לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כל הטעויות שלי, כדי שתלמדו מהן קצת.

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014

אני רואה את התחתית מתקרבת...שוב.


דווקא הכל מעולה בזמן האחרון. לא חסר לי כלום...באמת.

מבחינה כלכלית, אני ממש לא עשיר אבל מסתפק מאוד במה שיש לי.

אמא שלי בתקופה מאוד טובה כרגע וזה עומד להישאר ככה לזמן הקרוב אני חושב.

אחותי שיהיה לה הרבה בריאות ואושר גם היא סוף סוף מתחילה לחיות את החיים שלה כמו שהיא רוצה וצריכה.

המטרות הקטנות שהצבתי לעצמי, כמו להפסיק לשתות כמו שהייתי עושה פעם, השגתי בקלות מעצבנת אפילו.

המצב החברתי שלי יכול להיות טוב יותר...אבל זה טוב לעשות נקיון בחי החברה כל כמה זמן.

עם הרווקות שלי השלמתי ואני אשכרה נהנה ממנה ולא מתכוון לקפוץ לבחורה הראשונה שתרצה אותי כמו פעם.

הכרתי מישהי שהפכה לידידה הכי טובה שלי, מישהי שאני מרגיש איתה 100 אחוז בנוח. משהו שאף פעם לא היה לי עם אף אחת או אחד...פשוט טוב לי לבלות זמן בחברתה.

גיליתי על עצמי דברים חדשים שאני נורא אוהב.

 

אבל למרות כל זה...משהו חסר לי.

אני לא יודע להצביע על משהו מסויים, אבל אני מרגיש שאין פואנטה בשום דבר, שאין לי תכלית ואני בעצם חי לגמרי על אוטומט.

כמה שלא ניסיתי למלא את החור העצום הזה שיש בי אני לא מצליח. כל דבר שאני מנסה אומנם עוזר זמנית מדי פעם אבל אני תמיד חוזר לאותה נקודה.

פעם ניסיתי בצורה נואשת למלא את החלל הזה בזוגיות אבל כל נסיון כזה ירד לטמיון, עד לא מזמן התחלתי לכתוב את הבלוג הזה וזה בהחלט עזר לי להיתמודד עם השיט היום יומי אבל גם מזה נמאס לי...למרות שיש לי הרבה מה לשפוך החוצה, גם לזה אין לי טיפת מוטיבציה. הייתי שותה בכמויות אבל גם זה לא ממלא אותי יותר.

התחלתי לעשן חשיש בכמות מאוד גדולה בתקופה האחרונה וזה עזר לי לברוח קצת...אבל אני לא יכול לחיות בשקר לא משנה כמה אני מסטול ושמח באותו הרגע.

אני מרגיש שמציתי...אני מרגיש שהגעתי לגיל 90 + ושאין לי בשביל מה לחיות ושראיתי  וחוויתי הכל, למרות שבמראה שלי אני בכלל ניראה ילד.

אני כל כך רגיל לחיות במצוקה או להקדיש את חיי למישהו אחר שזקוק להם בצורה נואשת שאני מאבד את עצמי כשאף אחד לא צריך אותי ולא יודע מה לעשות, לאן ללכת ואיפה לדחוף את עצמי.

חשבתי ברצינות פעם על זה שאני צריך ילד, מישהו שאוכל לחיות בשבילו...אבל מה יקרה כשאני אאבד עיניין גם בזה? איזה מן אבא אני אהיה אם ימאס לי מהילד שלי?

אנשים שמים לב שמשהו לא בסדר איתי אבל גם אם אנסה לספר להם מה עובר עלי, הם לא יבינו אותי אף פעם אז אני לא מספר שום דבר לאף אחד.

 

אני מרגיש עייף, עצבני, חסר מוטיבציה ואבוד. אני לא רוצה...אבל אני מפחד לחזור להרגלים הישנים שלי.

 

נכתב על ידי , 20/6/2014 08:50  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




7,509
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Unhappy Wanderer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Unhappy Wanderer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)