אני לא בן אדם שמרבה לחלום כשאני ישן, אין לי הסבר לזה...זה פשוט לא קורה הרבה וכשזה קורה סוף סוף זה לרוב משאיר אותי מבולבל כי אני כמעט תמיד מתקשה להבין את פשר החלומות האלה.
יותר מפעם אחת בחודש האחרון חלמתי על מישהי מהעבר הרחוק שלי, אני מדבר בערך על 6-7 שנים אחורה...לא מישהי חשובה לי בכלל הייתי אומר.
הינו סוג של ביחד(כי חוץ מלראות טלווזיה ולעשות סקס אצלה לא עשינו כלום ביחד), היה סבבה, היא נפרדה ממני והחליטה לתת צ'אנס לאקס המזבלה האנושית הזה שהיא רק זרקה אותו מהבית 3 חודשים לפני כן.
למרות שזה קצת מגעיל מה שהיא עשתה לי, זה לא הפריע לי במיוחד והמשכתי הלאה מהר מאוד, למרות שעבדנו ביחד כמה ימים בשבוע לפני שהתחלנו לצאת ואפילו חודש אחרי לא הייתה לי שום בעיה להיסתכל לה בעיינים, לחייך ולהגיד שלום, פשוט לא היה לי כלום כלפיה אני מניח. לא היה לי גם כלום כלפיה אחרי כמעט חצי שנה שהיא התקשרה אלי ואפילו לא טרחתי לענות לה, היא כל כך לא עיניינה אותי.
אז איך עם כל זה אני חולמתי עליה 3 פעמים כבר בחודש האחרון? אני שובר את הראש על זה ולא מצליח להבין. אולי אני מחפש איזשהו סוג של סגירת מעגל? אבל גם אם כן אני לא באמת יכול לאתר אותה...אין מצב שהיא עדין ממלצרת באותו המקום שהיא מלצרה בו לפני 6 שנים. טלפון שלה גם אין לי וגם אם היה לי בטח היא החליפה אותו מאז...אני יודע שאני החלפתי מספר מאז. יותר מזה, אפילו את השם משפחה שלה אני לא זוכר...ככה שגם בפייסבוק אני לא יכול לחפש אותה אם יש לה.
אז מה עושים אם זה? אני לא אוהב לחלום ובטח לא עליה...Make it stop.
הקדשתי טיפה מחשבה לאיזה כינוי אפשר להדביק לגבר שהוא בדיוק ההיפך מזה, והדבר שנשמע הכי קרוב היא המילה הלא כל כך יפה "כוסית"(תלוי את מי שואלים אבל).
אני אסביר את עצמי...בעייני גבר אמיתי, לפחות כשזה מגיע ליחסי מין, חייב לעשות הכל בלי לבחול באמצעים כדי להביא את הפרטנרית שלו לסיפוק מיני, בין אם מדובר באישתו, חברה שלו או סתם מישהי שהוא פגש בפאב לפני שעה, גם אם זה כולל לעשות כמה דברים שהוא לא הכי אוהב או נהנה מהם.
אז נכון זה לא תמיד באשמת הגבר בלבד, הרבה פעמים נשים במקום לפתוח את הפה ולהגיד מה טוב או לא טוב להן במיטה בוחרות לסתום את הפה, לתת לגבר לנחש על עיוור מה לעשות ואפילו לזייף. אז במקרה כזה האישה היא האהבלה שמונעת הנאה מעצמה.
בקיצור אגש לנקודה...
בזמן האחרון יוצא לי פה ושם לשכב עם מישהי שפעילה מינית כבר 8 שנים פלוס מינוס, חצי מהזמן הזה היה עם בן אדם אחד שלדעתי היה אמור ללמוד על כל נקודה שקיימת לה בגוף ולדעת בדיוק מה צריך לעשות לה, לא ככה?
אז לתדהמתי גיליתי שהיא אף פעם לא גמרה, אף פעם לא ירדו לה והיא לא נסתה כמה דברים בסיסיים כמו להיות מעל הגבר בזמן סקס. הייתי בשוק כמובן, איך אישה שפעילה מינית יותר ממני אגב(לא בשנים כמובן), מגיע לשנות העשרים שלה בלי לגמור, בלי שלשון תגע לה בנרתיק ובלי לנסות את "תנוחת הרכיבה"?
ברור לי שחלק מזה "באשמתה", היא סגורה בכל הקטע המיני ומתביישת בגוף שלה ובכלל לבטא, להיחשף ולהיות חופשיה במיטה, אבל איך זה שאני הגבר הראשון שלא וויתר לה, שניסה בכוח לפרוץ את כל המחסומים שהיא בנתה מסביבה ואשכרה השקיע מאמצים בזה, שכן היה לי אכפת שהיא תגמור בסוף? ואני אפילו לא הבן זוג שלה, בטח לא זה שהיה איתה 4 שנים.
איך זה שדווקא אני התעקשתי כן לנסות לרדת לה למרות התנגדות מצידה(מה שכן עכשיו היא לא מוכנה לוותר על התענוג)? איך זה שאתמול הייתי צריך לנהל איתה את הדו שיח הזה אחרי שירדתי לה, שכבנו ועד שהאיבר שלי יחזור לעצמו התחלתי להגיד את זה:
"את רוצה שארד לך עוד פעם?"
"למה לך? מה יוצא לך מזה?" היא מסתכלת עלי בצורה מוזרה
"מה זאת אומרת מה יוצא לי מזה?? זה שאת נהנת מזה לא סיבה מספיק טובה?" אני יושב עם פרצוף המום
"לא יודעת.."
אז ירדתי לה עוד קצת, ואחרי מנוחה קצרה עוד קצת תוך כדי זה שהיא דוחפת לי את הראש לתוך הנרתיק שלה כל פעם שאני עולה קצת לקחת אוויר.
יותר מאוחר לקראת סוף החוויה המינית שלנו גיליתי שהיא מאלה שדווקא גומרות מחדירה ולא מהדגדגן(למרות שהוא היה בתוך הפה שלי איזה שעה וחצי) וגילינו את זה במקרה לגמרי שיש לה נקודה עמוק עמוק בתוך הנרתיק שדורשת גירוי טוב כדי שהיא תגמור. אז איך זה שאני הגבר הראשון שמגלה את זה, ואני שכבתי איתה אולי 5 פעמים, פעמיים מתוכם היו סוג של "חפוז".
אז זה המצב? הגברים בימיני הפכו לחבורה של כוסיות אגואיסטיות שמתיחסים לסקס כסחר חליפין הכי לא הוגן בעולם שרק מסוגלים לדחוף את הזין שלהם עד שהם גומרים בלי שום התחשבות בצד השני? אז נחשו מה? בצד השני יש בן אדם כמוכם שהצרכים שלו חשובים לא פחות משלכם.
ידעתי שיש אנשים שהמצב שלהם רע...אבל לא ידעתי שהוא כל כך רע.
נ.ב. אתמול היא אמרה לי משהו שמציק לי עד עכשיו...היא אמרה לי שהיא בדרך כלל מסתכלת על בן אדם ויודעת איך הסקס איתו יהיה, טוב או רע.
אני מאלה שלא רואים עליהם ומסתבר שאני מאוד מפתיע לטובה...אז לקחת את זה כחמחאה או כעלבון? לא הבנתי ממש...
חשבתי על זה בזמן האחרון ואני חושב שמצאתי את המקום שלי בחיים, זה ישמע מאוד עצלני וחסר אמביציה מצידי אבל פאק איט...
לא מחפש עושר, לא מחפש בית גדול ומשרתים, לא מחפש לשנות את העולם או להציל את האנושות. אני רק מחפש פינה שקטנה, דירה בגודל ממוצע עם מרפסת, הרבה חשיש ובירות, בשרים, ספרים, מחשב שמחובר לאינטרנט, טלפון סלולרי ואת המוזיקה האהובה עלי.
כן לא דרישות מי יודע מה...מדי פעם אשמח לחברה של אישה חמודה ושנונה וכמות חברים מצומצמת שאפשר לספור אותם על הידיים, לא מחפש חיי חברה תוססים ולא רוצה בת זוג "במשרה מלאה"(כרגע לפחות).
אז מסתבר שהגן עדן הפרטי שלי זאת מרפסת עם כיסא ים שאני זרוק עליו עם ספר ביד, שידה עם בירות וג'יונטים בצד וצלחת בשרים, מחשב שנמצא לא רחוק משם שמנגן מוזיקה שחורה, כמה חברים שבאים לכוסית מדי פעם ומישהי נעימה לעיינים ולאוזניים שאפשר לחלוק איתה ג'ויינט ומיטה(או את כסא הים).
משהו צנוע יחסית לא? אז למה אפילו את זה קשה להשיג??
נ.ב. אני חושש שהמצב רוח הקוטבי שלי מתחיל לחזור שוב, היום קמתי אקסטה שמח ואני מקווה שמחר אני לא אקום עם חושך בעיינים.
אני אוהב אותה, ולא בקטע רומנטי או איך שרוב האנשים משתמשים במילה הזאת...והיא חשובה לי מאוד אבל...כנראה שאני גורם שלילי בחייה, או ככה נאמר לי לפחות.
הייתי בדעה אחרת עד היום, הייתי בטוח שאני דווקא גורם מאוד חיובי אבל אולי אני צריך להוציא את הראש מהתחת שלי...אולי אני טועה. תמיד טענתי שאני שם בשבילה, שאעשה הכל בשביל לעזור לה ושיהיה לה רק טוב וסתם אהיה חבר כשהיא צריכה והנה אני אנסה לעזור לה בפעם האחרונה אם אני כזה גורם שלילי שגורם לה להרגיש רע עם עצמה...אני עוזב. העיקר שיהיה לה טוב, גם אם זה רחוק ממני.
לא תצטרכי להיתעצבן עלי על הבוקר יותר, לנסות להיכנס לראש המעוות שלי או לשמוע את הקול המעצבן שלי יותר כי אני וותרתי...עד כמה שאני יודע להבליג על דברים אני לא שק איגרוף והדבר האחרון שאני אסבול זה עצבים בלי שום סיבה וכל האהבה והחיבה שבעולם לא שווה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
