אין ספק התרופה נוגדת החרדות עוזרת לי.
כן היא עושה אותי מאוד ישנונית מצד אחד אבל מצד שני אני יותר רגועה.
פתאום שמתי לב שאני כבר לא נכנסת להיסטריה מכל דימום קטן.
פתאום שמתי לב שאני מצליחה לראות נשים בהריון ולהמשיך ביום שלי בלי
להתפרק ובלי לזחול למיטה.
יש בזה מעין השלמה.
השלמה שקטה עם המצב שלי.
כואב לי מאוד.
אבל זה סוג של כאב כזה שתמיד נמצא ברקע אבל לא משתלט עלי לגמרי.
לפעמים אני חושבת שאולי אני
יותר רגועה לגבי דימומים למשל כי פשוט אני כבר מראש מוכנה לכשלון.
זה עצוב.
פעם הייתי אופטימית ומתאכזבת.
היום אני אפילו לא מקווה.
זה עצוב מאד אבל האמת ככה יתר קל לי.
*************************************************************************************************************************************************************************
יש גם דברים טובים שקורים לי.
לא יודעת אם בזכות הכדור או לא.
אתמול למשל הייתי בבריכה.
ופתאום שמתי לב שאני שם כמעט כל יום.
ככה באיזי.
ונזכרתי איך עד לא מזמן זה היה סיוט.
איך הייתי יכולה ללכת לשם אך ורק אם בעלי היה גורר אותי.
איך עד לא מזמן לא היה לי כח אפילו לקום מהמיטה ולהחליף בגדים.
אתמול התחלתי לטפל בצלקות שיש לי מהאישפוז בבית חולים אחרי האי וי אף
הכושל.
הטיפול בצלקות נחלק לשניים:
דברים שאני צריכה לעשות בבית וטיפולים במרפאה בחוץ.
אתמול התחלתי עם החלק הביתי.
זה לא קל כי זה מעלה זכרונות מעוד לא נעימים.
זה לא קל כי זה מזכיר לי את כל התקוות שהיו לי מאי וי אף ואיך הכל
התרסק לי בפנים.
אבל זה גם לא קשה.
לא קשה יותר מידי.
פעם עוד לפני חודשייים לא יכלתי אפילו להתקלח היום אני הולכת לבריכה
ומטפלת בצלקות.
זה התקדמות.
זה השג!
*************************************************************************************************************************************************************************
ביום שבת כתבתי פה שאני מרגישה שכולם במצב רוח חגיגי, כולם בהכנות לחג
רק אני לא.
כתבתי שאני מרגישה שאני חיה בעולם מקביל.
שאותי לא מעניין שום חג רק הריון.
אתמול התחלתי להיכנס קצת למצב רוח חגיגי.
זה התחיל בזה שקניתי לאימא של בעלי בונבוניירה מעולה לחג.
זה המשיך בזה שקניתי מצה.
לאחר מכן הייתי במעדניה וקניתי עוף בגריל לליל הסדר שאני הולכת להעביר
עם אימא שלי.
לאט לאט המצב רוח החגיגי התחיל להשתלט גם עלי.
כן יש בי את העצב שגם החג הזה אני לא בהריון אבל לצד העצב יש גם קצת
חרגה חגיגית.
רציתי לקנות מצה קלה לחג.
מסתבר שכבר לא מייצרים אותה.
אסור.
כנראה שזה עבודה בעיניים היא לא באמת קלה או משהו.
בסוף קניתי מצה מלאה.
כמו לחם מחיטה מלאה.
זה בערך אותן הקלוריות אבל לפחות בריא יותר.
היום בבוקר ניסיתי אותה והיא דווקא מאוד טעימה.
כשהייתי במעדניה הופתעתי מאוד לטובה.
קניתי עו וחצי בגריל ושאלתי אם בתוספת תשלום הם יכולים לחתוך לי אתו
לחתיכות.
הבחור עבד שם אמר שזה נעשה בלי תוספת תשלום שזה חלק מהשירות.
הפתיע ממש ממש לטובה.
*************************************************************************************************************************************************************************
אתמול גלשתי קצת בפורום פוריות של תפוז.
יש משהו מאוד מנחם באווירת הביחד.
באווירת הכולנו בסירה אחת.
היה שם סקר מקסים לחג הפסח.
אחת מהשאלות דיברה על מצב רוח לפני החג.
וראיתי שיש עוד בנות שאין להן כל כך מצב רוח לחג.
שיש עוד בנות שקיוו שבחג הן כבר יהי בהריון.
וזה מנחם מאוד.
זה עוזר מאוד לדעת שלא רק את ככה בלי מצב רוח מי יודע מה.
שזה בסדר ושזה לגיטימי.
מזל שיש את הפורום הזה.
מזל שמצאתי אתו.
*************************************************************************************************************************************************************************
בימים האחרונים אני חושבת יותר יותר על אותה ידידה של אחי שילדה.
אלוהים היא הרבה יותר מבוגרת ממני בת 40.
והיא רווקה (ואולי גם בתולה).
ויש לה מחלות מפה ועד להודעה חדשה.
ובכל זאת היא אימא אני לא.
וברור שלא הייתי רוצה להתחלף איתה.
כי אין מצב שהייתי מותר על בעלי אין מצב שהייתי רוצה להיות חולה.
אבל לה היו בעיות מאוד ברורות והיא טיפלה בהם והפכה לאימא.
וצלי אף אחד לא יודע להגיד מה יש לי.
בקטע הזה אולי דווקא כן הייתי מתחלפת איתה.
*************************************************************************************************************************************************************************
אתמול ראיתי עוד פרק בסדרה של בייבי בום.
רואה בוי אודי.
אתמול היה פרק מס 3 שראיתי.
יסלח לי בעלי אני לגמרי מאוהבת בפרופסור יוגב.
הוא מקסים והוא תכלסי והלוואי וכל הרופאים היו כאלה.
מרגיעים מצד אחד ואם ידע עצום מצד שני.
למרות הכאב שבלאות סדרה כזאת אני לגמרי נהנית ממנה.
*************************************************************************************************************************************************************************
כבר מזמן שאני צריכה טייצים.
האלה שהיו נקרעו וצריכה חדשים.
טייצים עושים נפלאות לגזרה שלי.
הבעיה שאין לי כח לנסוע לקניון לאייץ' אנד אם.
אתמול נזכרתי שלא רחוק מהבית שלי יש חנות של הודיס וחשבתי שאולי יהיו
שם טייצים.
נכנסתי לאינטרנט (איך אנשים חיו בלי זה פעם) ואכן הם מוכרים טייצים.
הלכתי לשם והטייצים היו במצע.
במקום מאה ועשר כל אחד שתיים במאה.
קניתי אחד מדיום ואחד לארג' והלכתי הביתה למדוד (לא אוהבת למדוד
בחנויות).
המדיום בקושי עלה עלי אבל הלארג' היה מעולה.
חזרתי לחנות והחלפתי את המדיום בלארג'.
שמחה ומבסוטה התקשרתי לבעלי לספר לו על הקנייה המוצלחת שלי.
בעלי אמר שהוא בדיוק רצה ללכת לשם לקנות טרנינגים.
שאל אם יש מצב שאקנה לו.
הסכמתי.
הכל כדי ללכת עוד קצת ברגל ושרוף עוד קצת קלוריות.
הלכתי קניתי חזרתי הביתה.
ואז גיליתי שהמוכרת טעתה.
במקום שני טרנינגים ארוכים היא נתנה לי אחד שורטס קצרים.
נאלצתי ללכת לחנות פעם רביעית.
קצת מעצבן אבל הכל לטובה ככה שורפים עוד קצת שומנים.
מזל שהייתי עם המגפיים שקניתי בקסטרו.
הם נוחים בצורה שלא תאמן.
יותר נוחים מנעלי ספורט.
והם עלו רק מאה שקל (במקום שלוש מאות ומשהו).
תמיד הייתי בדעה שנעליים נוחות יהיו רק בחנויות יעודיות לנעלי איכות.
מי היה מאמין שאת הזוג הכי נח שלי אני אקנה דווקא בקסטרו ועוד במבצע.
************************************************************************************************************************************************************************
אתמול בערב הייתי אצל אימא שלי.
עשינו מה שכמעט כל עם ישראל עשה אתמול.
אכלנו חמץ אחרון.
הזמנו אוכל מסטייקיה.
אימא שלי אכלה שיפודי הודו ואני אכלתי שווארמה בפיתה וצ'יפס.
כן זה לא ממש אוכל בריא אבל מידי פעם אפשר.
אני מאמינה שצריך להרשות לעמנו הכל מהכל (במידה נכונה) אחרת לא נחזיק
מעמד בשום דיאטה.
שווארמה הייתה מחזה עוף.
לא משהו מדהים אבל זה מה שהיה להם.
סך הכל היה לא רע.
די טעים ונחמד.
והעיקר זה כבר באמת הכניס אותי לאווירת חג.
*************************************************************************************************************************************************************************
לבעלי יש בעיה עם סלקום.
הוא מנוי שלהם.
הייתי לו תוכנית מסויימת.
התקשרה נציגה שכנעה אותו לעבור לתוכנית יותר טובה ועל הדרך לשדרג
מחיר.
התוכנית היא שיחות ללא הגבלה.
בסוף הוא דיבר המון וקיבל חשבון מנופח.
בכלל לא מה שהנציגה הבטיחה.
בעלי ביקש שאני אתקשר למוקד שלהם ואברר מה קורה.
לא היה לי חשק אז שכנעתי אותו שהכי טוב שהוא פשוט ילך למרכז השירות
שלהם.
שזה יהיה יותר יעיל ככה.
האמת? זה באמת יותר יעיל ככה אבל אני אמרתי לו את זה כי לא היה לי כח
לריב עם נציגי שירות.
מרגישה קצת רגשי אשם שאחרי כל מה שהוא עושה עבורי אני ככה חיפפתי אותו
בדבר הכי קטן.
*************************************************************************************************************************************************************************
יש לנו בבית שני עציצים.
אחרי כשלון האי וי אף שלי הם נבלו.
כנראה שזה קרה כי לאף אחד לא היה ראש להשקות אותם אבל באותו זמן זה
סימל עבורי את החיים שלי שנובלים.
אחד מהעציצים האלה מת לגמרי.
בעלי רצה לזרוק אותו אבל לא הייתי מסוגלת.
התחלתי להשקות אותם כמו שצריך.
היום שניהם פורחים יופי.
אני רוצה להאמין שזה סמל לפריחה שלי.
סמל לכך שממש עוד מעט חיים חדשים יצמחו בתוכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
