החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אני ממשיכה לישון עד הצהריים.

משתדלת ללכת לישון לא יותר מאוחר משתיים.

ישנה בערך 12 שעות.

כנראה שהגוף זקוק לזה.

כנראה שהנשמה זקוקה לשקט הזה.

אתמול היה יום הזכרון.

בערב הייתה צפירה ועמדתי.

בבוקר שמעתי אבל לא קמתי מהמיטה.

בושה וחרפה.

אנשים נהרגו כדי שאני אשן בשקט אני אפילו לא יכולה לקום לכבד את זכרם.

אני ממשיכה לקחת ציפרלקס לדיכאון.

חצי כדור בינתיים.

אומרים שצריך כמה שבועות עד שהוא יתחיל להשפיע אבל נדמה לי שאני לאט לאט מרגישה יותר טוב.

אתמול בליה היה לי התקף פאניקה.

זו תופעת לוואי ידועה של הכדור.

שבהתחלה הוא יכול להגביר חרדות.

בגלל שידעתי שזה יכול לקרות אז נשארתי יחסית רגועה.

העיקר שבינתיים אין תופעות לוואי מגעילות אחרות כמו בחילות או סחרחורות.

אתמול בערב, יום יום העצמאות אכלתי פיתה עם חומוס.

למה כי התחשק לי.

ונזכרתי ביום עצמאות אחר.

לפני שנה.

כשעוד הכל היה בסדר.

גם אז אכלתי פיתה עם חומוס.

האוכל נשאר אותו אוכל.

כל השאר כל כך שונה.

אופציית האי וי אף נפלה.

עזבנו את הבית שלנו.

אני עם כל מיני צלקות.

פיזיות ונפשיות.

רק שנה עברה והכל כל כך השתנה.

התקוות שהיו אז התחלפו ליאוש שבו אני שקועה היום.

אני בסוג של מרד עכשיו.

הפסקתי לשתות את החליטות ואת התה של הרופאה.

הפסקתי לשתות את הטיפות.

אני לא רואה שזה עוזר.

ונמאס לי לשתות ולשתות סתם.

ברור שאני אחזור לזה כי אין לי אופציה אחרת.

ברור שאני אחזור לזה כי מה הטעם להיות מטופלת שלה ולא לעשות מה שהיא אומרת.

ברור שאני אחזור לשתות הכל.

אבל כרגע אני מורדת.

צריכה קצת להוציא עצבים.

וקיטור.

אני כבר כמעט שבועיים ב"חופש".

לא עובדת.

לא מטפלת בצלקות.

לא עושה כלום.

ואני מרגישה שזה טוב לי.

שכרגע אין לי פשוט כח להתמודד עם דברים.

עם הבלגן הכספי.

עם הצלקות.

בקושי מוצאת כח לענייני הפוריות.

זה המקסימום שלי כרגע.

נפשית אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו.

אחרי ששבוע לא עשיתי כלום.

אולי זה מה שאני צריכה כרגע.

כל ענייני הפוריות והטיפולים ובדיקות הבטא שואבים ממני את כל הכוחות.

לא נשאר כוחות לשום דבר אחר.

אהה והיום היה יום העצמאות.

לא הרגשתי את החג.

סתם עוד יום.