כתבתי פה פוסט פעם על כל מיני חבר'ה צעירים מהחיים שלי שמתו צעירים, רובם היו בגילי, חלקם קטנים יותר אפילו. היום חלמתי על אחת מאותם האנשים(קראתי לה אורית בפוסט ההוא)...פעם ראשונה שאני חולם עליה ולא ברור לי למה.
אני לא אגיד שאהבתי אותה...כי את מספר הפעמים שיצאנו אפשר לספור על יד אחת אבל הרגשתי חיבור אליה...היא הייתה בן אדם מדהים. היא לא הייתה בחורה ממש יפה, הרוב יגידו שהיא די ממוצעת אבל בעייני היא הייתה מדהימה. שיער שחור ארוך עד התחת, עיינים כחולות, חיוך מאוזן לאוזן ובטחון עצמי מפה ועד להודעה חדשה.
עד היום לא ברור לי מה בחורה כמוה מצאה באחד כמוני...היא באה ממשפחה מאוד עשירה. ליום הולדת 16 אבא שלה קנה רכב ששווה יותר ממה שאני מרוויח בשנתיים אז איך אני יכול לעניין אותה? יום אחד שאלתי אותה מה היא עושה איתי והיא ענתה משהו מאוד פשוט, אני בין הגברים היחידים בחיים שלה שלא ניסה לזיין אותה לפני ששאל את שמה, היחיד שפתח לה את הדלת בכניסה למסעדה, היחיד שהביא לה וורד בדייט הראשון שלנו, היחיד שהיא יכלה לשתוק איתו במשך שעות ולהנות מכל רגע והיחיד שאבא שלה לא רצה להרוג.
אחרי ששמעתי את זה סיפרתי לה על עצמי הכל...את העבר המשפחתי שלי, את כל הפאקים והשריטות שלי, את העובדה שאני 3 צעדים מלהיות אלכוהוליסט וזה שכמה שאני נראה תמיד בטוח בעצמי ומסתכל על כולם מלמעלה, עמוק בפנים אני פחדן, מתוסבך ושונא את עצמי. בתשובה לזה היא חייכה אלי ונישקה אותי נשיקה שהייתה יותר טובה מכל סם שניסיתי אי פעם.
עד היום אני זוכר את הריח של השיער שלה...לא יודע אם זה היה שמפו או משהו אחר אבל הריח הטריף אותי. עד היום אני זוכר את העיינים הכחולות הענקיות שלה שהסתכלו עלי בלי לשפוט אותי, את הידיים שלה שהרגישו כל כך טוב על הזיפים שלי ואת השפתיים שלה שהרגישו כל כך חמות ונעימות על שלי. כל זה התנפץ יום אחד שאיבחנו אצלה גידול ממאיר בראש. התעקשתי שזה לא משנה שום דבר מבחינתי ואני לא עוזב אותה...אבל היא החליטה לנתק קשר ממני בטענה שזה לא פייר כלפי, שאני צעיר ושלא מגיע לי חברה חולה.
הייתי שבור במשך שבועות ועד כמה שזה היה קשה, כעסתי עליה שהיא החליטה דבר כזה בשבילי. לאט לאט התחלתי לשכוח ממנה ואחרי כמה שבועות הכאב נעלם והיה זכרון נעים. לפני כמה חודשים נכנסתי לפייסבוק שלה לראות מה קורה איתה ומצאתי הרבה הודעות של חברות שלה על הקיר שלה...על כמה שהן מתגעגעות. הייתי בשוק...הסרטן אשכרה נצח אותה ולא הייתי שם. אפילו לא בלוויה שלה.

אתמול בלילה היה לי חלום שאני קם בבוקר לריח של פנקייק תפוחים, אני קם מהמיטה בדרך למטבח ואני רואה את אורית עושה פאנקייקים אצלי במטבח כשהיא לובשת חלוק רחצה והשיער שלה עדין רטוב קצת. נגשתי אליה מאחורה ושמתי את הידיים על המותניים שלה ונישקתי אותה והכל היה כל כך טבעי. ישבנו לאכול פאנקייק תפוחים עם דבש ואיפשהו שם התעוררתי.
לא יודע למה אבל החלום לא גרם לי לעצב...ההיפך אני חושב אפילו. אני מבין כמה הייתי בר מזל שהכרתי את אורית, הבן אדם היחיד שבאמת ראתה את מה שהולך אצלי בפנים, קיבלה אותי איך שאני ולא נגעלה ממה שהיא ראתה שם.