כל הטעויות שלי, כדי שתלמדו מהן קצת. |
| 5/2014
After Dark
קורה לי כל כמה זמן מצב כזה שאני שוקע במחשבות, שאני נכנס למן טראנס כזה בתוך עצמי ופשוט מתרוצצים לי בראש דברים שמציקים לי לרוב. אני יכול לשבת ככה שעות עם עצמי, כשמוזיקה מתנגנת לי ברקע בפול ווליום כדי לא לשמוע שום דבר אחר מבחוץ חוץ ממנה ומעצמי.
אתמול הייתי ככה...לא זוכר כמה ישבתי אבל לא מעט זמן בכלל ועלו לי בראש כמה דברים מאוד מטרידים.
לא תמיד הייתי ככה אבל בעשור האחרון התחלתי להישתנות, התחלתי להיות מודע לעצמי ולסביבה שלי וביחד עם זה באה אכזבה ענקית מהאנושות כולה.
אתמול חשבתי איך אני עובד בסביבה כל כך עוינת שבה כל אחד לוטש עיינים על השני ולא יחשבו פעמיים לקפוץ אחד לשני על הגרון בשביל כמה גרושים. ראיתי בחיי אנשים שעושים כאלה דברים דוחים בשביל כסף וזה מגעיל אותי עד עמקי נשמתי וסביבת העבודה שלי בקטע הזה היא ממש בור נחשים.
חשבתי על צרות האופקים של רוב האנשים שלא מסוגלים לקבל אנשים אחרים בגלל שיש להם קו מחשבה קצת שונה, בגלל שהם בוחרים לחיות בצורה מסויימת, בגלל איך שהם ניראים או איפה שהם נולדו. פשוט בא לי להקיא כשאני נתקל בדברים כאלה, באנשים שחושבים שהם יותר טובים מכולם והם מודל של שלמות שלא קיימת. תחיו ותנו לחיות! או שרק לכם מגיע?
יותר מכולם אני שונא אנשים חסרי דעה שאדישים למצב, אנשים שחושבים אולי כמוני אבל מפחדים להגיד את דעתם בקול רם, אנשים שיראו חוסר צדק שנעשה אבל יבחרו לטמון את הראש בחול ולהיתנהג רגיל כאילו כלום לא קרה. כמובן שלא כולם יכולים לשנות את המצב או לעזור ומפחדים לפעול, אבל לפחות את הפה אפשר לפתוח?
אני רואה על בסיס יום יומי אנשים שמתנכלים לחלשים מהם סתם ככה כי הם יכולים, כי יש בזה כסף או כי זה מביא להם הנאה סדיסטית לא ברורה. אני רואה אנשים שפשוט מוכרים את נשמתם ואת עקרונותיהם בשביל קצת כסף. ראיתי לא מזמן משפחה של 7 אחים שרבו על ירושה של כמה מאות אלפי שקלים. בגלל הסכום הזעום הזה הם לא עושים אזכרה יותר לאבא שלהם ביחד, אלא כל אחד בא לחוד ואני כבר לא מדבר על לדבר אחד עם השני ככה ביום יום.
צר לי על דברים כאלה, צר לי שאנחנו תרבות כה מפותחת אבל אנחנו כמו סרטן, פשוט הורסים את עצמנו מבפנים עם הדברים האלה. אני לא איזה היפי שוחר שלום אבל אני מכבד, אני אף פעם לא תקעתי סכין למישהו בגב או דפקתי מישהו בשביל כסף. למה השאר לא יכולים להיות ככה?
לפעמים אני שונא את עצמי על זה שאני בעל מודעות ושזה מפריע לי. לפעמים אני חושב על איך החיים שלי היו ניראים אם הייתי חי בסוג של מטריקס, לפעמים אני רוצה את הגלולה הכחולה כל כך, אבל אני חושב שאני אשנא אפילו יותר להיות חלק מהעדר, מאותם אנשים שחיים על אוטומט ורואים רק את עצמם.
בא לי לעבור כוכב...לציווילזציה שאנשים חיים בה קצת כמו נמלים ולא רק חושבים על עצמם אלא גם על הכלל מדי פעם.
אני אסיים עם ציטוט
"The darkest places in hell are reserved for those who maintain their neutrality in times of moral crisis." - Dante Alighieri
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
