אף פעם לא אהבתי אף אחת באמת בקטע רומנטי...טוב הייתה מישהי בערך, אבל הסיפור איתה מסובך ולא הינו ביחד אף פעם אז תאכלס קשה לקרוא לזה אהבה.
ויש את הבחורה הזאת...אנחנו מכירים בסה"כ מסוף אפריל(חצי מהזמן הזה היינו ידידים נטו) אבל היא הפכה לבן אדם הכי חשוב בחיי כרגע.
היא השאירה אצלי מברשת שיניים, דאודורנט ותחתונים להחלפה, מה שאף אחת לא השאירה אצלי אף פעם, חוץ מאחת שעברה לגור אצלי לפני כשנה וחצי.
זה לא שאף פעם לא אמרתי לאף אחת שאני אוהב אותה, פשוט אף פעם לא התכוונתי לזה באמת. תמיד זה משהו שהיה "נדרש" להגיד באותו הרגע וזה יצא לי בקלות אני חייב לציין. אבל הפעם המצב שונה כי אני חושב שאני אשכרה מרגיש את זה וככה מצאתי את עצמי שוכב איתה במיטה אחרי מרתון קליפורניקיישן, היא נשענת לי על הכתף ומלטפת לי את מעט שיערות החזה שיש לי עם היד שלה תוך כדי שאני מחבק אותה והמילים "אני אוהב אותך" תקועות לי על קצה הלשון אבל לא יוצאות.
היא כל הזמן אומרת לי כמה טוב לה איתי, אולי הכי טוב שהיה לה עם מישהו אי פעם וחוזרת על זה כל הזמן ואני אומר לה שזה הדדי לגמרי ועדין אחרי כל הקירבה הזאת זה פשוט לא יוצא לי...מפחד להרוס את הרגע...ואם זה לא הדדי??? ואם זה יביך אותה??? בניגוד לנשים אחרות אשכרה אכפת לי ממנה וממש לא בא לי להרוס אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
