אתמול קמתי מוקדם.
בשבע.
יום גדול היה אתמול.
עשיתי מגוון בדיקות דם.
כולל בטא.
שעה לפני שהייתי צריכה לקום,
בשש בבוקר, התעוררתי מהשעון המעורר של בעלי.
בדרך כלל השעון המעורר של בעלי ממש לא מזיז לי.
אבל כנראה ששנתי הייתה ממש קלה אתמול.
בגלל ההתרגשות מהבדיקות.
אתמול עליתי על המשקל קצת בחשש.
לפני שלושה ימים יצא ככה שאכלתי ממש מעט.
לא בכוונה.
אז שלשום גיליתי שהורדתי 800 גרם.
איזה כיף.
שלשום כבר אכלתי רגיל.
אז אתמול די פחדתי להעלות על המשקל.
לא רציתי לגלות שהעליתי הכל בחזרה.
כשירדתי את ה800 גרם בעלי הזהיר אותי שזה בטח בגלל שבקושי אכלתי ושאני
אחזיר לפחות חצי קילו בחזרה.
לשמחתי גיליתי שהחזרתי רק 100 גרם.
סיפתח מעולה ליום הזה.
חיובי.
קיוויתי שכל היום יהיה חיובי.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
אתמול על הבוקר.
הלכתי לעשות בדיקות דם.
גם בטא, גם של האף אוזן גרון (בגלל הדלקות שקדים), גם של הראומטולוג
(בגלל האי וי אף הכושל) וגם של הפרופסור שמטפל בי מאז שקרסתי.
מצד אחד זה טוב כי אני שונאת מחטים אז מעדיפה לעשות הכל במכה אחת.
מצד שני זה רע כיהלחץ הוא פי כמה וכמה כי את לחוצה לא רק מהבטא אלא
מעוד אלף בדיקות.
מצד שלישי זה טוב כי לא הכל סובב סביב הבטא.
כשחיכיתי בתור לבדיקה עם ערימת ההפניות שלי לא קלטתי איך עד לפני שבעה
חודשים הייתי בחורה בריאה ופתאום אני יושבת פה אם אלף הפניות.
מהבוקר התהפכה לי הבטן.
עוד לפני שבכלל הלכתי לעשות את הבדיקה.
מין הרגשת מועקה שכזאת.
לפני שיצאתי מהבית קראתי תהילים זה עזר.
לפני שהגעתי לפורום פוריות בתפוז ולפני שהצטרפתי שם לסבב התהילים שלהם
אף פעם לא קראתי תהילים.
היום זה משהו מאוד חשוב עבורי.
משהו מאוד מחזק.
למרות מליון בדיקות הדם שכבר עשיתי המחט עדיין קצת מפחידה אותי.
לא כמו פעם שהייתי ממש על סף עילפון ולא ישנה לילה לפני.
אבל עדיין זה טיפה מלחיץ.
האחות שלקחה לי את הדם אתמול הייתה מדהימה.
זה כמעט ולא כאב.
איך שאני מסיימת עם הבדיקה אני ישר מתחילה לחשב מתי להתחיל לרפרש את
האתר של הקופת חולים.
תמיד כשאני עושה בדיקות דם הלחץ האמיתי וההתרגשות מתחילים בשנייה שאני
יוצאת מחדר האחות.
לא מבינה למה.
הרי יש עוד כמה שעות טובות עד התוצאה.
והרי עד הבדיקה עצמה הייתי די רגועה.
בבדיקת הדם אני מתרגשת כאילו שהתשובה היא מיידית.
כל החודש אני חיכית כל כך יפה לבדיקות האלה ובעיקר לבטא.
ומהרגע שלקחו לי את הדם אני ישר על קוצים.
תכננתי ללכת לסופר אחרי הבדיקה.
לשרוף קצת זמן.
לקנות מצרכים לעוגה שרוצה להכין ביום שישי.
בסוף מרוב ההתרגשות בבוקר גיליתי ששכחתי לעשות רשימה של מה צריך לקנות.
ככה שעניין הסופר התבטל.
אני מנסה להעסיק את עצמי בעבודה ובעוד אבל זה לא ממש מצליח.
מאחת עשרה אני מתחילה לשבת על האתר של מאוחדת למרות שיודעת שזה חסר
טעם.
מזל שאתמול היינו צריכים לנסוע לרופאה בחיפה אחרת הייתי יוצאת מדעתי.
אפשר להשתגע מלפרש כל כמה דקות ולראות שעדיין אין תוצאות.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
אני תמיד מאחרת.
אני אף פעם לא מוכנה בזמן.
וא משנה כמה זמן מראש אני מתחילה להתארגן.
בעלי לא מת על התכונה הזאת שלי וזה בלשון המעטה.
אתמול היינו צריכים לצאת לחיפה באחת עשרה ורבע בבוקר.
אני כרגיל לא הייתי מוכנה בזמן.
למזלי באחת עשרה צלצל שליח של יו פי אס.
הייתה לו חבילה בשבילי (מקסטרו).
הוא אמר שתוך עשרים וחמש דקות הוא מגיע אלינו.
בסוף הגיע אחרי חצי שעה.
אני נשארתי לחכות לו.
וככה כשבעלי חיכה לי מתחת לבית באחת עשרה ורבע בול היה לי תירוץ מושלם
לאיחור הנוכחי.
"מאמי אני מוכנה אבל מה אני אעשה אני מחכה לשליח".
סוף סוף איחרתי מסיבה מוצדקת.
מזל.
נחסכו ממני הרצאותיו של בעלי על כמה חשוב להיות דייקנים.
תודה לך שליח יו פי אס יקר.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
בעלי מתחרפן מהנסיעות הארוכות לחיפה ובחזרה.
מההמתנה שלו שם עד שאני עושה את הדיקור והעיסוי.
הוא נורא רוצה לקנות מכשיר אם פי שאפשר להוריד אליו ספרים קוליים.
לצערו אין לו זמן לקנות את זה אז זה נדחה ונדחה ונדחה.
כבר לא פעם הוא ביקש ממני שאני אקנה את המכשיר עבורו.
ויכשהו גם אני דוחה ודוחה את זה.
ממש מגעיל מצידי אחרי כל מה שהוא עושה עבורי.
אתמול הוא אמר שאם עד יום רביעי הבא אין לו את המכשיר הוא לא נוסע
יותר לחיפה.
משעמם לו.
האמת צודק.
אשתדל מאוד מאוד לקנות לו את המכשיר ולהוריד לו כמה ספרים עד רביעי
הבא.
בכל זאת לי יש הרבה הרבה יותר זמן פנוי ממנו.
לא כמעט אין בכלל.
ביני לבין אימא שלו הוא בקושי מוצא כמה דקות לעצמו.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
בנסיעה הארוכה לחיפה אני בעיקר מנמנמת.
כי קמתי מוקדם לבדיקות דם.
אני מנמנמת ומרפרשת את האפליקציה של מאוחדת.
ניסיתי קצת לעבוד על המחשב אבל לא הצלחתי.
זאת כבר הנסיעה השנייה שאני מקבלת בחילה אם אני מנסה לעבוד על המחשב.
אנחנו מגיעים לחיפה באחת וחצי ועדיין אין תוצאות של בדיקות.
איזה לחץ.
מזל שבחיפה הזמן עובר צ'יק צ'אק.
בבית כבר הייתי משתגעת.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
בזמן שאני מחכה לדיקור מגיעה התוצאה של הבדיקה הראשונה.
של הפרופסור.
היא תקינה.
זה אומר שלאט לאט אני מחלימה מהאי וי אף ההוא.
אחר כך מגיעות עוד ועוד תוצאות.
הכל בסדר.
איזה כיף.
ואז מגיע התוצאה של הבדיקה שתמיד מאוד בעייתית אצלי.
בדיקה שמראה על בעיות בלב.
והיא תקינה.
אלוהים אני כותבת ובוכה.
אחרי שבעה חודשים היא תקינה.
אני חוזרת לעצמי.
הגוף שלי חוזר לעצמו.
אלוהים תודה.
בסוף מגיעה גם הבטא שלילית.
ולהפתעתי אני לוקחת את זה די בקלות
עד כמה שניתן.
אני שוכבת על המיטה של העיסוי רחם כשאני רואה את השלילי.
לדקה וחצי בערך עולות לי דמעות בעיניים.
אבל אני נרגעת מהר.
אני מנחמת את עצמי שהנה הגוף שלי לאט לאט מחלים.
הוא רק צריך להתחזק עוד קצת ואז כבר יגיע ההריון.
הרי רומא לא נבנתה ביום אחד.
סך הכל כל הבדיקות שלי טובות.
חוץ מבדיקה אחת של הראומטולוג.
ה סי פי קיי.
אני אצטרך ללכת אליו ולדבר איתו על זה.
עוד בדיקה לא טובה היא של האף אוזן גרון.
גם אליו אלך.
הבדיקה של האף אוזן גרון בכלל לא התבצעה בהתחלה.
מזל שבעלי בא מתחום הרפואה ויש לו קשרים.
הרים טלפון למעבדה והם עשו את הבדיקה.
מזל.
פחדתי שאצטרך להידקר שוב.
אבל צריך להכיר את בעלי כדי לדעת שהוא יהפוך את כל העולם ולא ייתן לי
להידקר שוב.
אגב לא כל הבדיקות עדיין מוכנות.
חלק מהבדיקות של הראומטולוג אמורות להיות מוכנות רק ב 13 למאי.
ככה כתוב.
אוף איזה לחץ עד אז.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
אתמול הביקור אצל הרופאה לא היה משהו.
העיסוי היה טוב כהרגלו אבל לא הדיקור.
בדרך כלל בעלי נמצא איתי בדיקור.
הרופאה שלי קצת חוששת ממנו (לא ברור למה) ותמיד עושה מעל ומעבר כשהוא
נוכח שם.
אתמול הוא לא היה.
הלך לעשות עצמו טיפול רפלקסולוגיה.
וראיתי שהרופאה קצת חפיפה.
הדיקור היה קצר יותר ופחות מושקע.
עכשיו אני לא ממש יודעת איך לאכול את זה.
לא יודעת מה לעשות שבוע הבא.
כי בעלי כבר קבע תור וזה התור הפנוי היחיד שיש.
מפחדת שוב יהיה טיפול לא משהו.
כשבעלי שם היא הרבה יותר משקיעה.
בעלי רוצה להסביר לה שאני מעדיפה שהוא יהיה איתי בפגישה איתה ולכן
לבקש ולדחות או להקדים את הפגישה.
אני לא רוצה.
זה יוציא אותי מטומטמת.
מא ילדה קטנה שצריכה שיחזיקו לה את היד?
אוף אני ממש מבואסת מזה.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
אחרי הדיקור והעיסוי אנחנו כרגיל הולכים לארומה.
אני כבר כמה ימים פינטזתי על הבורקס פינוקים שלהם.
התבאסתי לגלות שנגמר להם.
החלטתי להזמין סלט פסטה אבל מסתבר שלמרות שפסח נגמר פסטה עדיין אין
להם.
באסה נאלצתי להסתפק בארוחת בוקר.
חשבתי לנסות את השקשוקה שלהם אבל פחדתי להתאכזב.
במיוחד אחרי שהעובד שלהם אמר לי "יש כאלה שמתים על השקשוקה ויש
כאלה ששונאים אותה".
אני מניחה שזה נכון לגבי כל מנה אבל זה הלחיץ אותי.
אחרי האוכל.
הסתובבנו קצת בחנויות.
בדלתא קניתי גופיה ושני טישרטים במבצע של 3 ב120.
חוץ מזה קניתי אחלה טייץ.
מקווה רק שלא קניתי מידה יותר מידי גדולה (מקסימום אחליף).
חוץ מזה התחדשתי בשני סטים של שורטס וגופיות לבית.
משהו חדש ונחמד לקיץ.
איזה כיף.
במיוחד שעל הסט השני היה 50 אחוז הנחה.
ובמיוחד שהורידו לי 50 שקל בגלל שהיו לי נקודות במועדון שלהם.
חוץ מדלתא הייתי גם בחנות למוצרי חשמל.
רציתי לקנות מעבד מזון.
יש מתכוני אפיה שדורשים את זה.
בסוף החלטתי שלא לקנות סתם בלי הכנה מוקדמת.
בלי להבין מה רוצה לקנות.
רציתי לקנות מטחנת קפה כדי לרסק אגוזים לעוגה שאני רוצה לעשות.
כבר באתי לשלם אבל המחשבים של הקופות נפלו.
החלטתי שזה סימן מלמעלה ולא קניתי.
אני אשאיל את המטחנה של אבא שלי.
אני ממש גאה בעצמי שלא זרקתי סתם כסף על מעבד מזון.
שהחלטתי קודם ללמוד קצת על איזה מעבד מזון רוצה ורק אז לקנות.
הרי החלטתי שעושים קצת סדר בענייני כספים.
אז לא קונים סתם J.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************
בדרך חזרה מחיפה נרדמתי.
כשהגענו הביתה הייתי גמורה.
מהיום הארוך.
מהלחץ הנפשי.
כל מה שרציתי זה לקרוס למיטה.
אבל מה אם קצובת העבודה היומית לי?
עשיתי לי חלוקה יומית של עבודה ואם לא אעשה את מה שתכננתי הכל ישתבש
לי.
בדרך כלל אין לי אופי.
אין לי משמעת עצמית.
הייתי ממש גאה בעצמי שלמרות העייפות הבאמת מטורפת אספתי את עצמי
וישבתי לעבוד עד אמצע הלילה.
העיקר עמדתי ביעדים שהצבתי לידי.
אם רק הייתי עומדת ככה ביעד ההריון L.
**********************************************************************************************************************************************************************************************************************לצערי
העניין הזה של הלהישאר לבד לחודש מטריד אותי יותר ויותר.
זה ממש מדכא אותי.
יהיו י ארבע שבועות שלמים בהם בעלי יהיה בבאר שבע ואימא שלי תהיה
בחול.
אז נכון בעלי יבקר אותי אבל הוא ישן שם.
ואני אצטרך לישון לבד בבית הגדול הזה.
28 יום אצטרך להסתדר בלי התמיכה הרגילה שלי של אימא ובעל.
לא יודעת איך אשרוד.
מאוד מפחדת.
מפחדת להתחרפן שוב עם עצמי.
מפחדת לשקוע שוב לדיכאון.
מפחדת להישבר בהליכות ובדיאטות ובהכל.
אתמול העליתי את החששות האלה מול בעלי.
הוא כועס על אימא שלי.
שנוסעת.
בלי שהתייעצה איתנו קודם.
מצד שני זה החיים שלה ואני כבר ילדה גדולה בת 29.
אני יודעת שאמרתי שלא אתבאס משטויות אבל הקטע הזה של להיות לבד בבית
28 לילות זה מפחיד אותי.
אני כבר המון המון זמן לא ישנתי לבד.
ובטח לא בבית גדול.
אי כל כך אתגעגע לבעלי ולאימא שלי
אוף.
עד שהתחלתי לצאת מהבור השחור שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
