לפי הפוסט הקודם שלי אפשר לראות שהייתי ממורמר על כל העולם ואחותו ביום שישי, בעיקר על עצמי אבל. הידידה שהזכרתי בפוסט הקודם שוב הייתה שם בשבילי, כשאף אחד לא מבין.

למרות שאני לא ספרתי לה בתאכלס מה עובר עלי...היא תמיד יודעת מה להגיד ולעשות כדי לעודד אותי. יום שישי דברנו קרוב ל 3 שעות וישר עלה לי המצב רוח בלי שום סיבה.

אני פשוט אוהב לשבת ולדבר איתה, להיתמסטל איתה, לשתות איתה או אפילו סתם להיסתכל עליה. הנוכחות שלה והידיעה שהיא שם ותומכת בי פשוט מרימה אותי.

יש לי חברים שאני מכיר שנים כבר, אחד מהם אני מכיר קרוב ל 20 שנה, אני לא מרגיש כזאת נוחות איתם כמו איתה. היא לא שופטת אף פעם ואת הדברים הכי אפילים שלי שכתבתי פה...אני מרגיש שאני יכול לספר לה בלי שהיא תגיב מוזר או תרים גבה.

שיתפתי מישהו במה שיש לי איתה והוא טוען שאני מאוהב בה...אני גם חשבתי ככה תקופה אבל הגעתי למסקנה חד משמעית שלא. אני לא מקנא לה בכלל, אין לה חבר אבל כן יש לה יזיז קבוע וממש לא מזיז לי כשהיא מספרת לי על סקס בינהם, ההיפך אני מפרגן.

נכון משיכה מינית קיימת והרבה...אבל משם לאהבה המרחוק כל כך עצום.

אולי בעצם הייתי מאוהב...או דלוק או תקראו לזה איך שתרצו, אבל אני חושב שהשלמתי עם העובדה שזוג לא נהיה ופשוט טוב לי עם איך שאנחנו עכשיו, משהו שלא היה לי עם אישה אף פעם.

בשבוע וחצי האחרונים נפרץ בינינו סוג של סכר שהוביל לשרשרת של מגע פיזי ולמרות הכל, אני מרגיש שאני יכול להישאר רק ידיד שלה, גם בלי כל זה.

ללא ספק הקשר איתה, זה הדבר הכי יפה, מוזר, לא צפוי, מרענן ופשוט הכי טוב שהיה לי עם אישה עד היום.

אני בן אדם שהורס דברים בדרך ככלל ולא אסלח לעצמי אם אני אהרוס הקשר איתה.

(אני בן זונה אם זה לא נכתב עלינו)