברית.

זה משהו ממש חמוד.

זה הקישור למבחן באנגלית http://www.typingtest.com

ידיד שלי מקליד 50 מילים לדקה באנגלית ואני מקלידה בסביבות ה 34.

וזה הקישור לעברית  http://10fastfingers.com/typing-test/hebrew

הוא מקליד 49 מילים בדקה בעברית אני בערך 42.

בכל אופן זה היה משהו כייפי שהעלה חיוך על פניי.

ובימים אלו זה לא מובן מאליו.

*************************************************************************************************************************************************************************

מדהים איך בעלי תמיד יודע מה אני רוצה לשמוע ותמיד אומר לי את זה.

אתמול הוא נסע לאימא שלו.

נשאר עד מאוחר.

אני הלכתי לישון.

התקשרתי להגיד לילה טוב.

פתאום בלי שום סיבה הוא אומר לי "אני מבטיח לך עד היום הולדת שלך את תהי בהריון. אני מבטיח לך גם התור שלנו יגיע. גם אנחנו נהיה שמחים. אני לא אפסיק חפש פתרונות עד שלא תהי אימא".

הוא אמר את זה סתם למרות שבכלל לא דיברנו על נושא ההיריון.

הוא הרגיש שהייתי קצת בדאון ושהייתי צריכה לשמוע את זה.

מדהים הקשר שיש בנינו.

אלוהים תודה לך על האיש המקסים הזה.

תודה לך שהוא שלי.