אוף.
אוף אוף אוף.
הקטע הזה של הקימה בבוקר פשוט מחרפן אותי.
מה יש לי שאני לא מסוגלת לקום בתשע?
מה הבעיה שלי???
אני נרדמת בסביבות שתיים שתיים וחצי ולא מצליחה לקום גם אחרי שמונה
שעות שינה.
אתמול קמתי באחת.
ישנתי 10 וחצי שעות.
זה מטורף.
קשה לי להאמין שזה הכול בגלל הרבע כדור של האנטי חרדתי שאני לוקחת.
כי בכל זאת יש בקרים בהם אני כן קמה מוקדם.
כל כך רציתי ללכת לבריכה אתמול.
כל כך רציתי לעשת הליכה אתמול.
כל כך רציתי לעשות הרבה דברים אתמול וקמתי מאוחר.
דווקא בערב חג.
דווקא ביום שהוא קצר גם ככה.
זה כל כך מבאס להתחיל את הבוקר בתחושת כישלון שהנה שוב פעם לא קמת
בזמן.
ולמרות זאת לא התייאשתי ועשיתי את הטיפול הביתי שלי לטיפול בצלקות.
שלשום התחלתי בזה והחלטתי שלא משנה מה אני מתמידה בזה.
ובאמת התמדתי.
למרות שזה מבאס להתעסק בזה בערב חג זה נתן תחושה מאוד טובה שלא
וויתרתי לעצמי ועשיתי את מה שקבעתי שאעשה.
*************************************************************************************************************************************************************************
ביום חמישי שעבר הייתי עם בעלי במסעדה.
סיימנו לאכול שם בסביבות שבע בערב.
בעלי שאל אם אני מתכננת לאכול עוד משהו לפני השינה.
אמרתי לו שכן.
סנדויץ' קטן עם פסטרמה.
הוא אמר שלדעתו זה מיותר.
אם אני מנסה לרזות ואם סיימנו ארוחה דשנה בשבע בערב זה מיותר לאכול
עוד משהו.
הוא אמר שכדאי שאוכל איזה פרי.
תפוח למשל.
לא התייחסתי יותר מידי למה שהוא אמר.
בהמשך הערב הייתי בסופר.
קניתי דברים לעוגה שרציתי לעשות ביום שלמחרת.
ופתאום ראיתי אשכוליות.
והתחשק לי נורא.
אז קניתי.
ואכלתי חצי.
למחרת בבוקר (ו') נדהמתי לגלות שלמרות הנודלס והפוקצ'ה שאכלתי הורדתי
200 גרם.
בערב הלכתי לאבא שלי ושם אכלתי ארוחת שבת כאילו שאין מחר.
בלילה אכלתי את חצי האשכולית שנשארה לי.
בבוקר (ש') לתדהמתי גיליתי שאחרי כל הזלילה העליתי רק 100 גרם.
המשכתי לאכול חצי אשכולית כל לילה.
ביום ראשון גיליתי שירדו עוד 400 גרם.
בערב ראשון ירדתי עם אימא שלי על שווארמה בפיתה והמון צ'יפס בצד.
הייתי בטוחה שהפעם שום אשכולית לא תעבוד והנה ירדתי עוד 200 גרם.
אין לי ספק שלא הייתי מצליחה לרדת כל כך יפה אם לא הייתי עושה הליכות
ושומרת על תזונה נכונה.
אבל גם אין לי ספק שהאשכוליות תורמת המון.
לא סתם יש דיאטת אשכוליות וכדורי אשכולית להרזיה.
אני מבחינתי אמשיך לאכול כל ערב חצי אשכולית.
להזיק זה בטח לא יכול.
רק ההפך.
************************************************************************************************************************************************************************
אני שותה שלוש סוגי טיפות שהרופאה שלי נתנה לי בבוקר ובערב.
אני גם שותה שתי סוגי טיפות לדלקת השקדים שלי גם בבוקר ובערב.
חוץ מזה אני לוקחת חמש סוגים של ויטמינים ותוספי תזונה (מולטי ויטמין,
אבץ, ויטמין סי, אומגה 3, ויטמין בי).\וכמובן שפעמיים ביום אני שתה גם את החליטה
של הרופאה שלי.
אתמול התחיל פסח.
אני מאוד מקפידה לא לאכול קטניות.
אני לא יודעת מה יש בתוספי התזונה שאני לוקחת.
לא יודעת מה יש בטיפות (הרופאה פעם אמרה שהם על בסיס וודקה).
לכן החלטתי שבפסח אני לא לוקחת כלום.
עושה הפסקה.
ממשיכה רק עם החליטה כי שם זה רק אוסף צמחים שהיא נותנת לי ומים
רותחים שאני מוסיפה.
בעלי בא מעולם הרפואה.
אומר שברפואה יש מושג שנקרא חלן.
זה אומר שלפעמים כששום טיפול לא עוזרים מפסיקים את כל הטיפולים ונותנים
לגוף הפסקה.
ואז מנסים שוב.
והרבה פעמים אז זה מצליח.
אני מקווה שגם אצלי זה יהיה ככה.
שאחרי החלון (המאולץ) הזה כשאחזור לקחת הכול תהיה לזה השפעה חיובים
ואני אכנס להריון בצ'יק.
מקווה שהגוף שלי ייהנה מהחלון.
אין ספק שאני נהנית.
מזה שלא צריכה לשתות את כל הטיפות האלה בבוקר ובערב.
פסח ארגן לי אחלה מתנה J
*************************************************************************************************************************************************************************
ועם כבר מדברים על מתנות אז
לפני איזה שבוע שבועיים הייתי עם בעלי במגנוליה.
התחדשתי בצמיד יפה ובעגילים יפים לא פחות.
לפני שבחרתי את התכשיטים האלה ראיתי שרשרת אחרת שמצאה חן בעיניי.
בעלי קטל אותי.
אמר שהיא לא יפה בעיניו.
התבאסתי נורא.
אהבתי אותה אבל אין מצב שאקנה משהו שבעלי לא אוהב.
אתמול אבא שלי קפץ אלינו להגיד חג שמח.
והוא ובעלי אמרו שיש להם מתנה בשבילי.
מסתבר שבעלי היה עם אבא שלי בקניות בסידורים ולקח אותו למגנוליה
שיעזור לו לבחור מתנה לפסח עבורי.
על הדרך הוא הראה לו את השרשרת שאהבתי והוא לא.
אבא שלי אמר שזו שרשרת מדהימה ופתאום גם בעלי אהב אותה.
אז הוא קנה לי אותה בתוספת עגילים תאומים.
אבא שלי לא התבלבל ועל המקום החליט לקנות לי צמיד תואם כמתנה לחג.
התרגשתי נורא.
ממש אהבתי את התכשיטים.
איזה כיף.
אימא שלי אגב נתנה לי לחג 600 שקל.
מתכוונת לקנות ג'ינסים בסכום הזה.
יש לקסטרו אחלה ג'ינסים עם מחטב.
יש לי את השחור שלהם שכבר די בלוי.
רוצה לקנות עוד שחור ועוד אחד או לבן או
תכלת או כחול כהה.
אז נכון שהתבאסתי מהחג כי קיוויתי להיות
בהריון בחג אב אין ספק שהמתנות שיפרו את מצב רוחי.
*************************************************************************************************************************************************************************
בחג עצמו היה לי מצב רוח לא רע בכלל.
אבל לפני החג בשעות הצהריים מצב הרוח שלי
בכלל לא היה משהו.
בצהריים התחילו לי הכתמות.
בהמשך זה ממש הפך לדימום.
מה זה???
יש לי עוד יותר משבוע עד הבטא.
זה תסכל אותי נורא.
למה זה קורה דווקא לפני ערב חג???
לא מספיק שהחג הזה מתסכל אותי כי נורא
רציתי להיות בו כבר בהריו אז עכשיו זה.
היו לי ממש התכווצויות כואבות בבטן.
לקחתי כדור וזה עזר לכאבים.
וגם הדימום הפסיק.
שמחתי שזה הפסיק לפני שהלכתי לאימא שלי
לחג.
שמחתי שזה לא התפתח למחזור מוקדם.
************************************************************************************************************************************************************************
אם עניין הדימום לפני החג לא ביאס אותי
מספיק אז אתמול גם התחילו לי טיקים בעין.
זה משהו שאחרים לא רואים אבל אני מרגישה
וזה מעצבן נורא.
כשכמעט מתתי מהאי וי אף הכושל הגוף שלי
התבלבל לו כולו.
מידי פעם יש לי את הטיק הזה.
לא יודעת אם זה מהכדור נוגד החרדה שאני
לוקחת או מחוויית הכמעט מוות שלי אבל זה מעצבן נורא.
זה כל פעם עובר אבל אני כל פעם מפחדת שזה
לא יעבור.
ונכון שמהצד זה לא ממש נראה אבל זה מאוד
מפריע לי ומאוד מבאס אותי.
הייתי בריאה כמו שור.
ואז עשיתי אי וי אף.
ואחר כך עוד הלכתי לאיזה מרפא בצמחים
סיניים שגם עשה יותר נזק מתועלת.
בעצם אפס תועלת רק נזק.
*************************************************************************************************************************************************************************
אני לא מצליחה להיכנס להריון כבר מעל
לשנתיים.
ועל הרקע הזה אני לאט לאט יוצאת מדעתי.
זה מתבטא בכך שבכל פעם שאני רואה/שומעת
סיפור עצוב/קשה שמישהו עבר אני מתחילה לקנא בו.
כי הנה הסיפור שלו הסתיים ושלי לא ולא ברור
האם אי פעם הסתיים.
אתמול הצצתי בעיתון החג.
הייתה כתבה על יהודי אמריקאי שבילה שנתיים
איומות בכלא האיראני.
זה איום ונורא.
ובכל זאת קינאתי בו.
אמרתי הנה לפחות הסיוט שלו נגמר.
מתי יגמר הסיוט שלי?
ואני מסתכלת על עצמי מהצד ואני מבינה שזה
מטורף לגמרי.
אין מה להשוות ניסיונות כניסה להריון לכלא
האירני.
ובכל זאת אני מקנאה.
זה מטורף.
אני מטורפת.
הרצון לתינוק הטריף את דעתי.
*************************************************************************************************************************************************************************
חוץ מהכתבה על האמריקאי בעיתון היה גם ראיון
עם ליברמן.
אני לא אוהבת אותו מי יודע מה.
אני נוטה לשמאל והוא רצה לפוצץ את סכר
אסואן...
אבל איכשהו יצאתי שקראתי את הראיון איתו
ודווקא אהבתי.
בראיון הזה לפחות הוא נשמע די שפוי.
די התחברתי למה שהוא אמר.
היה מעניין.
מאוד.
************************************************************************************************************************************************************************
אתמול אני עשיתי את הסדר אצל אימא שלי
ובעלי הלך לאבא שלי.
לי לא התחשק ללכת לשם לכל האנשים.
רציתי שקט רק אני ואימא שלי.
בכל מקרה לפני שבעלי יצא לחג הוא סיפר לי
סיפור.
ביום ראשון בעלי הלך להסתפר אצל הספר הקבוע
שלו.
הספר שלו נשוי לאישה שכבר יש לה ילד
מנישואים קודמים.
לאשתו יש בעיות פוריות מפה ועד להודעה
חדשה.
הילד הראשון שלה נולד אחרי 12 טיפולי אי וי
אף!!!
לו אין ילדים.
מאוד רוצה.
ניסו שש טיפולי אי וי אף.
כלום.
אשתו החליטה לקחת הפסקה.
לא רוצה להמשיך לענות את הגוף שלה.
נו ברור לה כבר יש ילד.
בשנה האחרונה כל פעם שבעלי הלך להסתפר הספר
היה בכה לו על איך שהוא נקרא בין אהבתו לאשתו לכמיהה שלו לילד ואיך אשתו לא מוכן
להמשיך בטיפולים.
אז כאמור שלשום בעלי הלך להסתפר.
כבדרך אגב הוא שאל את הספר אם אשתו כבר
התרצתה והסכימה לאי וי אף והספר סיפר לבעלי דבר מדהים.
מסתבר שיש לו לקוחה.
קבועה.
שהוא סיפר לה את הסיפור שלו.
והלקוחה אמרה לו "שלח את אשתך
לבעלי".
בעלה איש דתי שעבד כל חייו בבנק פתאום קיבל
הארה.
פתאום קיבל כל מיני יכולות.
כשהוא יושב עם בן אדם הוא יכול לדעת ממה נובעות
בעיות כאלה ואחרות של אותו אדם.
אשתו של הספר הלכה אליו.
והאיש (גידי שמו) אמר לה שהבעיות שלה
נובעות מכעסים שיש לה כלפי אימא המנוחה.
האשה אמרה שזה שטויות.
אימא שלה הייתה אישה מדהימה שתמיד עזרה לה
בהכל.
אבל אז היא חשבה על זה קצת והיא הבינה שזה
נכון.
היא תמיד קנאה באחיה הצעיר.
כעסה על אימא שלה כי היה נדמה לה שהוא מקבל
יחס מועדף.
והיא עלתה לקבר של אימא שלה וסלחה לה.
שחררה את הכעס.
וחודש אחרי היא נכנסה להריון.
אז אומנם זה נגמר בהפלה אבל לפחות עכשיו
היא יכולה להיכנס להריון.
וזה אחרי ששנים היא ניסתה ולא הצליחה.
בעלי לקח מהספר את הטלפון של אותו גידי.
אחרי החג נתקשר אליו, נקבל פרטים, ונתן
צ'אנס גם לזה.
הוא עוזר לאנשים לעשות סוג של תיקון וכך
לפתור את הבעיות שלהם.
אני מאוד נמשכת לזה.
במיוחד שאני ובעלי לא מוסברים.
בטוח משהו חוסם אותנו.
מפחדת לפתח יותר מידי ציפיות כדי לא
להתאכזב.
אבל בסך הכול אני אופטימית.
במדינה שבה בעלי נולד יש שני ביטויים.
אחד ש"רק מי שהולך יכול לכבוש את הדרך".
והשני "להיאבק ולחפש למצוא ולא
להתייאש"
בעלי נזכיר לי את שני המשפטים האלה אתמול
כשסיפר לי על גידי.
אני מאמינה שלא סתם הוא שמע את הסיפור על
האיש הזה.
מה כבר יש לי להפסיד?
גם אם זה לא יעזור אבל אני אשחרר כעסים
וכו' זה כבר טוב.
************************************************************************************************************************************************************************
אז כאמור את החג עשיתי אצל אימא שלי.
רק אני והיא.
זה עשה לי טוב השקט הזה.
לא קראנו הגדה ולא עשינו סדר אבל אכלנו
ארוחה מאוד נחמדה.
העוף בגריל שקניתי (וששילמתי עלי לא מעט)
בכלל לא היה משהו (לא מבחינת הטעם ולא מבחינת המראה).
חוץ מזה היה מאוד נחמד וכיף.
אחרי הארוחה מצאתי באינטרנט את ההגדה בתור
ספר קולי והקשבתי לזה מההתחלה עד הסוף.
זה עשה לי טוב לשבת ולשמוע בנחת למישהו
שקורא (ממש יפה) את ההגדה.
שמחה שלא הלכתי עם בעלי לאבא שלי.
היה לי אחלה סדר עם אימא שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
