כולנו בני אדם וכולנו טועים לא? למה דווקא על דברים שנראים כל כך קטנים וזניחים מתחרטים ומשלמים הכי הרבה? אם אתם קוראים את הבלוג שלי מהתחלה כנראה אתם זוכרים את הפוסט על האהבה הראשונה שלי. אני והיא לא הינו בקשר כמעט שנה אבל בתחילת השנה הזאת חזרנו לדבר. היא גרה ממש רחוק ממני, ועכשיו איך שהיא התגייסה היא נמצאת עוד יותר רחוק אז חשבתי לעצמי שלא יגרם נזק מלהיות איתה בקשר, הרי לא ניראה אחד את השני גם ככה, וגם הייתה לי חברה באותה התקופה אז בכלל... שבוע שעבר בחג היא רצתה לבוא לבקר אותי והאמת לא ראיתי סיבה שלא, הרי התגברתי עליה ואני לא חושב עליה כמו פעם ואני שלם עם עצמי שאין לי שום עתיד איתה. אז הלכנו לאכול, הסתובבנו קצת בעיר וכיוון שנשאר לנו מלא זמן עד שהיא הייתה צריכה ללכת הלכנו אלי. ישבנו על המיטה ודיברנו על כל מיני דברים, קצת על עצמנו, קצת על הקרובים שלנו, על האקסים שלנו ועל מה שיהיה בעתיד. היא בקשה שאעשה לה מסאז' כי כאבו לה הכפתיים. דבר גרר לדבר ומצאתי את עצמי עם היד שלי בתוך התחתונים שלה. לא שכבנו כמובן כי היא מאלה שמאמינות שסקס עושים מאהבה או לא עושים בכלל אבל זה יצר מצב לא נעים. אחרי שהיא הלכה חשבתי קצת עם עצמי ונזכרתי למה התאהבתי כל כך בפעם הראשונה, התמימות הזאת שלה שנשפכת מכל חור שיש לה, המבט הזה שיש לה בעיינים שממיס פשוט וכן...גם היופי שלה. מצאתי את עצמי שוב חושב עליה בימים האחרונים והרגשות שכל כך עבדתי קשה כדי למחוק אותם שוב מתחילים לחזור. אני מקווה שסתם נדלקתי עליה(שוב) וזה יעבור לי עוד מעט, כי אם לא אני ממש בצרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
