נגיד שזה נכון...רוצחים מתועבים, לאומניים, משוגעים ואידיאליסטים זה לא נשמע לי טוב יותר.
מתי כבר נשכיל לשים זין על כולם ולעשות אך ורק מה שטוב לנו? מתי נתחיל לטפל בסרטן שאוכל אותנו מבפנים לאט לאט ולא לדבר איתו בצורה יפה ומלטפת? כמה עוד אזרחים וחיילים צריכים ליפול בשבי, כמה אוטובוסים צריכים להיתפוצץ כדי שסוף סוף האדיוטים שמנהלים לנו את המדינה ואלה שמצביעים מר"צ יבינו שמשא ומתן לא יעזור, לא עם אנשים שרוצים שגבול מדינתם יעבור מנהר הירדן ועד הים התיכון שיהיה מלא בגופות של יהודים וישראלים.
ויודעים מה? אני לא חש שנאה או כעס כלפי ערבים. ברור לי לגמרי למה הם מתנהגים איך שהם מתנהגים. אני חש כעס כלפי עיתונים כמו "הארץ"(או כמו שאני אוהב לקרוא לו "אל ארד") ופוליטיקאים שמגנים על אנשים כמו חנין זועבי ואחמד טיבי וממלאים את פיהם מים כל פעם כשדבר כזה קורה או יותר גרוע, מפצירים בנו לחזור לשולחן המו"מ כדי שהמדינה תשחרר כמה שיותר מחבלים, שאלה בעתיד ירצחו(כמו שקרה בפסח הזה) או יחטפו כמה נערים שלא עשו שום דבר לאף אחד.
הכי גרועים אבל הם אותם אנשים שעוברים את החרא הזה על עורם, ועדין הולכים עם הראש בקיר...משא ומתן? באמת???
חנין זועבי, אחמד טיבי, דוב חנין, זהבה גלאון ושאר הגידולים הסרטניים האלה. זה לא קשור לימין ושמאל עכשיו. נחטפו ונרצחו שלושה ילדים שלא עשו שום דבר לאף אחד! איפה האנושיות שלכם???
כתבתי פה פעם על עונש מוות, מה דעתי בעיניין הזה אבל באמת באמת, מקרים כאלה גורמים לי לערער קצת על העיניין ומצד שני אני נזכר שאם כולנו נחתום על להרוג מחב...סליחה לוחם חופש כזה או אחר במה אנחנו שונים מהם? הרי גם אנחנו הורגים מישהו בדם קר בשביל הצדק שלנו אנחנו לא יותר טובים מהחיות האלה שרצחו בדם קר את הנערים האלה. ההבדל הוא שהם עשו את זה כדי להשיג מטרה מסויימת, ואנחנו נעשה את זה כדי לספק את יצר הנקמה שלנו.
אז אני יושב לי פה ממורמר, כועס על אלוהים יודע מי, ציני ובעיקר מבולבל...אני לא יודע מה לחשוב על המצב הזה שנוצר במדינה הזאת, עד כמה שאני אוהב אותה ועד כמה שהיא זורמת לי בעורקים, אני פשוט שונא אותה מצד השני כי...אנחנו האוייב הכי גדול של עצמנו שאנחנו נותנים לדברים כאלה לקרות כל פעם מחדש.
(חשבתי על איזה שיר מתאים לפוסט כזה ולא מצאתי...אז אני נאלץ להיתפשר)