השבוע שלי התחיל בצורה צולעת. יום ראשון היה האמא של השביזות יום א, לא ישנתי בכלל בין מוצ"ש וראשון והיום היתארך בצורה בלתי רגילה...אבל זה חפיף.

יש לי נטיה להציב לעצמי ולסביבה שלי רף גבוה, אולי בלתי אפשרי ומצפה ממני ומאחרים להיתנהג בהתאם לרף הזה. אני בתהליכים עם עצמי כבר שנים...שנים שאני עובד על עצמי להיות בן אדם טוב יותר, מתחשב יותר, מצחיק יותר, מעניין יותר ובכלל אחד כזה שאני יכול להיסתכל לתוך עצמי ולאהוב את מה שיש שם. לצערי זה בא עם הרבה אכזבות מעצמי ובעיקר מאנשים מבחוץ. קשה לי לכעוס כשאני מתאכזב מאנשים אחרים ולמדתי להחליק ולהבליג על רוב הדברים הקטנים אבל אני לא מסוגל שזה מגיע לחוסר אכפתיות וזריקת זין כל כך גדולה.

אתמול פשוט נפגעתי מבן אדם די חדש בחיים שלי שמאוד נקשרתי אליו ואני שוב מרגיש כמו אדיוט שאני נותן לאנשים להיתקרב אלי ככה...הרי פשוט יותר לשמור על מרחק וככה הדקירה תכאב פחות.

אני כועס על עצמי שאני לא יודע לקבל אנשים עם הפגמים שלהם ויותר מזה אני כועס כי ידעתי מראש שאני הולך להיפגע, אבל בחרתי לעצום עיינים ופשוט ללכת קדימה.

אני לא יודע איך ולמה אבל היום קמתי עם הרבה מצב רוח טוב...אולי זה בגלל שישנתי 14 שעות כמעט רצןף אבל אני פשוט במצב רוח טוב היום ומרגיש ששום דבר לא יכול להרוס לי, אפילו אני לא יכול להרוס לעצמי כמו שקורה בדרך כלל.

(אני במצב רוח מספיק טוב להנות מהשיר הטפשי הזה אפילו)