החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

הכאב על הבטא השלילית מתחיל להתפוגג קצת.

הדיכאון עדיין פה.

היום התחלתי לקחת כדור אנטי דכאוני חדש בשם ציפרלקס.

מקווה שהוא יעזור.

בינתיים אני מעבירה את ימיי בצפייה בסרטים.

את לילותיי בשינה.

ישנה איזה 12 שעות ברצף.

מידי פעם בעלי גורר אותי לבריכה.

לא עובדת.

את הדיאטה וההליכות הזנחתי לגמרי.

אתמול הסתבר לי שהמנקה שלי נפלה ושברה את היד.

היא נסעה על רולרבליידס ונפלה.

ואני כל כך אגואיסטית שבמקם להשתתף בצערה מתעצבנת עלי.

מה יש לאישה בת 50 לנסוע על רולרבליידס?

מי ינקה לי עכשיו?

אני פשוט מפלצת.

בעבר כתבתי פה על הספר של בעלי.

שלאשתו היו בעיות פוריות.

ואז אחרי שהייתה אצל איזה מתקשר היא הצליחה להרות.

המתקשר אמר לה שיש לה עלבון על אימא שלה.

וברגע שהיא תשחרר אותו היא תהרה.

היא בהתחלה לא ידעה על מה הוא מדבר.

בסוף הבינה.

שחררה והרתה.

אתמול קבעתי תור למתקשר הזה ליום חמישי.

מפחדת שוב לפתח ציפיות.

מפחדת להתאכזב.

יש בי חלק שמעדיף לא ללכת אליו.

שמעדיף תמיד לשמור את האופציה הזאת.

שלא רוצה ללכת ולהתאכזב ולאבד גם את התקווה הזאת.

אני נראת מוזנחת.

צריכה לעשות מילוי ציפורניים וגבות

אבל אין לי כח.

צריכה להסיר שער ואין לי כח.

גם את הצלקות הזנחתי.

מקווה שהציפרלקס יוציא אותי מהדיכאון.

מקווה שהמתקשר הזה יעזור לי להרות.