שבוע טוב!

אז מי שקורא את הבלוג שלי פחות או יותר מהתחלה שלו כנראה שם לב שאני לא מרבה לדבר על אבא שלי, רק ציינתי מספר פעמים שהוא עזב את הבית כשהייתי בן 16 ומאז הוא לא בחיים שלי. מה זה לא בחיים שלי? לא החלפנו מילה קרוב לעשור כבר, אני חושב שאנחנו לא מעניינים אחד את השני יותר מדי.

היום בבוקר קצת אחרי שהגעתי לעבודה קבלתי טלפון ממספר שאני לא מכיר אז עניתי כמובן והתחיל לדבר איתי קול מוכר יחסית...חשבתי לעצמי אם זה יתכן שהוא אשכרה התקשר אלי...ככה סתם.

הוא שאל לשלומי, איפה אני עובד עכשיו ואיך אני מתמודד עם אמא ומה שלומה. דיברנו קצת על אחותי גם ואחרי כמה דקות של סמול טוק חסר פואנטה שמאסתי ממנו אמרתי לו שאני בעבודה ושאני לא יכול לדבר ממש(שקר) ואמר הוא אמר את שני המילים הבאות: "נהיה בקשר".

חוצפן...כמעט עשור לא טרחת להרים אלי טלפון, אפילו לא בימי ההולדת שלי ואז אתה מעיז להגיד לי "נהיה בקשר"???

ישבתי עצבני אחרי זה וחשבתי לעצמי שאבא שלי הוא הבן אדם הכי אגואיסט שאני מכיר, אז מה הסיבה לשיחה הזאת? מה פתאום הוא נזכר להיתקשר עכשיו? אבא שלי הוא לא בן אדם שעושה דברים בלי סיבה או תועלת מסויימת לעצמו לא יבזבז שניה מחיו בשביל להיתעניין מה קורה עם מישהו שלא נמצא בחיים שלו או לא מביא לו שום תועלת.

אז אני יושב עד עכשיו ושובר את הראש...אני יודע שזה לא בגלל האהבה העצומה שהוא חש כלפי, אני לא חושב שיש בכלל רגשות לבן אדם הזה.

הנה מצאתי לי סיבה לענות לו פעם הבא אם יבחר להתקשר שוב, רק מסקרנות נטו, לבדוק מה הוא רוצה ממני.

טוב נו אני סתם מקטר, לא הכל היה רע...בזכותו אני יודע כשיהיה לי ילד משלי, איך לא להיות חרא של אבא ובכללי בן אדם.

סורי...אין לי הרבה דברים חיוביים להגיד על בן אדם שההישג הכי גדול שלו איתי היה להביא אותי לגיל 16 בלי שיהיה לי תיק פלילי.

אולי יום אחד אני ארחיב קצת יותר על איך לגדול עם בן אדם כזה באותו הבית...אבל לא היום...יום ראשון, תנו לי לפתוח את השבוע בלי יותר מדי פלאשבקים לעבר.